קשה להיות בחור ישיבה
נסו לצלול לרגע אל עולמו של בן ישיבה: הוא מוותר על טלוויזיה, קולנוע, מין, בילויים, ונכנס מרצונו לפנימייה שבה כל עולמו נסוב סביב התורה. אחרי כל זה "לשרוף" עוד שלוש שנים בצבא?
עשרות אלפי צעירים ישראלים בני 18 מזנקים ממיטתם מוקדם בכל בוקר לפקודת מפקדיהם. לעיתים עליהם להתעורר לאחר שעות שינה ספורות ולהתייצב תוך שניות במסדר. במשך היום הם יזכו לארוחות דלות, ישקיעו מאמצים אדירים באימונים, יוותרו על עינוגים רבים, ייאלצו לעמוד על המשמר בלילות. בעת שהייתם במחנה הם לא ייהנו מבילויים וממסיבות, ולא יזכו לתשלום הוגן על מאמציהם. את מיטב שנותיהם הם יקריבו למען מטרה נעלה.
אכן, כוונתי לחיילי צה"ל, אבל לא רק להם. בימים אלה, בהם כל בור הופך למבין וכל פוליטיקאי ואיש תקשורת זוכה להילת "המומחה" לנושא החרדי, כשהשיח הציבורי עמוס במונחים כ"עילוי תורני" ו"בטלנים", אני רוצה לנסות להכניס מעט איזון ופרופורציות.
עוד בערוץ הדעות של ynet:
ישראלי אמיתי לא משתמט - מהמחאה החברתית / רונה אורובנו
השחפת והזרים - פאניקה מיותרת / עידו לוריא
אין לי שום כוונה לנסות להשפיע על מי מהקוראים להאמין במעלת לימוד התורה, אני בסך הכול מנסה להעביר מעט מההווי של בני ישיבות. ראו זאת כעדות אופי לטובת הנאשם העומד למשפט פומבי. נסו לצלול לרגע אל עולמו של בן ישיבה: הוא צעיר, סביבו עולם תרבותי עתיר פיתויים. הוא מוותר על הטלוויזיה, על הקולנוע, על מין, על בילויים, ונכנס מרצונו לפנימייה שבה נסוב כל עולמו סביב התורה. יש בישיבה תלמידים שקדנים שעשויים לשבת מול ספר במשך 18 שעות ביממה, ורובם הגדול של בחורי הישיבות יושב לפחות 10 שעות ביום והוגה בסוגיות פילוסופיות ומשפטיות בתלמוד.
אחד המרכיבים המהותיים בעולמו המוסרי של בן הישיבה הוא הסגפנות, ההתנזרות מעינוגים גופניים. הוא מוכן לחיות חיי עוני, לאכול בסגפנות, לישון על מזרון דקיק, להתנזר ממין עד לנישואים, ולמרות זאת, הוא עדיין ייסר עצמו בכל עת על כל נפילה שהוא חווה, ומצפונו יכאב על חטאים מינוריים או על נהנתנות זוטרה. גם בן הישיבה מזנק בבוקר ממיטתו כשמפקדו צווח עליו לקום, אך המפקד הוא הקול הפנימי שבלבו, אותו הקול שהולך ומתווה עבורו, על כל צעד ושעל, את האידיאולוגיה הצרופה שבה הוא דבק.
אני לא לומד היום בישיבה או בכולל, כי אורח החיים הזה שתיארתי אינו מתאים לכל צעיר חרדי, אבל אני עדיין יכול להביט בהערכה על אלה שבוחרים בחיים שכאלה. ולכן אני חושב שלפני שמעלים חברה מוסרית וערכית על המוקד, ראוי להבין קצת במי מדובר.
ברור כשמש שיש למצוא פתרונות לאלפי חרדים שנמצאים בישיבה ואינם מוצאים את עצמם בסוג כזה של חיים. אני ישבתי אינספור פעמים עם חברים בישיבה ו"שברנו את הראש" לחשוב על פתרונות. השיחות תמיד נשמעו כך: אולי נצא לעבוד? לא, אם כן, נצטרך ללכת לצבא. אולי נצא לשירות אזרחי? לא, השירות הוא רק לבני 22 ומעלה. אולי נצא ללימודים אקדמיים? שוב חוזרת בעיית הצבא. אז אולי נתגייס לצבא? מה? אחרי ש"שרפנו" כמה שנים בשיבה נלך "לשרוף" עוד שלוש שנים!?
לסיום, אני מייחל ומקווה שיימצאו הפתרונות לאלפי הצעירים שלא יכולים להמשיך בישיבות, ושלא תהיה כניעה לנציגים הפוליטיים החרדים, שכל רצונם לשמר את ההווה. בד בבד אני מקווה שהשיח הציבורי יטוהר מההתנשאות וההטפה, כי עולמם של בני הישיבות הוא עולם ערכי.
יהודה קוטקס, בוגר ישיבת חברון החרדית, משרת בשירות אזרחי וסטודנט מבית שמש.
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
