ירושלים של כזב

ירושלים ידעה בעבר ימים של קריה נאמנה ומשגשגת וימים של שחיתות ובריונות, וירושלים בהווה ניכרת בפאר ונאורות אך גם בכוחנות ונחשלות.

למי שחפץ לדעת את היסודות של הפריחה והברכה מכאן ושל השפל והרקב מכאן, טוב יעשה אם ייקח עצמו אל המחזה שמועלה בימים אלה על-ידי תיאטרון החאן, "ירושלים החדשה". כמו שאמנות ביקורתית יודעת לעשות, ההצגה ממחישה לקהל בצורה חזקה ואינטנסיבית את השקרים הגדולים של שגרת חיינו כבני אדם בכלל וכיהודים בפרט: את המוסכמות התרבותיות שמעוורות את השכל מלזהות נכוחה את ההונאות המתחזות לאמיתות, את נציגי הציבור "החוקקים חקקי אוון", ואת המנהיגים "האומרים לרע טוב ולטוב רע, שמים חושך לאור ואור לחושך, שמים מר למתוק ומתוק למר".

גיבור המחזה, שובה לב ופוקח עיניים, הוא לא אחר מאשר ברוך בנדיקטוס שפינוזה, מגדולי ההוגים שקמו לאנושות בכלל ולעם היהודי בפרט. באמצע המאה השבע עשרה, בעיר אמסטרדם, מבקש שפינוזה את מה שלרובנו היום נתפש כמובן מאליו: מחשבה חופשית ומנומקת, אתיקה הומניסטית, ומשטר דמוקרטי - ובגין אלה הטילה עליו הקהילה היהודית חרם והקיאה אותו מתוכה.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

אסור להיגרר אחר פרובוקציות חיזבאללה / יורם שוייצר

הזדמנות לשירות לאומי של ערבים / ראובן גל

ואכן, לא היה קל אז ולא קל היום להתמודד עם האמיתות שמטיחה בפנינו המחשבה החופשית, ההגיונית וחסרת הפניות: אלים ושטנים, רוחות ושדים, גן עדן וגיהינום, פיות ומלאכים, נביאי אלוהים ותורות קדושות, ניסים וכשפים, חדי קרן ומפלצות, עמים נבחרים וארצות מובטחות - הכול מסורות, אגדות, מיתוסים, חזיונות ורעיונות, מקודשים בחלקת ארץ אחת ומקוללים בחלקת ארץ אחרת, אשר התפתחו במורשות התרבות של עמי העולם. כל עוד לא זכו להנמקות הגיוניות ולהוכחות עובדתיות אין שום סיבה להניח שיש להם דבר וחצי דבר עם הכרה אמיתית של המציאות.

מנציחים בערות. ילדים חרדים בהפגנה נגד גיוס בשכונת מאה שערים (צילום: גיל יוחנן)

בהצגה "ירושלים החדשה", שכתב דיויד אייבס וביים סיני פתר, אנו חווים את הכסילות האנושית במירעה: דבקות קנאית באמונות, שלמרות שאיש לא יכול להוכיחן משמשות את השלטונות כמזבח מקודש שעליו מקריבים - במיתה, סקילה, שריפה, נידוי, שיעבוד, כליאה והחרמה - את "האחרים", הכופרים, השונים.

ואכן, כזו היא במידה רבה ההיסטוריה האנושית: שטיפת מוח של הנתינים ומלחמות דמים נגד אויבים, כך שרוב בני האדם, כפי שציין הפילוסוף ראסל, מעדיפים להילחם על אמונתם ולסכן את חייהם מאשר להעז ולחשוב אם אכן אמת גדולה היא או רק מוסכמה חברתית ומסורת מקומית. כפי שכתב שפינוזה, דעתם של רבים משתבשת על ידי האמונות התפלות של הדת, והם מגיעים לידי כך "שילחמו על עבדותם כאילו הייתה תשועתם", "ושיא העוול הוא, שדווקא אלה הבזים לתבונה מכל וכל ודוחים את השכל בטענה שהוא נפסד מטבעו, הם הם הנחשבים לבעלי אור אלוהי".

חזיונות שווא במקום שיח תבוני

במציאות של ירושלים החדשה גורלו של שפינוזה לא היה הרבה יותר טוב. מלחמת דמים מתנהלת כבר למעלה ממאה שנים בין יהודים לפלסטינים תחת חזיונות שווא מקודשים של "עם סגולה וארץ הבטחה" מכאן ו"מלחמת קודש ושהידים" מכאן. כל צד מקנאי העמים מגייס את אלוהיו ונביאיו כאסמכתא לצדקת דרכו. "ראי אדמה, כי היינו בזבזנים עד מאוד".

במקום לאמץ את היגיון השוויון והתבונה - כדבקות בחיים וכהתרסה נגד השכול - ולהבין שלכל צד הגיונות ונרטיבים משלו, וששמחת הקוממיות של האחד היא עצב הנכבה של האחר, בוחרים בירושלים החדשה לפאר מן הצד האחד מורשת בת למעלה מאלפיים שנה כאילו הייתה אמת מוחלטת והצדקה להנצחת שלטון אדונים ביהודה ושומרון. מן הצד האחר בוחרים לאסור סיפורי מורשת "בלתי תקניים", בני עשרות בודדות של שנים, רק מפני שהם של המיעוטים הערביים ומיני בלתי-ציוניים.

אצל היהודים החרדים, בדיוק כמו אז, בימי החרם על שפינוזה: אוסרים על בניהם ובנותיהם להתרועע עם גויים, מונעים מהם שיג ושיח עם נכסי התרבות של ההשכלה והיצירה, ובמימון המדינה שוטפים את מוחותיהם שלא לחשוב בכוחות עצמם, לא לפתח את עצמאות שכלם ומצפונם, ולא לשאת באופן שוויוני ומלא בנטל האזרחות והכלכלה של המדינה. כך גם אותי, שאיני שפינוזה, השתיקו לאחרונה במהלך הרצאה בישיבה חרדית, רק משום שהעזתי לומר שמבחינה תבונית או השכלתית, לא ניתן להוכיח את אמיתות הדת, קל וחומר את עליונות דת אחת על פני אחרת. "כפירה, כפירה, כפירה", זעקו נגדי. "תשתיקו אותו", קראו לעבר תלמידי הישיבה.

כמה טוב שיש לנו בירושלים החדשה גם את "ירושלים החדשה": חינוך ותרבות, השכלה ואמנות, חופש מחשבה, ביטוי ויצירה. לשום איש ולשום אישה, לשום דת ולשום אומה, אין מונופול על הקדושה, האמת והטוב והצדק והיופי, ויש לדבוק בזכותם השווה של כולם לממש באופן חופשי את אנושיותם ולהגדיר את זהותם.

פרופ' נמרוד אלוני הוא ראש המכון לחינוך מתקדם במכללת סמינר הקיבוצים.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il