רופא מומחה: בלי סנקציות - אל תכפו על הורים לחסן

כרופא בכלל, וכמומחה למחלות זיהומיות בפרט, אני רואה עצמי כחסיד מובהק של חיסונים והתחסנות. אני מאמין שמאז פיתוח החיסון הראשון, כבר לפני למעלה מ-200 שנה אך בעיקר במהלך 120 השנה האחרונות, תרמו החיסונים יותר מכל פיתוח רפואי אחר לצמצום התחלואה במחלות רבות ולהפחתת התמותה מהן.

סנקציות על הורים שאינם מחסנים:

• הצעה: לא חיסנתם הילד? תשלמו על אשפוזו
• בג"ץ יכריע: לקצץ קצבאות להורים שלא מחסנים?
• רופאים יוזמים חוק: הילד לא חוסן? אין כניסה לגן
  

אני גם מקווה שכבר בעתיד הקרוב יעמדו לרשותנו חיסונים נוספים שיסייעו לנו להשתלט על מגפות נוספות שעדיין גורמות לסבל ולמוות של מיליוני בני אדם מדי שנה ברחבי העולם, כגון איידס ומלריה.

עם זאת, אני מוטרד מאוד מההצעה שהועלתה לאחרונה, "להעניש" הורים שאינם מוכנים לשתף פעולה עם הממסד הרפואי באמצעות חוק שיחייב אותם לממן את האשפוז של ילדיהם בגין מחלות שנגרמו כתוצאה מאי-חיסונם.

אני סבור שחקיקה וענישה ברוח זו אינן הדרכים הנכונות להתמודד עם הנושא הכל כך חשוב הזה.

מדובר בעיקר בחברות המייצרות את החיסונים, במשרד הבריאות, ברשות המחוקקת ובאחיות ברופאים שניצבים מול הציבור.

כרופא מומחה למחלות זיהומיות אני מצפה, בשלב הראשון של התייחסותי לשאלה רצינית זו, שחברות התרופות שמייצרות כל חיסון וחיסון יוכיחו לי שהתכשיר שהם מעמידים לרשותי ולרשות המטופלים שלי אמנם בטוח ויעיל.

לאחר מכן צריך משרד הבריאות לשכנע אותי שהחיסון אמנם נחוץ בישראל, ושתועלתו עולה על חסרונותיו בקרב אוכלוסיית היעד שלו.

במקביל, על כל אחת ואחד מאיתנו לדרוש שבמדינת ישראל יוקם גוף מקצועי שלו יוענקו אמצעים וסמכויות לבקר את השימוש בחיסון זה, בעיקר בכל הקשור לתופעות הלוואי שלו ולנזקיו (שאני מקווה, כמובן, שיהיו נדירים). גוף כזה חייב שיהיה עצמאי ובלתי תלוי ביצרניות החיסונים או במשרד הבריאות, כדי שהציבור יוכל לתת בו אמון ולהשתמש באופן שגרתי בשרותיו.

ובסיום התהליך, על המחוקק להרחיב ולעדכן את החוק למתן פיצויים לנפגעי חיסון כדי להבטיח שאותם מקרים נדירים, שבהם בכל זאת נגרם נזק כתוצאה משימוש בתכשיר כלשהו, לא "ייפלו בין הכיסאות".

צריך שהחיסונים למניעת מחלות זיהומיות מדבקות, שאותם רוצה משרד הבריאות לקדם, יהיו זמינים ונגישים גם מהבחינה הכלכלית לכל דורש. ולא פחות חשוב: מן הראוי שלרשות רופאי המשפחה, רופאי הילדים והאחיות שעוסקות בבריאות הציבור יועמדו גם אמצעי הסברה מודרניים בשפות שונות, ובעיקר די זמן במהלך המפגשים עם המטופלים.

הרי ברור לכל בר-דעת שעשר הדקות שמהן מורכב כיום המפגש הממוצע בין חולה לרופא בישראל אינן מספיקות כדי להבין את הסיבות שעומדות מאחורי הסירוב שלו להתחסן או לחסן את ילדיו, ובוודאי שאינן מאפשרות לו לנסות להפריך אותן ולשכנע את המטופל בחשיבות ההתחסנות.

אני סמוך ובטוח שאם וכאשר יועמדו לרשותנו, עובדי מערכת הבריאות, כלים בסיסיים אלו, נוכל כולנו להירתם ללא חשש ואפילו בהתלהבות למאמץ להגדיל את שיעור ההתחסנות הן של ילדים והן של מבוגרים בישראל כנגד מחלות מידבקות רבות, וסביר מאוד שגם נצליח במשימה.

הכותב הוא מנהל היחידה למחלות זיהומיות, ביה"ח "ביקור חולים" בירושלים