לא בכיתם על מרים - הפסדתם!

פרשת חוקת היא מהפרשות העמוסות כל טוב. עגלה טעונה בחוויות הנדודים במדבר מצפה לקוראי פרשת השבוע: מות מרים, ההכאה על הסלע ועונשם של משה ואהרון, מות אהרון בהֹר ההר, וראשית מאבקי הכיבוש.

• אהבתם? עשו לנו לייק בפייסבוק!
  

עוד בערוץ היהדות  - קראו:

• זמני כניסת השבת - ועוד על פרשת חוקת 
• 10 הסרטונים החרדיים הכי פופולריים ביוטיוב
• אגד ופלדהיים מציגות: מבצע לאשכנזים בלבד  
  

משלושה יוצא אחד

שלושה אחים יצאו לדרך והנהיגו, כל אחד בדרכו, את עם העבדים שיצא ממצרים. במהלך פרשת חקת נפרמת חבילת האחים, ומשלושה נותר רק אחד - האח הצעיר, משה, קובר את שני אחיו וממשיך כמנהיג עוד יותר בודד ממה שהיה עד כה.

איך מתאבלים על מתים?

יש פער עצום בין האבל על מותה של מרים לאבל על מותו של אהרון. שימו לב להבדלים בין שתי הפרידות מהמנהיגים האחים.

כך מתואר מותה של מרים (במדבר כ, א-ב): "וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם, וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה, וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן".

וכך מתואר מותו של אהרון (במדבר כ, כב-כט): "וַיִּסְעוּ מִקָּדֵשׁ וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה הֹר הָהָר. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּהֹר הָהָר, עַל גְּבוּל אֶרֶץ אֱדוֹם לֵאמֹר, יֵאָסֵף אַהֲרֹן אֶל עַמָּיו כִּי לֹא יָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַל אֲשֶׁר מְרִיתֶם אֶת פִּי לְמֵי מְרִיבָה. קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וְהַעַל אֹתָם הֹר הָהָר וְהַפְשֵׁט אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו וְהִלְבַּשְׁתָּם אֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וְאַהֲרֹן יֵאָסֵף וּמֵת שָׁם. וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה וַיַּעֲלוּ אֶל הֹר הָהָר לְעֵינֵי כָּל-הָעֵדָה וַיַּפְשֵׁט מֹשֶׁה אֶת-אַהֲרֹן אֶת-בְּגָדָיו וַיַּלְבֵּשׁ אֹתָם אֶת-אֶלְעָזָר בְּנוֹ וַיָּמָת אַהֲרֹן שָׁם בְּרֹאשׁ הָהָר וַיֵּרֶד מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר מִן הָהָר .וַיִּרְאוּ כָּל הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל".

מצאו את ההבדלים

פסוק אחד בלבד, או ליתר דיוק - חמש מילים בודדות, מקדישה התורה לתיאור מותה של מרים, לעומת שבעה פסוקים המוקדשים למותו של אהרון. אהרון מת במקום שיש לו שם ותואר: "הֹר ההר" ואיפה מתה מרים? "שם".

שתיים מתוך חמש המילים המוקדשות למותה של מרים הן: "שם". מרים מתה איפשהו, איכשהו, בתחנה בדרך. אהרון העפיל אל מותו הנשגב בהֹר ההר. ומרים מתה "שם". אהרון מת מוות טקסי, מתואר ומתוכנן לפרטיו, ואילו מותה של מרים נטול הקשר והכנה. מתה. פשוט מתה. על אהרון נאמר שהוא "נאסף אל עמיו" - ומרים? כבר אמרנו סתם שם?

ובהתאם לפתיחה המפוארת - האפילוג. את מותו של אהרון מבכה העם במשך שלושים יום, ומותה של מרים?

אין ארוחות חינם

לכאורה, עובר המוות של מרים ללא תגובה מצד אחיה או הקהילה. אני לא יודעת מה גרם להבדל בין התגובה למות אהרון לתגובה למות מרים. מתבקש לשלוף את השפן הפמיניסטי מהכובע ולהציע תשובה ידועה, שהיא גם ברוב מקרים אלה התשובה הנכונה – אהרון מת כמו גבר ומרים – סתם. אבל איך נדע?

בכל מקרה, נדמה לי שהפרשה שלנו מספרת לנו כי אין ארוחות חינם, וכי ההכחשה המשפחתית

והקהילתית של מות מרים גבתה מחיר כבד. שהרי מיד בפסוק הצמוד לתיאור מות מרים, נפתחת הפרשה האיומה של "מי מריבה": שוב מחסור במים.

שוב בני ישראל מתלוננים באריכות ובקיצוניות בפני משה ואהרון. שוב משה ואהרון פונים אל אלוהים. והפעם אלוהים פוקד על משה ואהרון לדבר אל הסלע לעיני בני ישראל ולהוציא ממנו מים. משה ואהרון מכים בסלע במקום לדבר אליו. המים אמנם יוצאים, אך משה ואהרון נענשים בעונש חמור והם לא יכנסו עם בני ישראל לארץ ישראל.

מה הקשר?

האם יש קשר בין מות מרים לסיפור מי מריבה? פרשנים ודרשנים רבים מציעים שלל קשרים בין שני הסיפורים. ואני רוצה להצביע על קשר אפשרי אחד. אני רוצה לבדוק את האפשרות שהכאב הלא-מדובר על מותה של מרים, הפך לתוקפנות של העם ושל משה ואהרון.

מסיבות עלומות, משה ואהרון לא נוהגים מנהגי אבלות באחותם ועמם כל העם, אבל הכאב היה שם. מרים הצילה את חייו של משה. מרים הובילה את שירת הים. מרים הייתה מקורבת לשני האחים ושותפה להנהגת העם במדבר. אין סיכוי שמותה של מרים לא פצע את לבו של משה החב לה את חייו, אבל משה ממשיך בחייו הרגילים כאילו כלום.

אני רוצה לחשוב על האפשרות שהשתקת הכאב על מות מרים, התפרצה בקרב העם בצורת זעם על המחסור במים. הכאב של משה ואהרון התפרץ בצורה של הכאה על הסלע. לאיזה אדם אבל יש סבלנות לדבר עם אבנים, ומי לא זקוק מדי פעם להכות סלעים (בעיקר כאלה המייציגים את אלוהים). מי שלא יבכה בתחילת הסיפור – יצעק ויכה בסופו.

ומה מחזק את הטענה הזו?

את מותו של אהרון ביכה כל העם במשך שלושים יום. מיד לאחר תיאור הבכי הקהילתי מתוארת המלחמה עם הכנעני. אמנם גם בה יש רגע אחד של חולשה, והכנענים לוקחים מבני ישראל שבויים, אולם מיד מתעשתים בני ישראל, כורתים ברית עם אלוהים ומנצחים ומחרימים את ערי הכנעני.

ושוב נמצא את ההבדלים

לאחר מות מרים כולם רבים עם כולם – בני ישראל עם משה ואהרון, ומשה ואהרון עם אלוהים ועם הסלעים. לאחר מות

מרים העם מאותגר במחסור במים. 

לאחר מות אהרון העם מאותגר בנפילה בשבי. לאחר מות אהרון, בני ישראל נודרים נדר לאלוהים והוא גומל להם בתיקון התבוסה ובניצחון צבאי גדול.

המאבק שלאחר מות מרים מסתיים בהשגת מים אך גם בעונש איום ונורא למשה ואהרון. המאבק שלאחר מות אהרון מסתיים רק בניצחון.

האם נוכל ללמוד מהפרשה שלנו שבשביל ללכת נכון בשבילי החיים, להתמודד עם קשיים ולנצחם, צריך לדעת לבכות ולהתאבל על הדברים שאבדנו במהלך החיים? האם נוכל ללמוד משני סיפורי האבל שמי שלא בוכה לא מנצח?

ובבית המדרש של הטוקבקים

תודה לשירותיקונים (20) ולמתכתבים איתו על התוספת של המים והרחם לשיחה על אמא אדמה. תודה לך חיים (9) על התוספת בעניין המיתוס של סיזיפוס והשיחרור ממנו דרך ההודאה על הטוב.

שבת שלום.