אולד-ספייס גירלז: בארונות של להקת הבנות
האיחוד של הספייס גירלז עורר אצל המעצב(נ)ת געגוע מפתיע לשירי הקיטש של להקת הבנות. אבל יחד עם השירים, צפו ועלו זיכרונות מאוד לא נעימים מפשעי האופנה של פוש, ג'ינג'ר, סקרי, ספורטי ובייבי. פלאשבק לניינטיז, לא לבעלי לב חלש
אי-שם בסוף שנות ה-90, כשלהקת הספייס גירלז הפכה להצלחה אדירה, מצאה את עצמה המעצב(נ)ת מפזזת בדיסקוטקים השונים לצלילי "איף יו וואנה בי מיי לובר", תוך כדי ניסיונות התנגדות לעדת הגרופים זבי החוטם שרצו אחרי הלהקה. היא אמנם היתה אז צעירה ורכה בשנים, אבל מספיק צינית כדי להגיד "לא תודה" כשהציעו לה לקנות את הדיסק.
אבל האמת היא שבסתר ובחדרי חדרים, היא שרה בלי בושה ובעל-פה את כל מילות השירים. ועד היום, כשאחד מהם בוקע מהרדיו, מתוך היסח דעת, היא מסוגלת לשיר אותו שוב - ובלי להתבלבל. לכן, מששמעה שהחברות מתאחדות לרגל השקת המיוזיקל המבוסס על שיריהן, אמרה בקול רם 'אוי לא!' - אבל בלב כבר עשתה את החשבון של כרטיס הטיסה פלוס מלון פלוס הופעה, שוכחת לשניה מפדיחות הלבוש המזוויעות להן אחראית כל אחת ואחת מחברות הלהקה. אבל קשה לשכוח זוועות כאלה - והנה סיבוב קצר מאז ועד היום בארון הבגדים של הספייסס.
טורים אחרונים של המעצב(נ)ת:
פוש ספייס
או במילים אחרות, זאת קוראת לעצמה מעצבנת אופנה? ויקטוריה בקהאם עברה הרבה מאז ימיה בתור הפרחה התורנית של הספייס גירלז. אז קראו לה פוש, סוג של נובורישית מקלאסה גבוהה, אבל שום קשר בין קלאסה למה שהיא לבשה לא היה שם. נכון, היה לה אז יותר כסף מלבעלה לעתיד, דיוויד בקהאם (הספייס גירלז הן אחת הלהקות הכי מצליחות בעולם במושגי ממון), אבל זה עדיין לא עזר לה כשבחרה בגדים.
לרוב היא בחרה בבגדים שהבליטו את שני נכסיה החשובים, אבל בדרך היא שכחה שהיא לא בדיוק דוגמנית הלבשה תחתונה או נסיכת ערב, אפילו לא סוג של רקדנית בטן. בקושי לשיר היא ידעה. בכל מקרה, השיזוף המזוייף, החזה המתפרץ, הבגדים הסליזיים - הכל כנראה מצא חן בעיני דיוויד, אבל המעצב(נ)ת ממש לא מבינה איך נתנו לה את השם פוש: זה צריך היה להיות טריילר טראש.
השנים חלפו, וויקטוריה הגיעה להבנה (כך לפחות המעצב(נ)ת מקווה) שהיא ומיקרופון בחדר לבד זה לא הולך, והחליטה להשקיע את עצמה בעיצוב בגדים. להפתעת כולם, זה הצליח - בשנים האחרונות הפכה לאחת המעצבות המובילות, כשסלבריטאיות רבות מופיעות לטקסים שונים בבגדים בעיצוב בקהאם. כנראה את כל הזבל האפשרי היא כבר לבשה בעצמה, כך שלא נותר מלבד הקלאסה האמיתית לבגדים שהיא מעצבנת. מה שכן, המעצב(נ)ת ממליצה לה בחום לתת ביס באיזו פחמימה: המראה של נערת תיכון מורעבת לא עושה לא טוב בכלל.
ג'ינג'ר ספייס
או במילים אחרות, זאת שאוהבת לחשוף כמה שיותר. המעצב(נ)ת חייבת להודות שג'רי האליוול היתה הספייס החביבה עליה - ככה זה, אחוות ג'ינג'יות. אבל לא רק: זו בעיקר היתה העובדה שהאליוול לא שמה על אף אחד כשזה הגיעה למראה שלה. היא תמיד היתה קצת יותר חושנית מהאחרות עם הקימורים השופעים שלה, וממש לא הפריע לה להסתובב בתחתונים וחולצות בעלות מחשוף נמוך מים המלח. מצד שני, גם לה לא היה קול ממש מזהיר.
היא בין היחידות שעוד הצליחה להזיז משהו בקריירה המוזיקלית העצמאית, אבל בעיקר עשתה כותרות עם המזג הקופצני שלה. היא נתנה הופעת אורח באחד הפרקים של "סקס והעיר הגדולה", החזירה עטרה לשיר "גשם של גברים" ואפילו שפטה בתוכנית "The X-Factor" בבריטניה, מה שאומר שהיא הצליחה להישאר בתחום המוזיקה. עם הזמן היא גם רזתה מאוד, צבעה לבלונד ויצאה מרשימת הנשים שהמעצב(נ)ת מחבבת, בעיקר כשראתה מה האליוול לובשת. כמו למשל הפרווה, שהאליוול מאוד התלהבה מהאפשרות ללבוש בכל הזדמנות. בשמלת הרצועות, שהפכה פופולרית יותר ויותר בשנים האחרונות לאור העובדה שהיא מאוד מחטבת (ותודה לבית האופנה מקס עזריה), האליוול לא מצליחה להיות קלאסית כשהיא מוסיפה פרווה לבנה ותסרוקת שמקומה בפורים או בפח האשפה, ומסיימת כפרחה בלונד-ג'ינג'ית.
אבל דווקא באירועים האחרונים בהם פגשה אותה המעצב(נ)ת, האליוול היתה קצת יותר מתונה, כמו למשל בשמלה התכולה שמבליטה את העיניים ואת הבלונד, ועושה חסד עם הגוף החטוב. אין יותר מדי קישוטים וקשקושים והאליוול נראית כמו מישהי שבעברה השתוללה עם יותר מדי בגדים ועכשיו הגיעה אל המנוחה והנחלה. היא כבר חזרה לרשימת המחובבות של המעצב(נ)ת.
סקרי ספייס
או במילים אחרות, האפליה המתקנת של הלהקה. מל בי היתה בעצם אחת היחידות בלהקה שהיה לה קול נורמלי, והיא נכנסה בקלות לנעלי הספייס המפחידה - לא ברור למה, ויש מלומדים שיגידו שהתפקיד שנבחר לה תואם הלך רוח מיושן שרואה בבעל העור הכהה מעין פרא-אדם מפחיד. המעצב(נ)ת חושבת שאחת הסיבות שמל בי קיבלה את התואר הזה הוא בגלל החזה המפואר שהיא נשאה איתה, ואיתו הפחידה את כל מי שהתקרב.
בין אם בחולצה שקופה לגמרי ובין אם בחזיית פוש-אפ אימתנית, בי מוותרת על הכישרון הווקאלי ופונה לויזואלי כדי לקדם את תוכנית הריאליטי שלה (שהמעצב(נ)ת חייבת לספר שזו בהחלט שעוזרת לה להירדם). מעבר למבט שנודד אל המחשוף, המראה הכללי מבולגן ועמוס מדי, או שיקי חושפני, או מהודק בחגורות שגורמות לתהות האם היא הגיעה לאירוע מעבודתה במועדון הסאדו-מאזו רגע לפני שהכניעה מישהו. אין צורך להגזים כל-כך, אפשר רק שקוף, בלי שרשרת ובלי גזרה מתרחבת, ואפשר גם חליפה מחוייטת בלי ציצי בחוץ.
עם זאת, גם כשבי בוחרת לבוש לכאורה מכובד, היא מפשלת ובגדול. או עם שמלה שנראית כמו ניילון זול, או עם אחת שהופכת אותה לחסרת גזרה בחלק העליון. שמלה לבנה בגזרה של זו השמאלית היתה עובדת מצויין, ללא הנברשת שתלויה לה שם הראש כמובן. היא אפילו לא היתה צריכה להחליף נעליים, אם כי המעצב(נ)ת מקווה שיש לה יותר מזוג אחד.
ספורטי ספייס
או במילים אחרות, זו שכל הזמן הולכת עם טרנינג. במילים אחרות לחלוטין - זו שהמעצב(נ)ת תמיד קינאה בה, משום שמתוקף תפקידה היא לא היתה צריכה להתלבש יפה אלא לבחור את הטרנינג היומי, להוסיף סופג זיעה תואם, לאסוף לקוקו ולצאת לרחוב, אפילו בלי לשים איפור. מל סי היתה הכי מסכנה בחבורה: גם לא נתנו לה להתייפות, גם השאירו אותה מאחור עם הקול הצווחני שלה, וגם עשו לה בעיות עם המשקל (לימים אף סיפרה על בולימיה קשה). אבל דווקא לה היתה נקודת פתיחה נמוכה שממנה אפשר היה רק לעלות. וזה בדיוק מה שהיא עשתה - סי עברה לשמלות וגילתה עולם חדש.
בתקופה הרזה יותר, סי החליטה להראות כמה היא רעבה בשמלה צמודה וכתפיים מקושטות. המעצב(נ)ת לא מתה על השמלה החונקת והיתה רוצה לראות את סי קצת יותר מחוייכת, אם כי אחרי שהסתובבת עם טרנינג כל כך הרבה זמן, בטח בא לך נורא להשוויץ ולנסות הכל.
מצד שני, אחרי שקצת העלתה במשקל וגם עשתה מנוי במכון הכושר, סי נראית יותר כמו בודי-בילדרית, אם כי גם מאושרת יותר. שמלת החיתוכים לא עושה חסד עם הבטן השרירית, אבל בהחלט מחמיאה לרגליים וגם לחיוך. השיער מפוזר וסי נראית כאילו היא יותר בטוחה בעצמה, ורק בשביל זה המעצב(נ)ת מאשרת הכל.
בייבי ספייס
ובמילים אחרות, הבלונדינית. למרות חיבתה הגלויה של המעצב(נ)ת לג'ינג'ר ספייס, בלבה היא תמיד רצתה להיות כמו אמה בנטון, שהיתה מעין פיה קסומה ומתוקה בעיניה. שיער בלונדיני גולש, עיני בובה ושומן תינוקות בלחיים, וגם קצת בירכיים. מה לעשות, המעצב(נ)ת למודת הדיאטות יודעת להעריך נשים
שלא מרעיבות את עצמן. בנטון גם היתה בין היחידות שעוד התלבשה כמו שצריך, אם כי מדי פעם נפלה על טרנד לא איכותי במיוחד כמו שטיח האמבטיה, שכבר הוזכר כאן לרעה, ובחרה בו בכמה צבעים לאירועים שונים.
למרות שבשני האירועים בנטון נראית כאילו הגיעה מחדר השינה, לבושה בכתונת סקסית (מישהו אמר בובת מין ולא קיבל?), דווקא השמלה השחורה מקבלת ניקוד לרעה, בעוד שהשמלה בעלת הקישוטים בתכלת עוד מצליחה להחיות את המבט הכחול בעיניים ואת השיזוף. מה עוד ששטיח האמבטיה נשאר בצד ולא תלוי על הכתפיים, וזה כבר לטובתה. בכל מקרה, בשני המקרים בנטון בוחרת בשמלות שמבליטות את מה שצריך ומסתירות את כל השאר, ולכן היא נשארת הבייב של הלהקה.
כמה שנים קדימה ובנטון מחליפה את השטיחונים בתיק ורוד מתקתק ובשמלה שחורה וצמודה, עדיין מבליטה את מה שצריך. דווקא עכשיו, כשהיא סולידית יותר, בנטון נראית מרוטה יותר, כאילו פספוס אחד בטיפולי הבוטוקס גבה את המחיר. המעצב(נ)ת היתה מוותרת על השרוול המרים גבה בצד שמאל (שמאל של בנטון) ואולי שוקלת תסרוקת בעלת יותר נפח, כדי לשוות לה מראה חי יותר. עם כל זאת, היא עדיין מתוקה כשהיתה.
ואת מי אוהבת המעצב(נ)ת יותר מכל? ובכן, היא יכולה לומר בלב שלם שאת בקהאם ואת בי היא מעדיפה להשאיר בבית. ג'ינג'ר, ספורטי ובייבי מוזמנות אליה בכל עת, לפלוש אל ארון הבגדים וללמוד קצת על איך מתלבשים.
