חרדים בשירות אזרחי: "הצבא לא מתאים לנו"
"בשירות האזרחי אתה יודע בדיוק לאן אתה הולך - ואין עם זה בעיות", אומרים המתנדבים החרדים. "הרבנים בעד, כי זו מצווה גדולה - והציבור החרדי הוא הרי המתנדב מספר אחת". לדבריהם, אם הצבא היה מותאם לאורח חייהם - הם היו גם שם
בלי טירונות ובלי מדים, אבל עם הרבה מוטיבציה - יש חרדים שנושאים בנטל. אצל בנות הציונות הדתית קוראים לזה "שירות לאומי", ולטובת החרדים והערבים המסתייגים - כל מגזר מסיבותיו - כוּבס ה"לאומי" ל"אזרחי". אבל זו רק סמנטיקה.
עוד בערוץ היהדות - קראו:
- יוסף המספר מזמר את החזרה בתשובה
- "זו לא השתמטות, איננו מתגייסים בגלל ערכים"
- צפו: ספור אהבה וחתונה על כיסא גלגלים
כמעט 2,000 אברכים מתנדבים כיום במוסדות וארגונים שונים - חציים בתוך הקהילה וחציים "בחוץ", חלקם למשך שנה ואחרים ב"חצי משרה" – לשנתיים. "הרבנים בעד, כי זו מצווה גדולה, והציבור החרדי הוא הרי המתנדב מספר אחת", הם אומרים, "וכמובן - אפשר גם לשלב את השירות עם המשך הלימודים בכולל". האם זה יספק את פלסנר והפראיירים?
הכי מתנדבים
כ-250 מהצעירים החרדים שבשירות האזרחי שובצו במשרד לאזרחים ותיקים. פרויקט "והדרת פני זקן" שפועל בחסות המשרד, זוכה למספר גדול במיוחד של תקני שירות - אולי הגדול ביותר: תשעה מוקדים בפריסה ארצית שבכל אחד מהם עשרות אברכים, שכל אחד מהם מתנדב 20 שעות שבועיות למשך שנתיים בסיוע לקשישים.
אחד מהמתנדבים הללו הוא חיים קוגלסקי (29) מחיפה, שיחד עם השירות מצליח לשלב גם לימוד תורה בכולל, עבודה כמשגיח כשרות, משרת סטודנט בבנק וגידול שלושה ילדים. אף שהתחנך בישיבות ליטאיות שמרניות במיוחד, הוא מצהיר: "הציבור שלנו עבר מהפך - גם ביחס שלו לשירות האזרחי, וגם במחשבה לגבי לימודים אקדמיים. הייתה לי תמיכה כמעט מקיר לקיר - גם מהסביבה וגם מהרבנים. 'והדרת פני זקן' הרי תואם את המצווה".
קוגלסקי מסביר כי אחת הבעיות בשירות הצבאי היא אי-הוודאות לגבי תנאי השירות והתאמתם לאורח החיים החרדי –
גם כאשר יש התחייבויות בעניין לפני הגיוס. "בשירות האזרחי אתה יודע בדיוק לאן אתה הולך ובאילו תנאים, ואין עם זה בעיות", הוא אומר, "אתה מקבל הזדמנות אמיתית ולעשות חסדים - דברים שאתה מאמין בהם והתחנכת עליהם".
לדבריו, ההשפעה של השירות הדדית, והוא רואה את זה בעיקר בעבודה עם הקשישים. "לפעמים אני לוקח איתי את אחד הילדים שלי, שפתאום מקבל 'סבא נוסף'. הם גם רואים באופן מוחשי מה זה 'והדרת פני זקן' - כך שהערך שיש לזה הוא הרבה מעבר לשירות עצמו".
קוגלסקי מבין את התביעה לחלוקה שוויונית של הנטל, ומסכים כי אין להשוות שירות צבאי לאזרחי, אך הוא שלם עם הבחירה מבחינה מצפונית ואידיאולוגית: "כבר בגיל 15 התנדבתי והלכתי עם אבא שלי לחלקת מנות מזון בבית חולים תל השומר. כולם יודעים שהתנדבות זה עניין מאוד מקובל אצלנו, וישנם הרבה מאוד ארגונים - רק שלא מבליטים את זה. כל אזרח שני או שלישי קיבל סיוע כזה או אחר מעמותות וארגונים חרדים. וכמובן שיש את השירות הנוסף, שהוא התרומה העיקרית שלנו לעם ישראל – לימוד התורה".
אור ירוק מהאדמו"ר
"מפקדו" של קוגלסקי הוא חזקי פרקש (32), נשוי ואב לארבעה, חסיד סערט-ויז'ניץ, שמנהל את פרויקט "והדרת" בחיפה. תחתיו
פועלים כ-40 אברכים. "יש פה מתנדבים מכל הקהילות – תימנים, ספרדים, ליטאים, חסידי ויז'ניץ וגור, כולל חסידויות שבהן הרבנים לא ממש תומכים בשירות".
עם הקשישים הם עושים כמעט הכל - סידורים, קניות, ליווי לרופא, קריאת עיתון, ויש גם שירות תיקונים כמו "החלפת גומיה בניאגרה". הכל - חוץ מסיעוד - "כדי לא להפוך את האברך לפיליפיני".
"זו פעילות שחונכנו עליה כל השנים", מסביר פרקש. "העשייה הזו היא אחת המצוות החשובות, ואם אפשר לעשות את זה בצורה מסודרת - הכי טוב". זה גם ההסבר שלו לתמיכת הרבנים: "מנכ"ל המשרד לאזרחים ותיקים הגיע באופן אישי לשיחה עם הרבי שלי, האדמו"ר מסערט-ויז'ניץ, שבירך על הפרויקט הזה, ומאז הוא גם מעודד את הקשישים להיעזר בו".
השירות במסלול זה כולל התנדבות בת ארבע שעות ביום למשך שנתיים, והאברכים יכולים להמשיך בלימוד התורה. "יש כאלה שנשארים בכולל ומגיעים לשעה וחצי בהפסקת צהריים ולעוד שעתיים וחצי מאוחר יותר.. כך הם יכולים לשמור באופן מלא על אורחות חייהם, שכן סביבת השירות – הגם שכוללת קשישים שאינם דתיים – מותאמת לכך. אין פה התפשרות בנושאים דתיים, וזה הרי מה שמפחיד את החרדים בצבא".
פרקש מספר כי הסיפוק מההתנדבות גדול במיוחד, גם בגלל הפידבקים מה"לקוחות" ובעיקר משום שהציבור החרדי כולו מחונך לחסד. "מי שנמצא בישיבה עוזר בזה שהוא אוסף את הספרים המשומשים מבית המדרש ומחזיר אותם למקום, ומי שלא לומד - מארגן חסדים בחוץ".
שירות מותאם לציבור הדתי
חיים ציטרינבוים, בן 34, חסיד גור מערד ואב לשישה ילדים, הוא רכז ההתנדבות באזור ערד. כ-30 אברכים פועלים תחתיו, והם מסייעים לכ-100 קשישים שאינם זכאים לסיוע או טיפול מטעם המדינה. המתנדבים מעניקים להם אוזן קשבת, סיוע וטיפול.
על הדרישה לשוויון בנטל אמר ציטרינבוים כי החרדים תומכים באידיאל זה, אבל השאלה הגדולה היא כיצד יש ליישם זאת. לדבריו, בפרויקט ההתנדבות עם הקשישים "יש פלטפורמה שמתאימה לציבור החרדי, גם אם לא מדובר בארגון חסד ממש, אלא ביוזמה של המדינה. אם אותם תנאים היו גם בצבא, החרדים היו גם שם. ההתגייסות הגדולה והרחבה לשירות האזרחי מוכיחה זאת. אנחנו בעד שוויון בנשיאה בנטל, אך מבחינתנו - על כל אחד לתרום במקום שמותאם לצרכיו".
למרות זאת, רכז הפעילות מודה כי אברכים שבוחרים להתנדב לא עושים זאת דווקא מתוך הרצון "לשרת את המדינה", אלא פשוט כדי למלא את חובתם האזרחית, כך שיוכלו לצאת לעבודה.
"יש מערכת שעות שנמצאת בפיקוח הגורמים הממשלתיים והאזרחיים המעורבים בפרויקט", מבהיר ציטרינבוים את רצינות הפרויקט, "ועם זאת, יש אברכים רבים שמגיעים לסייע לקשישים גם בשישי-שבת, מתוך הקשר שנוצר וללא שום חובה".
לדבריו, מעבר לתרומה עבור האזרחים הוותיקים, יש בשירות האזרחי השפעה טובה גם על המתנדבים, שמתנסים לראשונה
במעורבות ב"עולם הגדול" - בדרך להשתלבות במציאות הישראלית.
סגנית השר לאזרחים וותיקים, ד"ר לאה נס, אמרה כי "סוד ההצלחה של פרויקט 'והדרת פני זקן' נעוץ בהענקת מסגרת המותאמת לאורח חייו ולצרכיו של המתנדב החרדי. שילוב ציבור זה בשירות האזרחי תורם משמעותית - לא רק בקרב הקהילה שבה הם מתנדבים, אלא גם לחברה הישראלית כולה.
"הפתרון הרגיש לסוגיית השוויון בנטל טמון ביכולת למצוא את נקודת האיזון בין העמדות המנוגדות. יש להרחיב ולהגדיל את מסגרות השירות האזרחי, באופן שיותאם למגזר החרדי. לימוד התורה הוא בסיס קיום העם היהודי, והאברכים משמרים את כוחו של עולם הרוח התורני, אך מי שאינו בוחר בדרך זו - יוכל להתנדב במסגרת השירות האזרחי".
לפנייה לכתב/ת 
_a.jpg "צילום: ירון ברנר")
