בלי פילטר: שוקו .Vs מנדל על איסורי העישון

שוקו: אתה נגרר

מנדל: לפי החוק אנחנו עבריינים

שוקו: אתה טרחן, אנחנו במקום פתוח - תדליק

מנדל: הנה שוטרת. אמרתי לך, אכלנו אותה

שוטרת: יש לך אש?

שוטרת אש(צילום: ירון ברנר)

חמש שנים אחרי שציבור שלם של מעשנים בישראל חשב שסוף העולם הגיע, עם כניסתו לתוקף של חוק העישון (וגילה שהשמש עדיין זורחת), מאתגרת ועדת הבריאות של הכנסת פעם נוספת את מאותגרי הניקוטין. תקנות חדשות שמרחיבות את החוק נכנסו השבוע לתוקף, המשמעות אמורה להיות אוויר נקי יותר כמעט בכל המרחבים הציבוריים, בהם תחנות אוטובוס ורכבת, בריכות שחייה, הופעות ואולמי שמחות. אפילו באזורים הפתוחים של בתי הקפה והמסעדות יצומצמו פינות העישון.

עוד על עישון, מעשנים ונגמלים ב-ynet

• פגיעה בבריאות ובכיס: מעשן בעבודה? השכר ירד
• סקר: 71% לא רוצים מערכת יחסים עם מעשן
• ביקש שיפסיקו לעשן בפאב - וסולק. בכמה פוצה?  
  

חשבנו שזה יהיה קצת יותר קשה. בחום הזה ועם 90 אחוזי לחות, מי חושב בכלל על לעשן. אז ירדנו לרציף הרכבת, והאמת, ממש לא היינו צריכים להתאמץ כדי למצוא אותם. הם עמדו מסביבנו עם סיגריה בפה וזיעה על הפנים. העבריינים החדשים של קיץ 2012.

ממש לא היינו צריכים להתאמץ למצוא אותם(צילום:ירון ברנר)

על הפסים: בדל ועוד בדל ועוד בדל...(צילום:ירון ברנר)

מנדל: "טיעונים יפים. חשבת עליהם לבד? או שהעתקת מספר קונספירציות? ההגנה שלך על חברות הטבק היא לא שעתך היפה ביותר. דבר אחד זה זיהום האוויר והקרינה, ודבר אחר זה העשן שנכנס לאנשים לעיניים, ואל תתחיל לגייס את כל תחלואי העולם כדי להצדיק את העישון שלנו. החוק החדש מגביל עישון במתחמים מוגדרים, מקומות שבהם הלא-מעשנים הם כביכול קהל שבוי. עד היום אם העשן הפריע להם - הם עיקמו את האף, אולי גם זרקו הערה נרגנת, אבל בסוף הם אלה שהיו צריכים לזוז ולעבור למקום אחר. רוצים לעשן? נזוז אנחנו. וחוצמזה, לא מצליח להבין מה הבעיה שלך - כשאתה טס אתה לא מעשן, גם אם הטיסה היא 10 שעות, אז כשאתה בתחנת אוטובוס לא תתאפק 20 דקות?"

מעשנים כמו קטר

על רציף הרכבת בדרך לחדרה עומד אפרים אברמוב כשקופסה מבצבצת מכיס חולצתו. הוא מעיד על עצמו כמי שמפרק קופסת סיגריות יום-יום כבר 25 שנה, ודווקא הוא מחזיק בדעה מפתיעה: "מצדי, שיאסרו על עישון בחוק, נקודה. באף מקום. שעישון יהיה פשע. ככה אולי נצליח להפסיק". אתה כל כך שונא את זה ועוד רגע תדליק סיגריה, אנחנו קצת מקשים. "אני טיפש", הוא עונה בלי למצמץ. "זה הדבר הכי מטופש שעשיתי בחיי אבל עם כל הבעיות בחיים אין מה לעשות, אתה מעשן מהלחץ. הלוואי שיאסרו על העישון, נזרוק את הסיגריות קיבינימט. לבד אני חלש אופי".

מנדל: אני טיפש.

שוקו: אני חלש אופי.

ואם היית מחכה 20 דקות, זה מה שהיה הורג אותך?(צילום: ירון ברנר)

נוסעים נכבדים שלום, הסיגריה הבאה תצא מרציף מספר 1(צילום: ירון ברנר)

בעודה ממתינה לרכבת, עדנה מירושלים - מעשנת בעבר ונגמלת בהווה - בוחרת צד, הצד של שוקו. "המעשנים מפריעים לי, ועדיין זה נראה לי טיפה מוגזם", היא אומרת.

 "בתור אחת שהפסיקה אני אומרת - כל אחד יכול להפסיק לעשן. אבל איך אפשר למנוע מאדם לעשן גם בחלל פתוח? אל תרדפו אותם".

מיכאל קזנוביץ' מחולון הוא מעשן טרי, חמש שנים בסך הכול. דווקא בגלל זה, ברגע שהוא יורד מהרכבת הוא מצית סיגריה כמו התניה ויונק אותה בהתלהבות אפילו שבחוץ חום אימים והעשן בלתי נסבל. "לא מבין מה הם רוצים מאיתנו", הוא אומר לנו. "את האיסור לעשן בפאבים עוד איכשהו הבנתי - זה מסריח אנשים וחונק אותם, אבל אני מעשן בחוץ. לא יהיה פה ניו יורק, אף אחד לא יצליח להגביל אותנו לעשן באוויר הפתוח, אם לא הצליחו למנוע מאנשים להמשיך ולעשן בפאבים".

מכבים בבריכה

אלוהים יודע איך משיחה קלילה על שפת הבריכה עם ד"ר ירוחם ברק, מנכ"ל מועדון הספורט באוניברסיטת תל אביב בנושא הסיגריות הגענו למלחמת יום כיפור. "דאגו לנו שם הגנרלים", הוא נזכר. "שחס ושלום לא תחסר לנו סיגריה. דחפו לנו טונות של קרטונים ליד, רק תיקחו וכמה שאתם רוצים. תעשנו כמה שיותר. ואתה, לוחם צעיר, גם אם לא אוהב לעשן מדליק אחת ועוד אחת, כולם מעשנים סביבך ובכלל - מה תעשה עם כל הקרטונים שכבר יש לך?"

- ומתי הפסקת?

"קצת אחרי המלחמה. הלכתי לראות סרט בקולנוע, חיפשתי בכיסים והבנתי ששכחתי אותן בבית. הסרט מתחיל ואני, במקום לצפות בו, לא מפסיק לחשוב איך יכולתי לשכוח. הרגשתי שאם אני לא מעשן אחת עכשיו, אני מתפוצץ פה על מישהו. באותו הרגע אמרתי לעצמי 'די, ההתמכרות הזו היא בושה'. באותו היום הפסקתי ועד היום לא נגעתי בזה".

שוקו (נכנס למגננה): "יופי לו, מה הפואנטה? לתת לנו להרגיש רע עם עצמנו שאנחנו חלשי אופי ולא מסוגלים לחתוך?"

מנדל: "מה אתה ישר קופץ? תן לבנאדם להמשיך לדבר".

חכה, תראה מה הולך פה בשבת(צילום:ירון ברנר)

בקר: "מעשנים מוכרחים להגיע למסקנה הזו לבד, במודעות מלאה. החוכמה איתכם היא לא להילחם בכם אלא לתת לכם להרגיש לא נוח עם מה שאתם עושים, להתבייש במעשה. לא אביא לכאן פקחים כדי לתפוס מעשנים, לא אריב איתכם.

 הציבור הלא מעשן כאן יעשה בעצמו את העבודה - אנשים יעירו לכם, יאיימו להתלונן. יגרמו לכם להרגיש לא בנוח ותיאלצו להתבודד בפינות העישון המרוחקות".

אגב, מוסיף ברק, בתקופה האחרונה בלי קשר לחוק, חלה עלייה במספר התלונות שמוגשות מצד לא-מעשנים נגד המעשנים בבריכה. "המודעות בישראל לנושא הזה הולכת וגוברת. ללא-מעשנים נמאס", הוא טוען. "עד היום הערנו לאנשים אבל הייתי מנוע מלתת הוראה גורפת לאסור עישון בבריכה כי לא היה חוק נגד זה, עכשיו דברים ישתנו - נרחיק מאפרות לפינות עישון מוגדרות ונציב שלטי איסור בכל מקום. אצלי בבריכה אסור לעובדים לעשן. אין הפסקות עישון ועובד שמתעקש, לא יכול לעשן אפילו בחנייה וצריך לצאת לרחוב. מי מהעובדים שמעשן במתחם, יכול למצוא עצמו ללא עבודה".

עכשיו דברים ישתנו. לפחות במקום אחד(צילום: ירון ברנר)

שוקו: "בלי לשים לב ציבור הלא-מעשנים חונק אותנו ולא להפך. כל הייבוא הסיטונאי הזה של חוקים מניו יורק זה נחמד, רק בוא לא נשכח ששם גם המציאו פעם את חוק היובש. בשם הדמוקרטיה אני אומר, עישון הוא חוקי בישראל ועד שהמחוקק הישראלי לא יוציא את הפעילות הזאת מחוץ לחוק, אז צריך קצת להרגיע, לנסות ולהבין גם את ציבור המעשנים. הרי לא הגיוני שהבחור בפארק שמנפנף לידך על המנגל פחמים שלו יבקש ממך לכבות את הסיגריה. המרחב הציבורי הוא של כולם, של ציבור הלא-מעשנים, אבל גם של ציבור המעשנים. אני מסכים שצריך להתחשב באחר, אבל בשביל זה לא צריך לחוקק חוק, פשוט צריך להיות בן אדם".

מנדל: "עישון סיגריות, ואתה יודע את זה לא פחות טוב ממני, זו פעולה לא רציונלית ומנוגדת לכל היגיון. אז אתה מצפה מהמעשנים להפעיל היגיון בריא? מעשן לא מסוגל להבין שהוא מסריח מהפה, שהוא מצחין מהבגדים. איך יבין שהוא מפריע לאחרים?

 ואני חוזר לטיעון הטיסה, הוכח כבר שאנחנו לא כל-כך זקוקים לסיגריות אם יש איסור חריף. אז אם יאסרו עלינו לעשן בהמתנה לרכבת, זה באמת מה שיהרוג אותנו?"

מנדל: "אתה לא צריך לספר לי על חולשת הפיקוח. אבל בוא לא ניתמם, שנינו יודעים שזו לפעמים דרישה מוגזמת לצפות מהישראלים שיהיו בני אדם בלי קנס שיכאיב להם בכיס. להזכיר לך, אתה זה שתומך בענישה כספית חמורה על עבירות תנועה, אז אדרבא בסיגריות - גם אם החוק לא נאכף במלואו, זה יותר טוב מלחץ חברתי".

עשן על פני מים רדודים(צילום: ירון ברנר)

המציל בבריכה צועד לכיווננו, הסיגריות הדולקות על שפת המים מפריעות לו בעין. בדרך מסננת לו ברכה לב מתל אביב "אסור להם לעשן פה, יש חוק חדש".

"חוק מצוין, היה צריך לחוקק אותו מזמן. זה שאין למעשנים בעיה להרוס לעצמם את הבריאות זה בעיה שלהם, אבל למה אנחנו צריכים לסבול? אני מגיעה לבריכה לא רק לעשות חיים, זה גם עניין בריאותי ואני רוצה אוויר נקי. לסיגריות שלכם אין מקום פה. תבואו לפה בשבת כשכל המשפחות מגיעות ותראו כמה מעשנים, זה גרוע מאוד".

- את בדרך כלל מעירה לאנשים שמעשנים לידך?

"ממש לא. אין בי שום רצון להיות האישה הנרגנת שרודפת ומעירה למעשנים, לא אריב בשביל אחרים ולא אעשה את עבודת הפקחים. הבעיה במדינה שלנו שמחוקקים חוקים אבל אף אחד לא אוכף אותם כמו שצריך. הלוואי ויאכפו את החוק הזה, אבל נראה לי שעד שזה יקרה אזוז כמו תמיד לכיסא אחר מרוחק מהמעשן".

אזהרה: חוק שלא נאכף מזיק לבריאות(צילום: ירון ברנר)

שוקו: "שמע, מנדל, גם אתה מעשן. הרעיון שאם יגבילו אותך בחוק יעזור לך להפסיק הוא בגדר אבסורד. תודה שאתה פשוט חלש אופי ושאין לך הכוח הנפשי להפסיק.

 תתמודד עם זה כמו גבר, אם אתה חושב שהחבר'ה בכנסת יגמלו אותך מההרגל המגונה - יש לך טעות".

שוקו: נראה.

מנדל: הנה אתה עוד פעם מתחיל עם נראה, בחיים לא תפסיק.

שוקו: אני אפסיק.

מנדל: נראה.

(הכותבים מבקשים להבהיר שלמרות עמדותיהם המנוגדות, שניהם יצייתו מעתה לחוק. אגב, בכל זמן הכנת הכתבה, לא נראה פקח באופק).