"הפרלמנט": יופי של ישראלי מכוער
אסי כהן והחברים ב"פרלמנט", סדרת המערכונים מבית "ארץ נהדרת", מספקים תוכן טלוויזיוני מהודק, מושקע ועשוי היטב. למעשה, זו התוכנית היחידה בערוץ 2 שבאמת מצחיקה
אז איך אתם אהובים את ההומור שלכם? מחומם מחדש, עם הרבה חריף בצד, או אולי צ'יפס וסלט מספיק לגמרי? "הפרלמנט" נולד ב"ארץ נהדרת", והוא מופת של איפיון דמויות חדות, מדויקות, ומבוצעות לעילא.
הקטור (מריאנו אידלמן) הוא רופא דרום אמריקאי שנורא רוצה להתחבר לחבר'ה ולא מבין שהם לוזרים ואפסים גמורים. אבי, הקומבינטור השכונתי (יובל סמו בעל אלף הפרצופים). קרקו (מאור כהן) הוא דמות מסתורית שלפתע התגלה מה מקצועו: מטפל בטפירים בגן חיות, מצוייד בקול נבחני ובגינונים של לוחם סיירת מתוסכל. שאולי, הוותיק מכולם, הלא הוא אסי כהן האחד, היחיד, והמיוחד, הוא דמות כללית של ערס נכלולי עם מבטא מזרחי גנרי, אהבה עצמית בלי גבולות וחוסר מודעות מקסים לעובדת היותו לוזר. ואיך אפשר בלי אמציה. אמציה האפרורי, בביצוע מקסים של ערן זרחוביץ', זה שלעולם לא ייתנו לו לפתוח את הפה כדי להגיד משפט שלם, והכל בשם החברות, הרעות והרצון הישראלי כל כך לעזור למי שלא צריך עזרה כלל.
אלה וכמה דמויות משנה חברו ביחד לאוסף של מערכונים מהודקים, מושקעים, עשויים היטב, כתובים בקצב מצוין - ובדרך כלל גם מצחיקים, לפחות על פי הפרק הראשון. ההיכרות המוקדמת של רוב הצופים עם החבורה הזו, יכולה להיות גם מקדם מכירות וגם גורם מרתיע. צריך, כך נדמה לי, לאהוב אותם מראש ולהעריך את הדקויות של ההומור שלהם. מי שלא אהב מראש, סביר להניח שלא יתאהב גם לאחר הפרק הראשון ששודר אמש.
נדמה לי שזו גם הייתה הסיבה שלא ראינו אותם בפריים טיים ממש, שם תקעו לנו את חיים הכט במחשבה שכולנו אוהבים את חיים, אבל לא כולם מתים על שאולי והקטור. זהו הומור שבעיקרו מיועד לאנשים קצת יותר מבוגרים מצרכני הבמבה ביסלי אליהם מכוון רוב התוכן (תוכן?) שערוץ 2, כן ערוץ 2 מציב בפריים.
בעצם, מה כ'פת לי? בהיותי מבוגרת יותר, נהניתי כמעט מכל רגע. המערכון הראשון "הדירה", חשף את הישראלי המכוער בשבתו כחבורה של מכוערים כמוהו, זה שייחפש כל פגם מתחת לבלטות בדרך לקומבינה לרכישת דירת חלומותיו שיש בה אפילו מרפסת. השני, "שבעה", היה אטיוד מקסים על יחסי שכנים בבית משותף.
"בלי נשימה" היה בעיניי המצוין מכולם: חבורת הגברים יושבת במכונית ונוסעת לטיול המנוקד בבליסות של כל מה שמוכרים בדרך, משסק ועד פיתה זעתר ולבנה, ופתאום הם מתחילים לשיר ביחד ולבצע משהו שלא מתאים כלל לחבורה, לאוירה, לשום דבר: הם נשארים עמוק בתוך הדמויות שלהם כשהם שרים ועל כל אחד מהם נסוכה הבעה של מועמד כושל ב"כוכב נולד". זה היה כל כך משובח, עד שמהטלוויזיה נשבו ניחוחות מוכרים של החמישיה הקאמרית.
אסי כהן, שאני מודה בהערצתי לכל מפעלותיו הקומיים, הבריק שוב בתפקיד של ג'ורג הווטרינר הערבי במערכון בו צריך או לא צריך להרוג טפיר, ורק מי שרצה יכול היה למצוא הקבלות. בכלל, מי שרצה סאטירה לא מצא אותה כאן. מלכתחילה החבורה שמרכיבה את הפרלמנט לא התיימרה לעסוק בענייני היום, אלא רק בדרך של רפרור מקרי.
זה לא בהכרח טוב או רע, זו בחירה שהופכת את ההומור שלהם במיטבו לעל זמני, את מערכון "הדירה" ומערכון "השבעה" אפשר היה לכתוב לפני 30 שנה ואפשר יהיה לבצע בעוד 30 שנה בלי שנרגיש בהבדל. כי שניהם מתייחסים לתופעות ישראליות שאבד עליהן הכלח אבל הן עדיין מלוות אותנו כמו עובד ותיק וסרבני.
כשההומור לא במיטבו, מסתמנת סכנה שהעובש ישתלט עליו וגם המבוגרים
שבצופים לא ימשיכו לשבת מרותקים למסך. בינתיים, על פי הפרק הראשון, אין לי ספק שזו משבצת הזמן שבה אשב מול המסך בימי שני. בין חיים הכט, נשואים פלוס ועבודה ערבית בשידורים חוזרים, זו פיסת התוכן היחידה של ערוץ 2 באותו היום, שיש בה הכוח להצחיק באמת.
אם היוצרים רוצים, הם גם יכולים לומר משהו. זה קרה להם במערכון "זוגיות" שלכבודו גייסו את ליאת הר לב בתפקיד של פרחה עם מבטא רוסי בתוספת המון "יעני" ו- "כאילו". היה הייתה מדוייקת עד כאב וכמוה גם אסי כהן בבליל המילים חסרות הכיסוי על "לעבוד בזוגיות" שמתחתיו הסתתרה כמובן שנאת נשים בכלל לא כבושה.
המשפט המסכם היה שוס גדול. שאולי הישיר מבט למצמה ואומר "היום אין את הדבר הזה אשכנזים, מזרחים, רוסים - היום כולם מזרחים". הסתכלו סביב, תלכו לחתונה באולמי מה שמו, למסיבת סיום בבית ספר או למופע חוצות ותראו כמה שהוא צודק.
