רציתם חרדים בצבא? תחשבו שוב
לוף עם שבע חותמות כשרות, קריסה צפויה של 669 בשל חוליות ניווט אובדות, ומפקדים שכפופים לרב. יום אחרי גיוס החרדים לצבא, לא בטוח שכולם יהיו מרוצים
אוקיי, רציתם גיוס לכולם, שוויון בנטל, אברכים שיצאו מאוהלה של תורה לאוהל הסיירים, אבל איך תיראה השגרה הצבאית עם אלפי חרדים בחאקי? הנה חמש נקודות קטנות וזניחות, שדי בכל אחת מהן לבדה בשביל להפוך את הלוגיסיטקה הצה"לית לסיוט מתמשך.
עוד בערוץ היהדות - קראו:
- מרקל נגד איסור המילה: "ניראה כמדינת שוטים"
- סליחה ילד, הקייטנה הזו לא בשבילך
- צ'ט רולט - פרק 3: פעמיים שרון פאוסטר
1. המפקד, של מי ההשגחה פה?
כל זב חוטם יודע שאין ערובה טובה יותר לאיבוד השפיות ולאשפוז מרצון, מאשר סוגיית הכשרות בציבור החרדי. לבקש מחסיד בעלז לאכול בד"צ "שארית ישראל", זה כמו לבקש מחייל טבעוני לנגב את הצלחת בלוף צה"לי.
להבדיל מהטייפ-קאסט הקלאסי, בעל המכנה המשותף פחות-או-יותר של חיילי גדוד "נצח יהודה" בנח"ל החרדי, הרי שבגדודים הבאים מן הסתם ידורו חסיד גור עם ליטאי, ובוגר ישיבה חסידית עם למדן מפוניבז'. מה זה אומר? שכל אחד מהם ידרוש לקבל את ה"לוף" הכשר שלו, ואם חשבתם שהפתיל החרדי קצר בכל מה שקשור ללימודי הליבה, נסו ותראו איך הוא מגיב להלכות כשרות. מי שלא מכיר את הניואנסים של הכשרויות החרדיות, וינסה לצבוע את כל הכלים החלביים בתכלת ולומר כשר, יגלה מהר מאוד את תורת היחסות של הכשרויות.
2. רבנו תם שובר שמירה
אחת מאמרות הזהב הצה"ליות היא ש"לכל שבת יש מוצאי שבת", אלא שהעניין הוא שלכל מוצאי שבת יש עוד זמן שחייב להילקח בחשבון: צאת השבת לפי רבנו תם - כלומר, 45 דקות מאוחר יותר.
מעניין לראות איך הלו"ז הצה"לי יעבוד במחלקה שבה משרתים בריסקרים שמקפידים על צאת השבת לפי רבנו תם, לעומת חיילים חרדים אחרים שמוציאים אותה בזמן המקובל.
הערכה: הרס"פ ישתגע כשזמן רבנו תם יהפוך להיות השוס הבא בקרב חיילים. כי מי יגיד "לא" לנוהל שבת עם תוספת זמן?
3. שלום (ולא להתראות) למדציו"ת
"חיילים, זאת נעה והיא הולכת להיות המדצי"ת שלכם..." ובכן, זאת שורה שסיכויי התממשותה זהים לסיכויי השורה הבאה: "ברוך מרזל שכר את ד"ר מוחמד עזאם שישמש מוהל לנכד שלו".
"חיילים, בעוד שבוע הולך להיות לכם טקס סיום מסע כומתה. הישיבה להורים נפרדת, ונדאג שלא תהיה אף אישה ברדיוס הנראה לעין" - זאת גם התחלה של שורה שסיכויי התממשותה זהים לסיכויי השורה הבאה: "משטרת ישראל אסרה על כניסת נשים מגיל 12 ויום אחד להיכנס לרחבת הכותל המערבי, עקב טקס סיום מסע כומתה של מחזור חיילי גדוד 'אש קודש' הראשון".
4. יחידת 669 בסכנת קריסה
בדרך כלל, בחופש גדול - או יותר נכון ב"בין הזמנים" - של הציבור החרדי אנחנו שומעים על אירוע אחד (או שניים או שמונה) שבו כמה בחורי ישיבות חרדים הלכו לאיבוד ב"יהודיה" וחולצו בידי 669.
נכון לעכשיו, תוכניות של"ח וידיעת הארץ, כמו גם פרויקטים אחרים של הציונות הדתית, אינם מצויים בתוכנית הלימודים של בחורי הישיבות, מה שאומר שהיכרותם האישית עם מסלולי הארץ אינה מתכונותיהם הבולטות. שוו בעצמכם מה יקרה אילו מחלקה שלמה של חבר'ה חרדים תצא למסע ניווט לבדה. לא יישאר מטוס או מסוק חילוץ מדן ועד אילת.
5. רגע המפקד, הרב על הקו
אם יש סוגיה שמאתגרת תמידית את החיילים הסרוגים, זו שאלת הריבון של החיילים: המפקד או הרב. פולמוסים שלמים בדבר "סירוב פקודה" עלו
ודנו בסימן השאלה הגדול סביב נאמנותם של החיילים.
אבל אצל החיילים החרדים, השאלה הזו לא מתחילה בכלל: קודם כל יש את האדמו"ר לחסידים, ו"הראש ישיבה" לליטאים - ואחר כך סימן קריאה גדול.
תארו לעצמכם פלוגה שלמה של חיילים חרדים שניצבת ביום שישי לפני שאלה "האם האבט"ש הנוכחי הוא פיקוח נפש שדוחה שבת, או לא?" המפקד אומר שכן. גם הרבצ"ר. האדמו"ר או "הראש ישיבה" אמרו שלא. הפעולה בוטלה, חברים. שיהיה בהצלחה ליישוב.
אז מה השורה התחתונה? אלוהים נמצא כנראה בפרטים הקטנים, והוא לא ממש השאיר מקום לפלסנר.