אתה צריך מחאה חדשה
חבר בוועדת טרכטנברג טוען שצריך לחדש את המחאה, אך הפעם לצד תמונות הטייקונים יונפו תמונות של ראשי ועדי המונופולים. יש לחתור לתיקון האי-שוויון באמצעות מס עושר
אחרי מספר הפגנות מגומגמות והפגנה אלימה אחת, עושה רושם שהמחאה מתרחקת מהשדרה המרכזית של הציבור הישראלי - במקום משפחות עם עגלות ושלטים על יוקר המחיה רואים יותר את תנועות הנוער של מפלגות המתנגדות לממשלה עם שלטים אדומים.
במקום צעדה של 300 אלף איש שעוברת ליד מגדל הזכוכיות מבלי שאף אבן נזרקת, הפגנה של 5,000 איש משאירה אחריה שובל זגוגיות שבורות (וחבל שהמשטרה בחרה לאמץ את שיטת המקל והקרש, במקום לנהוג "בנחישות וברגישות").
דרשנו צדק חברתי
- הטורים הבולטים של הקיץ שעבר
זה חבל, משום שמחאת קיץ 2011 הייתה נקודת מפנה מזהירה בה השדרה המרכזית של הציבור הפגינה את כוחה מול קבוצות הלחץ: בעלי ההון, ארגוני העובדים הדורסניים, המפלגות הסקטוריאליות והגילדה הביטחונית השלטת. למחאת 2011 היו הישגים כבירים בשטח. לפי בנק ישראל, יותר ממחצית המלצות ועדת טרכטנברג יושמו, בהם מהלכים משמעותיים כמו העלאת מס חברות ורווחי הון, מאות שקלים נטו בחודש למשפחות עובדות עם ילדים, תקצוב של חינוך חינם לגיל הרך, בינוי מסיבי של גני ילדים, שקיפות של משרד הביטחון לאוצר. זאת בנוסף לחיתוך מחירי הסלולר שהחל תהליך מבורך של התפרקות הקבוצות העסקיות הגדולות מנכסיהן.
עוד בערוץ הדעות של ynet:
סולידריות במקום הסתה שקרית נגד חרדים / יהודה שיין
בצד שלי או שלו? / שלמה קראוס
צריך להודות שרפורמות מבניות משמעותיות לא בוצעו וכי קבוצות הלחץ הנ"ל שרגילות למשוך בחוטים הצליחו למסמס המלצות משמעותיות (לימודי ליבה, רפורמה בנמלים, הורדת מכסים, קריטריונים לדיור בר השגה וכו') אגב, זה קרה באופן אירוני בסיוע מנהיגי המחאה שהיום מכים על חטא.
לכן, אנחנו צריכים מחאה חדשה, כזו שתעיר אותנו ותרצה עוד. מחאה חדשה שבה לצד תמונות הטייקונים יונפו תמונות של ראשי ועדי העובדים שחולשים על מונופולים ציבוריים רקובים ועובדים עם משכורות פי 3 מהשכר הממוצע במשק, שאת מחירם אנחנו משלמים בחשבון החשמל המאמיר, והארנונה שעלתה ב-50% בחמש השנים האחרונות.
כי בעוד שחברי הכנסת מתחרים ביניהם מי ייצא יותר נגד יחסי שלטון והון במגזר העסקי (וטוב שכך), אף ח"כ לא מעז לצאת נגד הוועדים הגדולים ששולטים במרכזי המפלגות. כפי שאמר לי ח"כ בכיר ממפלגה גדולה: "אנחנו לא ג'יהאדיסטים, הוועדים פקדו אלפים לשלוש המפלגות הגדולות".
"לכחלן" את פישר
דרושה מחאה חדשה, שבה לצד הקריאות "הפרטה זה רע", יצעקו גם "קביעוּת זו טעות", כי הפרטה זו הדרך המוטעית של האוצר להתמודד עם חוליי מבנה ההעסקה של המגזר הציבורי שבו אין מדידה, אין נשיאה באחריות, אין מתן דין וחשבון או תגמול המצטיינים. מחאה זו תעלה על נס את הסיסמה "הו, הא מי זה בא, מדינת העבודה" לעבר אלו שאינם יוצאים לעבוד מרצונם. במחאה הזו לא יישברו זגוגיות סניפי בנקים אבל תהיה דרישה "לכחלן" את פישר, שיאפשר הכנסת שחקנים נוספים לענף הבנקאות בישראל.
המחאה החדשה תאמץ מהסוציאליזם את ערכי הסולידריות ותחתור להפחתת האי-שוויון באמצעות הטלת מס עושר, הגבלת שכר הבכירים, רגולציה נשכנית על קרטלים ואכיפה קפדנית של חוקי העבודה, בד בבד עם אימוץ התחרותיות ותגמול המצליחנים ברוח כלכלת השוק. המחאה החדשה היא הדרך להחזיר את הציבור העובד ומשלם המסים לרחוב, אותו ציבור שחושש שמא שוב הסיסמאות העמומות יתורגמו בידי הטוענים לכתר "ראשי המחאה" לדרישות שמעמד הביניים יצטרך לשלם עליהם את החשבון באמצעות מסים.
כי במציאות בה 82% ממס הכנסה משולמים על-ידי 20% מהעובדים ועשירונים 1-5 כלל לא משלמים מס הכנסה, הגדלת תקציב משמעותה עוד מסים דווקא על אלו שיצאו לרחובות.
כשישבנו בוועדת טרכטנברג היה ברור שהמפתח לשינוי ולאימוץ ההמלצות טמון במחאה פעילה שמפעילה לחץ על מקבלי ההחלטות ליישם את הדו"ח. נכון, חצי מיליון איש שדורשים "צדק חברתי" היא תופעה שכנראה לא תחזור בקיץ הזה, אבל תארו לכם את האפקט שיכולות לייצר שתי הפגנות של 50 אלף איש שמנפנפים בדו"ח טרכטנברג ודורשים מראש הממשלה ליישם את הרפורמות המבניות במגזר הציבורי, שוויון בנטל, קריטריונים לדיור בר-השגה שמיטיבים עם העובדים והמשרתים וכמובן רפורמה ברוח הסלולר בענפי הבנקים, המלט, האשראי והנמלים.
איזו ברירה תהיה אז לראש הממשלה? ועדה הוא כבר הקים, עכשיו נותר למלא את דרישת הציבור ליישום.
הכותב היה חבר ועדת טרכטנברג, משמש בהתנדבות כחבר ועד מנהל בעמותת נובה ועובד כמנהל התכנון האסטרטגי ב-HP-Indigo
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
