תכניסו את זה טוב-טוב ללב: האל אוהב את כולם
מסתבר שיש גם גויים שיודעים את האלוהים, וזה כתוב אפילו בפרשת השבוע שלנו. אלוהים גם אוהב אינסוף עמים, וכדאי שהאורתודוכסיה תתחיל להכיר בזה, כדי שלא לבדד תשכון
תורה בלי small talk
הוגה דעות יהודי חשוב הגיע מארצות הברית לביקור בישראל, ואני מודה לאלוהי ההזדמנויות על האפשרות להיפגש ולשוחח איתו על פרשת השבוע. הרב יצחק (ייץ) גרינברג הוא מהבולטים שברבני הזרם האורתודוכסי הליברלי ביהדות ארה"ב, ותלמידו של הרב סולובייצ'יק. לאחרונה יצא לאור ספרו החשוב "הדרך היהודית: החיים וההיסטוריה במעגל החגים" (בהוצאת ראובן מס).
עוד בערוץ היהדות - קראו:
- הכי טוב: יוסק'ה אחיטוב - האיש שאהב בני אדם
- פרשה ברגע: יש ברכות שמזיקות כמו קללות
- זמני כניסת השבת - ועוד על פרשת חוקת
אנחנו יושבים בבית קפה ירושלמי, אני שותה קפה ומדליקה את המחשב הנייד, מצפה למילות הקדמה ולשיחת חולין שתקדים את לימוד התורה. אלא כשרק אמרתי "פרשת השבוע", אורו עיניו. הופתעתי מהענייניות. תלמוד תורה בבית קפה וכמעט נטול שיחות חולין. אנחנו צוללים במהירות אל פרשת בלק. ומכאן ואילך – אני רק שואלת, ורשות הדיבור לרב גרינברג.
חוכמה בגויים תאמין?
הרב גרינברג מחפש מתחים. לימוד התורה שלו ניזון מחשיבה דיאלקטית, ופרשת בלק מציעה שפע של אתגרים רוחניים ובעיות לא פתורות.
הפרשה נפתחת בסיפור על נביא חכם מאומות העולם, על בלעם. אלוהים מדבר עם בלעם, בלעם פועל בשליחות, ולבסוף מוציא מתחת ידיו כמה מהברכות היפות ביותר שנאמרו לעם היהודי. אם כן, נראה כי אנו נדרשים להאמין שיש כוח רוחני-דתי בגויים, ולא רק בקרב היהודים. מצד שני, בעוד כמה פרקים אנחנו כבר נהרוג את הנביא החכם הזה (במדבר פרק ל"א, ח'): "וְאֶת מַלְכֵי מִדְיָן הָרְגוּ עַל חַלְלֵיהֶם... וְאֵת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הָרְגוּ בֶּחָרֶב".
אז מה מבקש המספר המקראי ללמד אותנו: שיש דעת אלוהים גם בקרב הגויים - או "הטוב שבגויים הרוג"? יתר על כן, צריך לציין שבלעם הנביא מוצג, גם בפרשה שלנו, באופן אוהד ויחד עם זאת גם סטירי. הוא מתואר כאיש נפוח ורודף כבוד. הנה לפנינו עוד דיאלקטיקה: ברכות מעודנות ויפיפיות יוצאות מפיו של נביא, שאישיותו לעתים קשה לעיכול.
"אור לגויים" כמכשלה רוחנית
בפרשת השבוע שלנו יש הכרה בכוחם הרוחני של הגויים. ההכרה הזו מחייבת, כמובן, קשרים ושיתופי פעולה בין בני דתות שונות. לצערי, אומר הרב גרינברג, הפלורליזם הזה כמעט שנשכח ונעלם בעולם האורתודוכסי.
אפשר לתת לעמדה הדתית הפלורליסטית הזו דוגמאות מקראיות מובהקות ביותר. ראו למשל את הפסוקים הבאים (ישעיהו י"ט, כ"ד-כ"ה): "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יִשְׂרָאֵל שְׁלִישִׁיָּה לְמִצְרַיִם וּלְאַשּׁוּר בְּרָכָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ: אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ ה' צְבָאוֹת לֵאמֹר בָּרוּךְ עַמִּי מִצְרַיִם וּמַעֲשֵׂה יָדַי אַשּׁוּר וְנַחֲלָתִי יִשְׂרָאֵל". בפסוק זה ישראל מופיעה כחלק משלישייה של עמים נבחרים של אלוהים, לצד מצרים ואשור! חשוב לשים לב שאלוהים קורא למצרים "עמי". כן, לאלוהים יש קשר משמעותי וטוב עם עמים אחרים.
לאלוהים יש מקום לאינסוף אהבות
אלוהים הוא האינסוף, ולכן יש לו אפשרות לאהוב אינסוף עמים. בספר דברים מובא שבחירה - משמעותה אהבה. אלוהים בוחר בעם ישראל, פירושו שאלוהים אוהב את עם ישראל. אבל לא משתמע מכך שאלוהים אוהב רק את עם ישראל על פני העמים האחרים. בחירה איננה העדפה אלא אהבה, והאינסוף יכול לאהוב עמים רבים בצורה לא מפלה.
ולמה רבני הציונות הדתית לא יאהבו את הפרשנות הזו שלך?
בין רבני הציונות הדתית יש גוונים שונים, וחלק מהם אולי מסכימים איתי. החשיבה שהבחירה האלוהית מבטאת העדפה של עם אחד על פני עם אחר, וגם הדעה שיש מונופול רק לזרם דתי אחד, משקפת חולשה ולא עוצמה.
בגן עדן ברא אלוהים גבר ואישה, ושניהם נבראו 'בצלם אלוהים'. בגן עדן היו בני אדם - הורי האנושות כולה. צלם אלוהים אמור לכלול את כל האנושות כולה. תמצית תפיסת עולמי היא, שמשמעות 'צלם אלוהים' היא כי לכל אדם יש ערך אינסופי. צלם אלוהים ניתן לכל בני האדם באופן שווה, ויחד עם זאת כל אדם הוא ביטוי ייחודי וחד-פעמי של צלם אלוהים.
סיפור גן העדן מלמד אותנו כיצד ליצור עולם שמכבד את צלם אלוהים. האידיאל נלמד מסיפור גן העדן, אבל צריך לזכור שהמציאות שלאחר גן העדן היא קללה. בהשתלשלות ההלכה יש דברים רבים שנגזרו מהעולם שלאחר הגירוש, למשל העליונות של הזכר על הנקבה, או של עם אחד על עם אחר. אלו עיוותים שיש לנו אחריות לשנותם.
ההלכה מתחילה במציאות המוכרת, אבל היא פותחת תהליך של תיקון, שהמשכו עד לסיומו הוא באחריות שלנו. לעתיד לבוא תהיה לכל אחד אפשרות שווה לעבוד את האלוהים, וכמובן שניתן יהיה לעשות זאת בעזרת דתות שונות.
האורתודוכסיה היא תגובה מתגוננת לעולם החדש והמשתנה. הפחד שלה מהכרה במשמעותן הדתית העמוקה של דתות אחרות, הוא הפחד מפני אובדן ה"אני". מהותה של האורתודוכסיה היא ניסיון להסתגר מהעולם האחר, ומהקולות האחרים. הכרה בכך שיש כמה אפשרויות דתיות טובות, איימה על האורתודוכסיה, ולצערי היא דחתה את האפשרות "להחליף מתנות" עם הגויים.
בתוך התופעה הזו יש להתבונן על הציונות הדתית, שלצערי בחלקה בחרה להתקרב לחברה החרדית, ולא לקחת אחריות כוללת על בניית חיים קהילתיים רחבים בישראל. בנייה זו משמעותה הכרה ב"אחרים" החיים במדינת ישראל ובעולם, וניסיון לאמץ מהם רעיונות ואורחות חיים, ולמזגם עם התרבות היהודית.
המתנות שקבלנו מבלעם
מבלעם קיבלנו ברכות יפיפיות. לברכה אחת, שנראית לכאורה בנאלית, יש משמעות עצומה לחיינו (במדבר כ"ד, ה'): "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל". זה נראה כל כך מובן מאליו ואף משמים, לדבר על מרכזיות הבית בחוויה היהודית. יחד עם זאת, חשוב לזכור שיש תרבויות ודתות שבהן אין חשיבות למשפחה. הדת שלנו כמעט בנויה על האמונה בחשיבותה של המשפחה.
בשנת 1991 התקיים מפגש משמעותי בין הדלאי למה לעשרה יהודים חכמים. הדלאי למה ביקש מכל אחד מהמלומדים לספר לו מהו, לפי הבנתו, סוד ההישרדות היהודית. הדלאי למה הבין כי עמו הולך לשנות גלות ארוכות, ואמר כי הוא רוצה ללמוד מהעם היהודי כיצד שורדים כעם בגלות.
אשתי, בלו גרינברג (פמיניסטית יהודייה אמריקנית) השתתפה בכינוס והציגה את הרעיון הטמון בברכתו של בלעם: "מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל". היא דיברה על המשפחה והבית כסוד הקיום של העם היהודי. חשוב לזכור כי חלקים גדולים של הדת היהודית מתקיימים בבית: יחסים בין הורים לילדים, האחריות ההורית להעביר את המסורת הלאה, לבניהם; השבת ואופיים המשפחתי של החגים לאחר חורבן בית המקדש. עבור הדלאי למה, למשל, שגדל וחי בלי משפחה קרובה, ראיית המשפחה כמכשיר חינוכי מרכזי של הדת, הייתה זרה ומפתיעה.
עם לבדד ישכון?
עוד תרומה מורכבת של בלעם היא הברכה (במדבר כ"ג, ט'): "הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב". הברכה הזו מספרת על הכוח הגדול של העם היהודי לשרוד גם ללא אהדה וקבלה של הסביבה. "עם לבדד ישכון" זה כוחם האדיר של האדם והקהילה לחיות כיחידים. לא לפחד להיות מיעוט, ואפילו מיעוט נרדף. זה הכוח של האיש הבודד לחיות נגד הזרם. זו האמירה היהודית ארוכת השנים: אני לא מתקפל גם כשאני בעמדת מיעוט או יחיד.
יחד עם זאת, קיימת סכנה ממשית שנהלל את הבדידות, שנראה את עצמינו כמי שמתקיימים אל מול העולם ונגדו. אלפי שנים אנחנו מתלבטים במתח הזה. צריך לדאוג שכוחנו להיות לבד לא יהפוך לבעיה חמורה. יכולתנו זו מסכנת את מדינת ישראל. אמנם בלעדיה היינו מתקפלים, אבל אנחנו חייבים לא לאבד תקווה שלבסוף נעשה שלום ונבנה עולם טוב יותר, שיורכב מעמים שונים ומדתות שונות.
ובבית המדרש של הטוקבקים
תודה לך מורה דרך (24) על הסיפור האקטואלי של הוצאת המים מהסלע. תמר (22) פרסמה שיר הלל למרים, שיר של תקווה, עשייה וזיכרון. תודה תמר.
לֹא בּוֹר מִתְמַלֵּא מִגִּשְׁמֵי בְּרָכָה
לֹא מַעְיָן נִסְתָּר
בְּאֵר חֲפָרוּהָ רוֹעִים וְרוֹעוֹת
לְהַשְׁקוֹת צְמְאֵי מִּדְבָּר.
לֹא נָהָר זוֹרֵם וְסוֹחֵף בֶּעֹצְמָה
מַשְׁכִּיחַ וּמְשָׁכֵּךְ כְּאֵבִים
בְּאֵר חֲפָרוּהָ בַּלֵּב בְּנֵי חוֹרִין
בֶּמַסַּע לַתִּקְוָה, לַחַיִּים.
לֹא יָם סוֹעֵר נֶחֱצָה לִרְוָוחָה
בְּנֵס פִּתְאוֹמִי וְיָחִיד
בְּאֵר חֲפָרוּהָ יְדֵי אָדָם
מִתְחַדֵּשֶׁת בְּכָל יוֹם תָּמִיד.
לֹא סִפּוּר יָשָׁן שֶׁאֵין לוֹ דּוֹרֵשׁ
לֹא תְּמוּנָה שֶׁאָבְדָה לְעוֹלָם
בְּאֵר חֲפָרוּהָ-סִפְּרוּהָ דּוֹרוֹת
זִכְרוֹן מֵי-תָּמִיד, מֵי-מריָם.
שבת שלום!
לפנייה לכתב/ת 
