דיווח: מובארק שמע על מות סולימאן - והתמוטט
הידיעה על מות איש סודו הנאמן הכתה את נשיא מצרים לשעבר בתדהמה וגרמה לו לאבד את הכרתו. על פי דיווח במצרים, מובארק פרץ בבכי, מלמל מילים לא מובנות וסירב לדבר עם רופאיו
לאחר כל המכות שניחתו עליו, הידיעה על מותו של סגנו לשעבר ויד ימינו, עומר סולימאן , שברה את חוסני מובארק . העיתון המצרי "אל-יום א-סאבע" דיווח כי מובארק לקה בהתמוטטות עצבים ואיבד את הכרתו הבוקר (יום ה') כשנודע לו על מותו של סולימאן. סולימאן ייטמן מחר בהלוויה צבאית במצרים, לאחר שמת בארה"ב אחרי שעבר ניתוח בלבו.
פואד על מות סולימאן: "מצרים איבדה פטריוט"
על פי הדיווח, מובארק ראה את הידיעה על מסך הטלוויזיה ונתקף בהלה. הוא החל למלמל מלים לא מובנות ובכה במשך חצי שעה. הצוות הרפואי הובהל לחדרו וניסה להרגיעו, אולם מצבו הנפשי הידרדר והוא סירב לדבר עם הרופאים, ביקש מהם לצאת מחדרו, והמשיך לבכות. בסופו של דבר הרופאים הזריקו למובארק חומרי הרגעה והרדימו אותו.
בין מובארק לסולימאן שרר קשר הדוק ומיוחד, וראש המודיעין נהנה מאמונו של הנשיא מאז גונן עליו בניסיון ההתנקשות בו באדיס-אבבה שבאתיופיה ב-1995. מובארק אמור היה לנסוע אז במכונית רגילה, אולם סולימאן התעקש לשלוח רכב משוריין ממצרים לביקור באתיופיה, יום לפני ניסיון ההתנקשות, ובכך הציל את חייו.
ב-29 בינואר 2011 מונה סולימאן לסגן נשיא מצרים הראשון מאז עלייתו לשלטון של חוסני מובארק ב-1981. מובארק מינה את סולימאן כדי לנסות ולהפיג את זעם המפגינים נגדו בזמן שמהפכת 25 בינואר הייתה בעיצומה וביקשה להפיל את משטר מובארק.
מובארק הטיל על סולימאן לנהל דיאלוג עם האופוזיציה כדי לפתור את המשבר במדינה. ב-11 בפברואר 2011, אחרי לחצים מצד הצבא, שלח מובארק את סולימאן למסור את ההודעה הדרמטית שסתמה את הגולל על שלטון מובארק. סולימאן הכריז בהודעה על פרישתו של מובארק מתפקידו והעברת סמכויותיו למועצה הצבאית העליונה.
פיוס שלאחר המוות
סולימאן נודע ביחסיו הטובים עם ישראל אך במישור הפנים מצרי נודע כמי שעינה עצורים ובהם את תנועת אנשי האחים המוסלמים, שארגונם הוצא מחוץ לחוק בימי הנשיא מובארק. אך היום הודיעה תנועת האחים המוסלמים כי נציגיה ישתתפו בהלוויה שצפויה להיערך מחר.
סולימאן התבטא בחריפות במהלך קמפיין הבחירות שלו, לפני שנפסלה מועמדותו לנשיאות מצרים, ואף טען כי הארגון מאיים על חייו. חברי התנועה נקטו קו חריף נגד סולימאן לפני הבחירות, תקפו אותו על רקע קשריו עם ישראל, ואף קידמו את חוק הצינון הפוליטי שנועד למנוע ממנו להתמודד.
חבר הבית העליון של הפרלמנט מטעם האחים המוסלמים, א-סיד נזילי, הסביר כי אנשי תנועתו ישתתפו בטקס הקבורה מטעמים איסלאמיים והומינטריים. הוא ביקש להפריד בין ההשתתפות בהלוויה לבין "חילוקי הדעות הפוליטיים שהיו לנו עמו". גם אנשי מפלגת "א-נור" של הסלפים הודיעו שישתתפו בהלוויה.
אך לפני כמה חודשים, ולאחר שמועות רבות, הכריז סולימאן על התמודדותו בבחירות לנשיאות. היה זה רק יומיים לפני המועד האחרון להצגת מועמדות. הצעד עורר מחלוקת רבה במצרים, לנוכח קרבתו של סולימאן למובארק.
היו שניסו להצר את צעדיו ואת צעדיהם של מי שכונו "שרידי משטר מובארק", באמצעות חוק בפרלמנט שימנע ממנו להתמודד לנשיאות. בראש מתנגדיו אז היו האחים המוסלמים. בסופו של דבר פסלה ועדת הבחירות את מועמדותו של סולימאן, שעל פי סקרים לא מעטים במצרים, הוביל את המרוץ, משום שלא הצליח להשיג את מספר החתימות הדרוש.
בראיונות שהעניק לאחר הבחירות הזהיר סולימאן משלטון האחים המוסלמים וטען כי הם יקימו משמרות מהפכה כמו באיראן. הוא הזהיר מהפיכת מצרים למדינה דתית כמו אפגניסטן וטען שבעקבות המצב ישראל עלולה לכבוש את סיני. בהקשר של הסכם השלום עם ישראל, הוא הביע את תמיכתו בקיומו והרבה לדבר על האינטרסים המצריים המגולמים בו.
"מת מוות טבעי"
במצרים נפוצו כמה תיאוריות קשר סביב מותו של הגנרל הבכיר, אך אתר האינטרנט של העיתון "אל-אהראם" דיווח מפי גורם שהיה מקורב לסולימאן, כי המוות של סולימאן היה טבעי. לדבריו, על פי הבדיקות של השלטונות, הוכח כי לא הייתה מעורבות של שום מדינה או ארגון במותו של סולימאן.
סולימאן נולד במחוז קינא בדרום מצרים ב-2 ביולי 1936. כשהיה בן 18 נכנס ל"מכללה הצבאית" בקהיר ומשם החל את דרכו בממסד הצבאי-ביטחוני. במהלך שירותו הוא אף נשלח להכשרה במכללה הצבאית הסובייטית "פרונזי", בימי ברית המועצות. הוא למד מדע המדינה באוניברסיטאות קהיר ועין א-שמס, והחזיק בתואר שני במדע המדינה וב"מדעי הצבא". הוא הותיר אחריו אשה ושלוש בנות.
סולימאן השתתף בכל האירועים המרכזיים של צבא מצרים - מהמלחמה בתימן בשנת 1962,
דרך מלחמות ששת הימים ויום הכיפורים. הוא קודם בסולם הדרגות עד שהגיע לתפקיד "ראש אגף התכנון הכללי" בצבא מצרים בשנת 1992. משם המשיך ומונה לראש המודיעין הצבאי, וכעבור שנה מונה לתפקיד ראש המודיעין הכללי המצרי - המקביל לשב"כ בישראל.
סולימאן זכה לאמונו של מובארק. הוא קיבל ממנו את "התיק הפלסטיני", שבמסגרתו יצא לסבבי שיחות עם ראשי פתח וחמאס בניסיונות הפיוס ביניהם. הוא גם הוביל את שיחות התיווך בין ישראל לחמאס בסוגיית החייל החטוף, גלעד שליט, וכן היה מעורב בשיחות ה"הודנה" בין ישראל לחמאס. במשימות דיפלומטיות נוספות הוא נשלח לסודן וללוב.
לפנייה לכתב/ת 
