יש צדק חברתי, בהתנחלויות

תחקיר "כלכליסט" שפורסם השבוע מוכיח שהאפליה חיה ובועטת. מתברר כי התושבים שממשלת ישראל משקיעה בהם הכי הרבה כסף ביחס למספר האנשים ביישוב הם תושבי הר חברון. לא דימונה, לא שדרות, לא קריית שמונה וגם לא אשדוד. 6,000 תושבי המועצה האזורית הר חברון, שמתגוררים ב-15 יישובים, קיבלו מהממשלה 63.7 מיליון שקל בשנת 2010, שמהווים 10,620 שקל לתושב. פי ארבעה מההשקעה בכל תושב דימונה, פי חמישה מההשקעה בתושבי רמלה, פי חמישה מההשקעה בתושבי ערד, פי שמונה (!) מתושבי ירושלים. לכאורה, לא כל התושבים בישראל יקרים ללבה של ממשלת נתניהו באותה מידה. יש יקרים במיוחד.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

קדימה לפח האשפה של ההיסטוריה / יחיעם ויץ

האמת הכבושה על המאחזים / טליה איינהורן

יתרה מזו, משרד התמ"ת אישר ב-2011 העברה של יותר מ-100 מיליון שקל לתגבור מעונות יום ברחבי ישראל. למרות שהמתנחלים מהווים רק 4 אחוז מהאוכלוסייה, הרי ש-25 אחוז מהתקציב לתגבור מעונות יום הושקעו בהתנחלויות. הלימודים במעונות אלה ניתנים בתשלום מוזל לעומת המעונות הפרטיים, ואף ניתן לקבל בהם סבסוד עד כדי כך שהתשלום ירד למאות שקלים בחודש בלבד (מעון פרטי בערים הגדולות בתחומי הקו הירוק עלול להגיע לכמעט 3,000 ש"ח לילד). אגב, למרות שהערבים מהווים כ-20 אחוז מהאוכלוסייה, הממשלה הקצתה לתגבור מעונות היום במגזר הערבי כ-12 אחוז מהתקציב הנ"ל בלבד.

ומה לגבי דיור ציבורי או בנייה ביוזמת הממשלה לרווחת הציבור? לפי הנתונים של מרכז אדוה, בשנים 2000-2009 המדינה הייתה אחראית ל-18 אחוז בלבד מהתחלות הבנייה בתחומי הקו הירוק. לעומת זאת, באותן שנים הייתה המדינה אחראית ל-50 אחוז מסך התחלות הבנייה בהתנחלויות (בנוסף, 35 אחוז מההשקעה הכוללת בבנייה למגורים). ומה קורה כשהתנחלויות נבנות על קרקעות שיש מחלוקת לגבי הבעלות עליהן? כזכור, המתנחלים בבית אל סירבו לפינוי גבעת-האולפנה בהתאם להחלטת בג"ץ. הם סגרו לבסוף עם נתניהו על פתרון הזוי של ניסור בתים שהמדינה תשלם עליו 70 מיליון שקלים מכספי משלם המסים הישראלי. קשה להעלות על הדעת שהממשלה תציע איזשהו "הסדר" דומה לתושבים המתגוררים בתחומי הקו הירוק.

הכיבוש עולה המון והשמיכה קצרה

אחת העלויות המשמעותיות באחזקת הכיבוש היא העלות של גדר הביטחון באורך של כ-790 ק"מ בסך 10 מיליארד שקל (מתוכם כבר השקיעה הממשלה 5 מיליארד שקל). גם אם נסכים שהגדר מסייעת למניעת פיגועי טרור בשטח ישראל, הרי שהלחצים הפוליטיים לכלול התנחלויות בתחומי הגדר, הובילו לכך שהמתכננים הכפילו את אורכה לעומת התוואי המקורי של הקו הירוק, ומחיר הקמתה של הגדר זינק לשחקים. הציבור משלם.

העוול החברתי זועק לשמיים. המתנחלים נהנים מהיכלות-בידור חדשים מפוארים ואוטוסטרדות רחבות, מכללה שהוכרה כאוניברסיטה וכבישים מהירים המותרים בחלקם ליהודים בלבד, והכול על חשבון כלל משלמי המסים. העלות הכוללת של הכיבוש במשך כ-45 שנה מסתכמת בסכום מפלצתי של למעלה מ-200 מיליארד שקל - הוצאות ביטחוניות ואזרחיות, כולל בניית ההתנחלויות ואחזקתן והפסד בתוצר של המשק הישראלי כתוצאה משתי האינתיפאדות. כדאי לזכור שהממוצע השנתי של העלויות הצבאיות באחזקת השטח על-ידי שבע חטיבות צבאיות עומד על כ-2.5 מיליארד שקל בשנה. בסכום עצום כזה אפשר להושיע המוני פושטי-רגל, אלמנות, יתומים, נכים ושכבות מוחלשות שהן כבר דור חמישי לעוני משווע. הצדק החברתי הולך ונשרף בשעה שאנשים נואשים מחכים לדיור ציבורי.

הכיבוש עולה המון כסף והשמיכה קצרה. המחאה החברתית חייבת לדרוש את סיום הכיבוש לא רק כי השלטת שלטון זר על עם אחר היא מאוד לא מוסרית אלא גם מכיוון שיש לכיבוש חלק לא קטן בעוול החברתי. חשוב להבין שהכיבוש מפלה ומשפיל לא רק את הפלסטינים, אלא גם את הישראלים המתגוררים בתחומי הקו הירוק, ופוגע במיוחד בעניים ובמעמד הביניים המידרדר במהירות בשנות ה-2000 אל מתחת לקו העוני. הכיבוש הזה צריך להסתיים. אין צדק חברתי בלי שלום.

ד"ר גלעד פדבה הוא חוקר תקשורת, קולנוע ותרבות פופולרית.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il