סיפור מתוך "לאור הירח" מאת תמר פריד

המפגשים המקריים בין דמויותיה של תמר פריד, יוצרים מציאות חדשה, בה כל נסיעה במונית הופכת למסע התגלות. נהג מאצ’ו הופך לקורבן תמים, צפייה שגרתית בתוכנית טלוויזיה לרומן אהבה - וליל אהבה למעשה נקמה. בואו לקרוא את אחד מהסיפורים מתוך הספר הביכורים "לאור הירח", מאת העיתונאית תמר פריד.

מילה של גבר

היא ירדה מן הבית במהירות כמעט בריצה. פעם, בילדותה היתה מדלגת אותן שתיים-שתיים בקלילות, אבל בגילה כבר לא רצים במדרגות. מקסימום יורדים מהר, כמו עכשיו. נהג המונית שהזמינה כבר בטח מחכה לה למטה. הם אמרו בתחנה, "שלוש דקות, גִיבֶרֶת," והם דווקא מדייקים, הנהגים מהתחנה הזאת. לא מזמן החליפה תחנה ואחרי שפעמים אחדות ירדה עשר דקות אחרי שש הדקות ש"נתנו" לה, כי כבר היתה רגילה לחכות, הבינה שאלה מגיעים בזמן. יש להם, לשם שינוי, מילה של גבר.

"לאור הירח". ספר הביכורים של תמר פריד

גשם זלעפות ירד בחוץ והיא רצה מפתח הבית אל דלת המונית, פותחת אותה בתנופה ומתיישבת בכל הגוף שלה בבת אחת במושב האחורי, מרעידה את הרכב.

"לאט לאט, הכול בסדר, לא רודפים אחרייך," הֵסב הנהג אליה את ראשו. היה לה קשה לראות את תווי פניו בגלל החושך, ופניו שהוארו בפנס הרחוב שאורו חדר בעד השמשה הקדמית נראו מעוותים. "זה בסדר, שבי רגע. תנוחי. לא צריך לרוץ. שום דבר לא בוער," אמר, והמונוטוניות של קולו הרגיעה את רוחה הנסערת ולכן העובדה שמבטו, שגלש עכשיו בין המילים אל הרווח שבין רגליה בחצאית המיני, לא הפריע לה במיוחד. "את נראית לי בחורה מאוד מאוד טובה. אין סיבה שתהיי כל כך לחוצה." היא חייכה אליו והעיניים הקטנות שלו החזירו לה חיוך.

"לא... יכול... להיות!" אמר, מבטא כל מילה בנפרד ובהדגשה, סובב את ראשו בבת אחת מהדרך והביט בה מופתע. "את מדהימה! את נהדרת. אני לא מאמין לך. זה לא יכול להיות."

עכשיו היא כבר צחקה וכולה מרוככת מהפרגון שנשמע לה באמת ובתמים אמיתי.

"מה לעשות?..." חייכה, מרימה ידיה כלפי מעלה, "זה מה יש." ואחרי רגע גם הוסיפה "מחכה למזל." "תגידי, מה תאריך הלידה שלך?" שאל. "מה? מה?" ענתה מבולבלת. "נו, הלידה, תאריך הלידה שלך. אני מבין בזה." מה כבר יכול להיות? חשבה וענתה לו.

"אין!" צעק בתוך המונית בשמחה. "אין! ידעתי! את בנויה לזוגיות. איך שנכנסת למונית הרגשתי שאני רוצה לחבק אותך. אני אומר לך. את בנויה לזה. תאמיני לי שאם לא היית לבד הייתי עושה איתך רומן – אבל אני לא רוצה לקלקל לך. את מבינה? אני נשוי. נשוי טוב. באושר. היא חברה טובה שלי. אני מאחל לך כזאת זוגיות. מגיע לך."

בשלב הזה כל המתח שהביאה איתה אל המונית כבר התפוגג והיא השתרעה במושב האחורי, רגליה שלוחות ברישול לפנים בפישוק קל.

"אני אומר לך," המשיך, "את חייבת לפגוש מישהו. אני מציע לך אפילו ללכת למשרד

שידוכים. אין בזה בושה. חבל, זה החיים שלך," שוב הפנה את פניו שהביטו בה עד כה בעד המראה, נעץ בה מבט ישיר וחד, הנמיך מבטו אל הפישוק ושוב הרים מבטו. עכשיו עיניו הבריקו באור אחר והוא המשיך לדבר, אבל יותר לאט, באופן מוזר, הלסת מתעוותת מעט עם המילים. "חשוב שכל הזמן הזה לא תהיי עם אף גבר. את שומעת אותי? אף גבר. שלא ייגע בך," אמר, נשימתו מתקצרת מעט, "אסור שמישהו יזיין אותך. את צריכה להיות נקייה מגברים כדי שתפגשי את האחד, כדי שתהיי נקייה רק בשבילו," אמר ובלע במאמץ את הרוק שיבש בפיו, נשם עמוק והמשיך והיא מקשיבה, מרגישה איך גם הגרון שלה מתייבש ונשימתה מתקצרת. "אבל הכי חשוב," אמר, "הכי חשוב שלא תבואי חרמנית לפגישה איתו, את שומעת? את שומעת אותי? אסור שתבואי חרמנית. זה הכי חשוב. מקסימום," נעץ בה שוב את המבט החודר, "מקסימום תעשי ביד. כן. תעשי ביד."

הבעת פניו השתנתה, הוא החזיר מבטו אל הדרך. היא התנשמה בכבדות.

אחרי כמה דקות בהן דבר לא נאמר ורק נשימות נשמעו, היא שאלה אותו, "כמה?" "תעזבי. עלי." חייך. "יהיה בסדר," והושיט יד רכה אל הרווח שבין ירכיה, לופת את הירך מבפנים. לוחץ קלות. נושם עמוק ואומר לה, "כל טוּב."

היא יצאה מן המונית מדלגת בשמחה הביתה.

השמש החמימה כבר זרחה בשמים. היא עלתה הביתה, ומיהרה להוריד את הכביסה שהתייבשה על החבל.

"לאור הירח", מאת תמר פריד. הוצאת פרדס. 190 עמ'.