מה קורה כשההורים לא מקשיבים? קרנפים

קל להאשים את מי שמתרגל הורות בעידן המודרני והטכנולוגיה כמי שמנותק מאוד מהילדים שלו, שלא מעורב מספיק בחייהם, ולתלות את היעלמות השיחות הפשוטות והמעורבות בחיי הצאצאים באפליקציות האטרקטיביות שבטלפון הנייד. אבל האמת היא שלמעט ילדים להורים מחוננים במיוחד, יכול למצוא את עצמו כל ילד כמעט בסיטואציה שבה הוא מבקש לספר משהו להוריו והם פשוט עסוקים באותו הרגע מכדי להאזין לו.

• שירה לילדים גדולים: "דברים שגורמים לי לחשוב "
• לקום על צד שמאל: "אלכסנדר והיום האיום "
• לשחק עם הדרקון בספרי הילדים
  

גם דייזי, גיבורת "קרנפים לא אוהבים פנקייק" של הסופרת הצעירה אנה קמפ ובתרגום שהם סמיט ואמנון כץ, מרגישה שההורים שלה פשוט לא מקשיבים לה, ולא משנה מה חשיבות העניין. כשהיא מנסה לספר להם שקרנף סגול ענק נכנס אליהם הביתה וזולל את כל הפנקייקים, הם עסוקים מכדי לשמוע אותה באמת, ודייזי נותרת להתמודד לבדה עם האורח הלא-קרוא.

"קרנפים לא אוכלים פנקייק". אבל הם אוהבים בני אדם(איור: שרה אוגילוי)

בין שהוא אמיתי ובין שהוא מדומיין, הקרנף הסגול הופך לחבר הממלא את חללי הבדידות של דייזי: הם משחקים יחד, מבשלים יחד ומשוחחים יחד. הם הופכים לחברים טובים, אבל ההורים של דייזי עדיין לא שמים לב למה שקורה לבתם ממש מתחת לאף.

כשהם בכל זאת מצליחים לשמוע את התיאוריה שלה על היעלמות הפנקייקים, הם מיד מבטלים את דעתה בזלזול ולועגים לה: "ומה עוד ראית?... כריש בבית שימוש? דב קוטב במקרר?". הם צוחקים עליה כל כך עד שהם מפספסים את הקרנף הסגול ואדיר הממדים שעומד בדיוק מאחוריהם, זולל פנקייק כמובן. בהמשך גם ייקחו אותה לגן החיות, כדי לחזות ב"קרנף אמיתי".

מכלבים לקרנפים

בדומה לספרה הקודם של קמפ שהצליח מאוד בישראל, "כלבים לא רוקדים בלט", גם כאן הילדה נאבקת בביקורת ובחוסר ההבנה של הסביבה, עד קבלת ההכרה והניצחון הפרטי והקטן שלה. כאשר הוריה של דייזי משתכנעים סוף-סוף שהיא אינה ממציאה את הקרנף ושלמעשה לאורך כל הזמן הזה דיברה אמת, הם ממהרים לתקן את המעוות: הם עוזרים לה לשלוח את הקרנף חזרה לביתו, והחשוב יותר - הם יושבים עמה ומקשיבים לכל מה שיש לה לספר, הפעם בעניין ובסבלנות.

סיפור מצוין ומלא הומור

התקשורת הבין-אישית במשפחה באה על תיקונה, אך אין זה אומר שההרפתקאות חדלות מלרדוף את דייזי, ובעמוד האחרון והמשעשע כל כך של הספר, מגלים הקוראים מי האורח הבא שנמצא כבר בפתח הבית.

קמפ מעמידה ב"קרנפים לא אוכלים פנקייק" סיפור מצוין ומלא הומור, ולוכדת ביד קלה את הניואנסים המשפחתיים הדקים שבין ההורים לבתם ושבין דמיון למציאות. לטעמי ההישג האחרון בעברית מגלה את קמפ הבריטית כיוצרת משובחת ועקבית, וניתן לקוות שבקרוב נזכה לתרגום גם לספרה החדש, "The Worst Princess", שראה אור לפני כשלושה חודשים ובו חברה לאותה מאיירת.

האיורים של שרה אוגילוי, שעבדה לצד קמפ גם ב"כלבים לא רוקדים בלט", הם הצלחה אדירה. ב"קרנפים לא אוכלים פנקייק" הם תופסים בדיוק ובקו אחד פשוט, לכאורה, את הבעות הפנים של דייזי

המשתוממת כשהקרנף במלוא גודלו חולף במטבח, או של הקרנף בעת שהוא נתפס בשירותים - וכן הלאה.

אין מאפיין אחד בלבד המאפשר לתפוס את האיורים של אוגילוי: הם משלבים קווים ילדותיים, כאלה ששורטטו בצבע עבה וברישום לא-מושלם ואפילו מקושקש, לצד אזורים חדים וברורים יותר, משחקי מרקמים וצורות גיאומטריות, לצד הרבה הומור עדין ונוגע ללב. כשהקרנף יושב על עציץ הפוך ומשוחח עם דייזי, למשל, העציץ שלו סדוק מכובד המשקל. גם כשהוא נוטש את מקומו הקבוע על הספה נותר בה השקע שהותיר גופו ונטייה משמעותית לצד אחד, המדגישים את תחושת הריקנות והעצב אצל הילדה.

האיורים מלאי תנועה וחיים, ואחראים לטעמי על חלק לא מבוטל מהחן ומהחיוך שנותר על פני הילדים (והמבוגרים!) גם לאחר קריאת העמוד האחרון של "קרנפים לא אוכלים פנקייק".