זה סופי: "אקדח הלייזר" המשטרתי אמין ומדויק
לאחר כשנתיים בהן סרבו בתי משפט להרשיע נהגים על עבירות מהירות, משום שמשטרת התנועה לא כיילה את מכשירי האכיפה במעבדות מוסמכות, מפזר בית המשפט העליון את אי הוודאות וקובע: מכשירי אכיפת המהירות החשובים של משטרת התנועה לא נדרשים לכיול מיוחד. שימו לב למחוג המהירות
הצלחה גדולה למשטרת התנועה, מכה קשה לעורכי דין לתעבורה. בית המשפט העליון קבע אמש (א') כי מכשירי אכיפת עבירות המהירות של המשטרה אמינים, ואינם דורשים כיול תקופתי במעבדה מוסמכת. בכך מסיים בית המשפט העליון תקופה ארוכה של חוסר ודאות באשר לאמינות המשפטית של מכשיר הממל"ז ("אקדח הלייזר") ומצלמת המהירות (מולטנובה) - שניים מאמצעי אכיפת המהירות העיקריים של המשטרה. מאז 2010 קבעו לא פעם בתי משפט מחוזיים ובתי משפט לתעבורה, כי מאחר שהמכשירים אינם מכוילים על-ידי אגף התנועה במעבדות מוסמכות, לא ניתן להרשיע נהגים על-סמך הממצאים המופקים באמצעותם.
עוד בערוץ הרכב של ynet:
- סופי: גילה אדרעי הודחה מוועד עובדי הרכבת
בפסק דין שפורסם אמש, כותב השופט סלים ג'ובראן כי הטענות שהועלו נגד מכשירי האכיפה - לפיהן היעדר כיול תקופתי עלול לגרום להפקת ממצאים שגויים - היו "תיאורטיות" בלבד. לדבריו, לא הייתה בטענות שהועלו משום הוכחה מדעית וחד-משמעית כי המכשירים אכן דורשים כיול תקופתי. "ככל שעולות טענות, שלפיהן די בהיעדר כיול תקופתי כדי לסתור את חזקת האמינות הקמה למכשיר, דינן להידחות", מבהיר השופט ג'ובראן.
שלושת שופטי ההרכב גם הסכימו כי נהלי תחזוקת המכשירים שמקיימת המשטרה כיום, מספקים רמת אמינות גבוהה באשר לממצאים שהם מפיקים. השופט ניל הנדל מסכם בדבריו את עמדת ההרכב: "נחה דעתי כי המכשירים מופעלים על-ידי המשטרה כראוי וכנדרש... כתוצאה מכך - המדידות המבוצעות על-ידי המכשירים הן ברמת דיוק גבוהה, ואף גבוהה מאוד".
"יש מקום להוכיח שהבדיקה בוצעה"
עם זאת, שופטי ההרכב גם מתחו ביקורת - מתונה ועדינה יש לציין - על התנהלות המשטרה. כך למשל, דחה השופט ג'ובראן את טענת המשטרה, לפיה הטענות שהועלו נגד מכשירי האכיפה היו "סתמיות". לדבריו, למרות שדחה טענות אלה "הושקע בהן ידע ומאמץ, שאפשר שישמש את העוסקים במלאכת הסדרת קבילותם ואמינותם של מכשירי אכיפה בעתיד". השופט ג'ובראן גם מבהיר בפסק הדין כי טוב תעשה המשטרה אם תדאג "להסמיך את מעבדותיה על-פי אמות המידה של הרשות הלאומית להסמכת מעבדות".
בנוסף, השופטים ג'ובראן והנדל מסכימים כי על המשטרה להוסיף הוכחה לשורת ההוכחות המוגשות לבתי המשפט בנוגע לאמינות מכשירי האכיפה. השופט ג'ובראן כותב כי "יש מקום להוסיף ולקבוע כי על התביעה להוכיח שהבדיקה התקופתית - כפי שהיא מפורטת בנוהל המשטרתי - בוצעה אחת לחצי שנה. ההוכחה תיעשה באמצעות תעודת עובד ציבור (תע"צ)". במקרים שבהם לא הגישה המדינה הוכחה שכזו, השופט ג'ובראן מציע כי יינתן לה זמן לעשות כן.
יש לציין כי פסק הדין שפרסמו שלושת שופטי ההרכב אינו מפתיע: משפטנים בכירים העריכו בחודשים האחרונים כי בית המשפט העליון יקבע כי מכשירי האכיפה אמינים, ויימנע מפרסום פסיקה שתפגע בפעילות המשטרה. ראוי גם להזכיר כי לאחרונה החלה המשטרה בהפעלת מכשירים חדשים לאכיפת עבירות מהירות - מצלמות נייחות אלקטרוניות, וכן "אקדחי לייזר" חדשים, המחליפים את אלו שבעניינם פורסם היום פסק הדין.
המדינה ערערה, וזכתה
פסק הדין עוסק בעיקרו בערעור שהגישה המדינה נגד זיכוי נהגת מעבירת מהירות מופרזת. הנהגת, אורנה דריזין, זוכתה לאחר שבית המשפט המחוזי מרכז קיבל את טענתה, לפיה מכשיר מדידת המהירות של המשטרה אינו מכויל במעבדה מוסמכת, ולכן אי אפשר להרשיע נהגים באמצעותו. לדיון בעניינה של דריזין צורף תיק נוסף, שבו הורשע נהג בבית משפט לתעבורה בעבירת מהירות - ובית משפט מחוזי דחה את ערעורו נגד ההרשעה.
אלא שסיפורו של פסק הדין הזה החל למעשה עוד באמצע שנות ה-90. בינואר 1996 נתפס עמיקם לוין ז"ל כאשר הוא נוהג במהירות של 78 קמ"ש במקום שבו המהירות המותרת היא 60 קמ"ש. לוין זוכה פעמיים בבית משפט לתעבורה, ב-2001 ו-2008. בשנת 2010 דחה בית המשפט המחוזי בבאר-שבע את הערעור שהגישה המדינה נגד זיכויו, ובעקבות זאת הוגשה בקשת ערעור לבית המשפט העליון.
לאחר שנפטר לוין, ב-2010, החליטה המדינה להמשיך את מאבקה המשפטי נגד מי שטוען כי עליה לכייל את מכשירי האכיפה שלה. כך הפך הערעור שהוגש נגד זיכוייה של דריזין למעין מבחן למדיניות אגף התנועה בכל הנוגע לשימוש באמצעים טכנולוגיים. יש לציין כי בערעור שהגישה המדינה, נטען בין השאר כי "בדרישה החדשנית (לכייל את המכשירים, ש.ה) יש משום הכבדה בלתי סבירה על יכולת האכיפה של המשטרה בעבירות מהירות, וקרוב לוודאי שאף בעבירות אחרות, לרבות פשיעה חמורה".
בעקבות החלטת שופטי העליון, הורשעה דריזין בעבירת המהירות המקורית, ואילו הערעור שהגיש הנהג הנוסף נגד הרשעתו - נדחה. דריזין, ששימשה כמנכ"לית הרשות להסמכת מעבדות, עשויה למצוא נחמה מסוימת בדברי הסיכום של השופט הנדל: "הקביעה לפיה הראיה המדעית המרשיעה הוכחה, איננה סותרת את השאיפה לחזק עוד יותר את מנגנוני הבקרה. אין להגזים בדרישה, אך גם אין לאטום אוזן מפני טענה עניינית והגיונית בדבר הצורך בהידוק דרכי הבדיקה".
סייע בהכנת הכתבה: רענן בן צור