לא שיש לי אשליות בקשר ללונדון 2012
הפרצוף של הבריטים עדיין קפוא אבל במתחם האולימפי מרגישים כמו בגרמניה. שרון דוידוביץ' מוסר רשמים מהשטח
- לונדון 2012
- העמוד האולימפי המיוחד של ynet ספורט
שמעתי כבר פעם על הסטריאוטיפים של האדישות האנגלית, אבל קצת קשה היה להאמין שגם ארוע בסדר גודל שכזה לא משנה להם את הפרצוף הקפוא. מנסיעה ארוכה (ארוכה, ארוכה מאוד. תכף נגיע לזה) ברחובות לונדון, קשה לזהות שתכף יחל האירוע הגדול ביותר בתולדות העולם המערבי.
מלבד כמה פרסומות לא ברורות ברחובות הראשיים, כמו אוקספורד למשל, אין אפילו אזכור של הרוח האולימפית המתקרבת. רק כשמתקרבים אל האצטדיון
הם גם לא כל כך אוהבים שמדברים איתם על הארוע. נדמה כאילו הם נמצאים במצב פוסט טראומטי של שנים על גבי שנים של הכנות ושיפוצים, עד שאין אפילו בדל של התעניינות מבחינה ספורטיבית. הם לא ממש יודעים איזו תחרות מתקיימת מתי ואיפה, מי הכוכבים המובילים (מלבד הבריטים כמובן) ותקשיבו לזה - הם אפילו לא יודעים מי זה אלכס שטילוב! אנטישמים.
סע, חביבי, סע. Drive, sir, drive!
המשימה של האנגלים היא כמעט בלתי אפשרית. ארוע עצום בלב עיר מרכזית, שגם ככה סובלת ביום יום מבעיות הצפיפות והתנועה. אבל אחרי שתי נסיעות סטנדרטיות בלב העיר, אתה מבין את הנקודה - רכבת תחתית, רכבת קלה, רכבל, מטוסים, הליקופטרים - לא חשוב מה, אין דבר בעולם שיעצור את הפקקים.
חגיגת אולימפית ב-ynet ספורט:
- בטקס מרשים: הדגל הונף בכפר האולימפי
- אפשר לרשום: הפאדיחה הראשונה בלונדון
- המכשולים בדרך למדליה: היריבות של לי קורזיץ
נסיעה פשוטה שאמורה לקחת 45 דקות, מתארכת לשעתיים וחצי, במקרה הטוב. עובדי הרכבת התחתית גורמים לאי סדרים (גילה אדרעי עשתה רי-לוקשיין?!), נהגי המוניות מאיימים לשבות, פניית פרסה היא מושג גנאי ועכשיו גם הוסיפו את "הנתיב האולימפי" לאוטובוסים שנוסעים לכפר, וצמצמו את הכבישים הראשיים. בקיצור, אם אתם בדרך לכאן, הצטיידו בנעלי ספורט.
בריטניה הגרמנית
אבל יש את לונדון, ויש את הפארק האולימפי. האנגלים הפכו להיות "גרמנים" באולימפיאדה הזו, ואני מתכוון לפן החיובי. הכל מתוכנן ומפורט עד הפרט
האחרון. אולם השחייה, אולם האופניים (הוולודרום) והכדורסל, מרשימים בצורה בלתי רגילה.
נכון, אמנם הסתבר שהייתה פאשלה עם השחיינים הישראלים , אבל בלונדון לא נותנים לשום דבר לברוח להם מהראש. השוטרים מקפידים להסתובב בכל אזור (מתי הם מחליפים את הכובעים המגוחכים הללו?!), הבקשות וההוראות הן קצרות, ענייניות ותקיפות.
הדקדוק באנגליה מתגבר בכל הקשור לזהירות ובטיחות. אם סולם נמצא במקום הלא הנכון, העבודה תיפסק. אם חצית מעבר חצייה ברמזור אדום, קיבלת "כרטיס צהוב" (אזהרה מאנשי הצוות המסתובבים בכפר ואחראים על הסדר). אם עישנת במקום אסור, קיבלת כרטיס צהוב. דיברת בפלאפון והלכת על הכביש, קיבלת כרטיס צהוב. "זכית" לשלושה כרטיסים צהובים? ראית את האדום. ולא ראית יותר את האולימפיאדה.
אבל מלבד זאת נראה שהבריטים בלחץ. לחץ ענק. הם יודעים דבר פשוט - אולימפיאדה בלונדון, זו לא אולימפיאדה באתונה, וגם לא בבייג'ינג. זו אולימפיאדה באחת מ-4-5 הערים הכי חשובות ומשפיעות בעולם. כל טעות קטנה, תהפוך לטרוניה גדולה מצד "החברות" של האיחוד האירופי או ארה"ב, שבטוחה שהיא יכולה לעשות הכל טוב יותר מכולם.
לרשום בפנקס
לסיום, יש כמה דברים שאני צריך לזכור לרשום לעצמי ולהפנים לקראת המשך התחרות. דברים שבקלות יכולים לעזור לי בעתיד:
1. לזכור להסתכל שמאלה במעבר חצייה. אם חשבתם שקשה לנהוג הפוך, תחשבו מה זה להיות הולך רגל כשכולם נוהגים הפוך.2. אם איבדתי את הדרך ואני צריך עזרה מישראלים, כדאי לגשת לסניף מקדונלד'ס הקרוב.
3. בטיסה מלאה בישראלים, כשהמטוס נכנס לכיסי אוויר בפעם הראשונה, לא לדאוג - זה רק הטייס רוצה שכולם ישבו לפני שמגישים את האוכל.
