"סדר יום": קרן נויבך לא צריכה עזרה

לפעמים הטון עושה את המוסיקה גם במשדרי אקטואליה. דקה לפני שקרן נויבך עלתה לאויר ב"סדר יום" כשלצידה באולפן המנחה האורח שהדביקו לה - מנחם בן, אמר אריה גולן כך: "ועכשיו לקרן נויבך, האחת והיחידה".

אין ממלכתי כגולן, המגיש הותיק של "יומן הבוקר". באמירה הזאת, קטנה אך ממזרית, הסתתרו כל הזעם, התסכול והמררה שנשפכו בסוף השבוע בתקשורת האלקטרונית וברשתות החברתיות בעקבות החלטתו של מנהל הרדיו מיכאל מירו, לבצע סיכול ממוקד בתוכנית הכי פופולארית והכי מוערכת שיש במשבצת הבוקר, בין בשידור הממלכתי ובין במסחרי.

הספין שייצרו קברניטי הרדיו היה מדהים בשקריותו. מנחם בן נבחר לחבור לנויבך, לכאורה ועל פי העמדה הרשמית, כדי להוסיף לתוכנית ענין, מאזינים ו"גיוון". זה נעשה, על פי הדוברות הרשמית, מ"שיקולים מקצועיים".

עשו לה סדר. קרן נויבך(צילום: ענת מוסברג)

לא צריך היה יותר מאשר האזנה אחת לתוכנית הראשונה בהשתתפותו של בן, כדי לבחון את ה"מקצועיות" של מנהל הרדיו. לאולפן של תוכנית ותיקה העוסקת באורח אינטליגנטי ולא מנוכר בענייני חברה וכלכלה, לא עניינים סקסיים במיוחד או סוחפי רייטינג בזכות עצמם, אלא בזכות ההובלה של נויבך ומירית הושמנד-מיטרני העורכת, הושלך בור ועם הארץ בכל הקשור בנושאים הללו, איש חסר נסיון עיתונאי-ריפורטרי כלשהו, ולפחות שלוש פעמים במהלך השידור נאלצה נויבך, ששמרה על אלגנטיות מרשימה, להעיר לו על כך.

כי הוא באמת לא ידע "מי צריך לשלם שכר חודשי לעובדי קבלן" המועסקים בעקיפין על ידי משרדי ממשלה. הוא באמת ובתמים חשב שמשרד הבריאות אמור לפקח על חברות ביטוח. הוא חשב שהבעיה בלימודי האזרחות היא "השפה הארכאית" ולא התכנים. והוא ישב שם ושחרר הגיגים ברמה של מגיב מס.77, ובאמת עשה ככל יכולתו (הדלה) כדי להוריד את הרמה המקצועית של התוכנית, אבל נויבך לא נתנה לו, ובצדק גמור.

מאחורי הקלעים, ה"מקצועיות" של מנהל הרדיו בהחלט מצדיקה מהלך של שימוע לפני פיטורים, בדיוק כמו שניסו לעשות למירית הושמנד-מיטרני שכזכור עורכת את התוכנית הכי מצליחה במשבצת, ולכן התגלה צורך "מקצועי" לפטרה תיכף ומיד. במקרה של מיכאל מירו, העילות ברורות יותר: לפני התוכנית, הוא לא התייעץ עם נויבך לגבי זהותם של מנחים-עורכים. הוא לא ערך כל בדיקה שהיא לבחינת הכימיה והאינטראקציה ביניהם. הוא לא הפגיש ביניהם מעולם כדי לבחון עמדות, רעיונות ודעות של שני הצדדים על אודות השידור הזה. חמור מכל: הוא לא ערך פיילוט כדי לבחון את איכות המוצר המתקבל מחיבור בין המקצוענות העילאית והנסיון הרדיופוני העשיר של נויבך לבין מה שמנחם בן מסוגל להביא לתוכנית, אם בכלל.

ניסו למנוע את כניסתו לרדיו. מנחם בן

לו היה מיכאל מירו חייל בן 19 בשרות סדיר בגל"צ שעורך פינה קיקיונית של חמש דקות, על חוסר מקצועיות כזה היו מעיפים אותו מיד. אבל הוא מנהל הרדיו, ואחראי בין היתר על תוכנית שמניבה המון ממון בפרסומות, והוא רוצה לירות לה ברגל.

איש לא יפטר אותו, מפני שהבוסים שלו נורא מרוצים מן ההתנהלות עד כה: החלטותיו הקודמות של מירו מעידות כי הוא עושה את רצון אדוניו הפוליטיים, חברי הועד המנהל של רשות השידור, בחמדה גדולה. עד כדי כך הוא משתדל להתחבר לצרכיהם האידיאולוגיים והפוליטיים של חברי ועד ליכודניקים, שארבעה מהם בכלל חבים לבנימין נתניהו את הקריירות שלהם, שהוא לא טרח לבחון לרגע את מהותה של "סדר יום", וגם לא את זהותו הציבורית של מנחם בן.

מיזנטרופ נולד

"סדר יום" איננה תוכנית של "התקשורת השמאלנית", בניגוד למה שחושבים הממונים הפוליטיים. זהו משדר שמוקדש בעיקר לזכויות חברתיות ופוליטיות של כל אזרח בישראל בהיותו אזרח. הוא קורא תיגר על עוולותיה של המערכת, בין אם יהיו אלה בנקים נצלניים שערכו על גב הציבור תרמית בשיעורי הריבית (לא בארץ), חברות ביטוח שמחריגות מחלות ומצבים שונים מפוליסת בריאות שאי אפשר להבין אותה, משרדי ממשלה שמתעמרים בחלשים, משדרי טלויזיה שמתעמרים בילדים, עיתונות בשירות השלטון. אלה ואחרים, בתיווכם המנגיש, האחראי והמקצועי של העושים במלאכה, מופיעים בה תדיר לצד  אייטמים על חינוך, ספרות, אמנות ומוסיקה, הפכו את התוכנית למה שהיא: תמהיל מדויק ורציני של רלוונטיות, חשיבות וענין ציבורי גדול.

ולתוך זה ביקש מנהל הרדיו להכניס את מנחם בן. הוא פרשן מעולה של שירה ישראלית, אבל בכל תחום אחר של זהותו הציבורית מדובר בליצן. דוגמאות? בבקשה: האיש מאמין בתועלת שיש בסמים קשים כמו ל.ס.ד אבל מתנגד (ללא כל הכשרה או ידע) לשימוש בתרופות פסיכיאטריות. הוא מאמין בבריאתנות ותוקף את ה"שקריות" של הדרוויניזם, שוב ללא כל הכשרה וידע. הוא מצא במשך השנים במות שהיו מוכנות לפרסם את דברי הליצנות הללו בצד ביקורת ספרות, כשהוא מודה שאינו קורא את הספרים עליהם הוא כותב, ועוד חושב שכך צריך לנהוג. נו, שוין.

חוסר מקצועיות. מיקי מירו (צילום: מנחם גרניט)

כל זה הפך אותו למתמודד צבעוני די הצורך לקרקס "האח הגדול", מקומם הראוי של ליצנים מבדרים. כפליט ריאליטי רהוט ביותר, עבר לשורות הזכיינית המשדרת וליהג על מיני עניינים עד שהועף בבעיטה בשל התבטאויותיו ההומופוביות, שגבלו בהסתה. האיש באמת מאמין שצריך להוציא הומואים אל מחוץ לחוק. כמוהו כח"כ נסים זאב, מופת הנאורות מש"ס.

בהמשך פוטר גם מ"רייטינג" בשל התבטאויות הומופוביות. לא נחזור עליהן כאן. הן פרימיטיביות, גזעניות וחשוכות. בשבוע האחרון טען ש"רוקדים עם כוכבים" איבדה את הרייטינג עקב נוכחותה של אסתי זקהיים כי "אנשים לא אוהבים לראות שמנות בפריים טיים". אבל שמנים זה ענין אחר לגמרי. בן שפט ב"היכל התהילה" ובטור אחד קשר כתרים ל"נועם הקליל, המרקד" של אבי ביטר.

מי שנובר קצת בערימות של טוריו מגלה לא רק הומופוביה אלא גם שנאת נשים. היא זולגת מביקורת (ביקורת?) הספרות שלו. לטעמו, גם ספרים על זקנים לא צריך לכתוב כי זה מדכא ומשעמם, כך סבר אפרופו "בדרך אל החתולים" המופתי של יהושע קנז, מבלי שקרא את הספר.

אינני יודעת מי עוד מנחם בן שונא, ולא אכפת לי. מהבמות המסחריות מעליהן הוא משמיע קול אני יכולה להתעלם בקלות, אבל השידור הממלכתי, כך על פי הפרסומות שלו, הוא שלי ובשבילי – ולא, אין בו מקום לליצנים ב"סדר יום" ממלכתי, רציני ומקצועי. אם יימשך שלטונו של מיכאל מירו במתכונת הנוכחית, צריך יהיה לשדר את אחת הפרסומות העצמיות המובילות של רשת ב' בשינוי קטן, בקולו של מלאכי חזקיה: "תכניסו את זה טוב טוב לאוזניים – הכרסום ברדיו עובד.