אלונה טל נסעה לקומיק-קון: "איזו חוויה הזויה"
השחקנית אלונה טל נסעה לפסטיבל הפנטזיה "קומיק-קון" כדי לקדם את הסדרה "CULT" המצטלמת בימים אלה. ביומן המסע שלה משם היא מתארת איך זה לפגוש מעריצים נלהבים, להתראיין במקביל לעשרות עיתונאים ולדבר שעות על משהו שטרם צולם: "הם רוצים תמונות שובבות ואני מנסה להתעורר"
כשישבתי ברכבת בדרכי לפסטיבל קומיק-קון, עלו במוחי המחשבות על כל אותן הפעמים בהן נסעתי למפגשי מעריצים או כנסים שונים לכבוד הסדרה "על טבעי" בה לקחתי חלק. האנשים, התחפושות שלהם, ההוויה ההזויה, וההבנה שכל האנשים הללו נסעו מרחק אדיר ושילמו מחיר מטורף (לטעמי האישי) רק בשביל כמה רגעים נרגשים בקרבת הכוכבים האהובים עליהם - כל זה תמיד בלתי נתפס עבורי. וכמו אותם המעריצים, גם הכוכבים שבעצמם נרגשים לרוב מהסיטואציה, כמו שאני הייתי.
אך הפעם אני נרגשת הרבה יותר, מהסיבה הפשוטה שהשנה אני נוסעת על מנת לקדם את הסדרה החדשה שכולה שלי. לא תפקיד אורח או תפקיד חוזר, אלא קאסט קבוע. דבר מאוד מרגש בתעשייה שלי. מסתבר שכל אותן הפעמים לא הכינו אותי לחוויה ששמה "קומיק-קון", אל הרגע בו מגיעים לסן דייגו ומרגישים שמשהו מתרחש ואל הכמות המטורפת של האנשים שמתהלכים ברחובות מחופשים לערפדים, כאילו מדובר בדבר הכי נורמלי בעולם.
היום המטורף של קידום הסדרה מתחיל בהשכמה ב-6:30 בבוקר, כדי שנספיק להיות בסוויטת האיפור ושיער חצי שעה לאחר מכן. ואז מתחילה הסערה. דבר אחרי דבר, ראיון אחר ראיון. אני לא מספיקה ללגום מהקפה שכל כך פינטזתי עליו וכבר נציג של "וורנר ברוס" כבר מבקש שאתייצב לסשן תמונות. בהתחלה לבד ואחר כך עם שאר הקאסט. מיד אני מנסה לצאת מהפחד של לעמוד מול מצלמת סטילס בשעה כל כך מוקדמת ומתחילה לעבוד.
הם רוצים תמונות ״שובבות״ הם אומרים לי, ואני מנסה בכל הכח להתעורר ולהיות הכי ״שובבה״ שאני יכולה. זה לא פשוט בהתחשב בעובדה שכל הקאסט עומד וצופה וכמובן כולנו מתחילים להריץ בדיחות אחד על חשבון השני. כשמסיים החלק הויזואלי, אנחנו עוברים לחדר עם 60 איש. כתבים מפוזרים בשולחנות עגולים שמקבלים הקצבה של עשר דקות לשאול שאלות. המון שאלות על סדרה שעוד לא התחלנו לצלם בכלל. האתגר הוא גדול. איך לענות בלי להמציא דברים? ומה אם מה שאני עונה לא יתממש כשנתחיל לצלם...? אין זמן. חייבים לענות תשובות מעורפלות.
לקינוח אנחנו מקבלים שורה של ראיונות לערוצים שונים בארצות הברית וברחבי העולם. כשכל זה מסתיים, אפשר להשוות חוויות עם שאר החבר'ה, שלשמחתי היו באותה הדילמה כמוני. עכשיו כולנו ביחד. אפשר לנוח מעט. לפחות זה מה שחשבנו אבל התברר כי הטירוף ממשיך.
ראיון טלוויזיוני עם MTV, עוד ערוצים ועוד שולחנות עגולים. אם אני לא טועה, שבעה סבבים כאלה היו, אבל כשהכל הופך לרצף אחד אי אפשר לומר זאת בביטחון. בין לבין מעבירים אותנו דרך עמדת איפור כדי לתקן את נזקי החום. עוד צילומים, עוד שובבות, עוד שאלות שגורמות לתחושת דה ז׳ה וו מטורפת. הזוי.
ואז הגיע זמן הקרנת הפיילוט. לאחר שהוקרן אל מול אולם מלא עד אפס מקום, עלינו לפאנל על הבמה. בהמשך שלב החתימות כאשר אנחנו במרכז האקשן על רצפת האולם המרכזי, כשמסך ענק מאחורינו מקרין כל תזוזה שלנו ותור ארוך של אנשים שמחכים לשניה וחצי של תקשורת אישית עם כל אחד מאיתנו. שוב פעם התחושה ההזויה הזו של ״איך הגעתי לפה״ מציפה אותי.
רק בסוף היום, אחרי שהחלפנו בגדים לקראת המסיבה שנערכה בערב, יצא לי
לעכל מעט את כל ההתרחשויות. בזמן שאני מוקפת בכל מיני שחקנים מסדרות וסרטים שונים, . זה קורה לי אחת לכמה זמן - ההערכה הזו. אחרי הרגע הזה עם עצמי אני מרגישה שמחה להמשיך עם החגיגות אל תוך הלילה עם מסיבות ואירועים שונים.
עייפה אך מרוצה אני יכולה לחזור הביתה. ולהתכונן לשלב הבא: שישה חודשי צילומים לסדרה עצמה. CULT. וכל מה שנותר הוא לקוות שהצופים יהנו ויתמכרו אליה, כך שנוכל לחזור גם בשנה הבאה אל העולם יוצא הדופן הזה שנקרא comic con.
