בית ספר לדתיים וחילונים: "מתכון לאנטי-קיצוניות"

איך מלמדים שיעור תורה בכיתה שבה חלק מהתלמידים דתיים וחלק חילונים? האם דתיים יחזרו בשאלה בשל המפגש עם חילונים, או שאולי להפך? וכיצד לימודים משותפים שכאלה ישפיעו על הזהות היהודית והישראלית של התלמידים? יותר ויותר הורים בישראל בחרו בשנים האחרונות לשאול את השאלות הללו, ולהתחבט בהן, מתוך מחשבה שילדיהם ייצאו נשכרים דווקא מהחינוך המשלב.

• אהבתם? עשו לנו לייק בפייסבוק!
  

עוד בערוץ היהדות  - קראו:

• בנות, אל תעשו שירות לאומי במשטרה/ הרב שמואל אליהו
• שתיקת הילדים: אוטיזם זה עסק משפחתי
• צפו - הצצה ראשונה: יסודות הכותל המערבי
  

החל משנת הלימודים הקרובה יפעל באופן רשמי במשרד החינוך הזרם המשלב בין דתיים וחילוניים. המשמעות היא שבתי הספר והגנים הפועלים לפי עקרון השילוב יזכו לתקצוב ממשלתי ולפיקוח הדוק יותר על התכנים הנלמדים. חוק החינוך המשלב אמנם עבר כבר ב-2008, אך פעילותו הוסדרה רק בשנה החולפת. 

בשנת הלימודים שעברה פעלו במסגרת החינוך המשלב כ-15 בתי ספר ויותר מ-20 גנים בכל רחבי הארץ. בשנה הבאה צפויים להצטרף לרשימה הזו עוד שלושה בתי ספר (ושניים נוספים בשנה שלאחר מכן) ועשרה גנים. לא כל בתי הספר הוכרו רשמית כמשלבים במשרד החינוך, אך כמעט כולם נמצאים בתהליכים ביורוקרטיים ותקציביים לצורך העניין. בעמותות שעוסקות בחינוך המשלב - "מיתרים", "קשת" ו"צו פיוס" - מדווחים על מקומות רבים נוספים שבהם יש התעניינות לפתוח מוסדות חינוכיים משלבים ונמצאים בתהליכים שעדיין לא הבשילו. 

מתפללים ביחד

דני אלעזר, מנהל מכון "הרטמן" בירושלים ויו"ר קהילת יחד במודיעין, מסביר איך זה עובד בבית הספר שבעירו: "לימודי היהדות הן במרכז העשייה של בית הספר, וברוב מקצועות הלימוד אין הפרדה בין 'דתיים' ל'חילוניים'. לגבי לימודי היהדות, ישנה להורים ולתלמידים בחירה באיזה מסלול לבחור: 'תלם' - שמתמקד בהיבטים אורתודוכסיים, ו'מהות' - שמקדם את תפיסת היהדות כתרבות".

אלעזר, שהשתתף בשבוע שעבר בכנס "קהילה כתיקון", מספר כי בבית הספר היסודי יש תפילה משותפת לכל הילדים, אך מזכיר כי "התפילה בגילים אלו נוטה להיות פחות פורמאלית ואפשר להתאים אותה לכל הילדים באמצעות תוספות והשמטות". בבתי הספר העל-ייסודים ישנה בחירה שנעשית בשיתוף של ההורים עם ילדיהם - חלק מתפללים במובן ההלכתי, וחלק בוחרים ב"שיח שחרית" שעניינו דיבור על משמעות התפילה.  

"החינוך הדתי חושש מהורדת כיפות במסגרות כאלו, אבל ייתכן כי דווקא ההכרה בגיל צעיר של המציאות הישראלית תחזק את דתיותם"(צילום: רועי עידן)

"הילדים שלי למדו במסגרת הזו, ולדעתי זה תרם להם המון", אומר אלעזר, "החברה ממילא מעורבת, ולדעתי כדאי שיתמודדו עם זה מגיל צעיר. החינוך הדתי אמנם חושש מהורדת כיפות במסגרות כאלה, אבל לדעתי דווקא כאן יכול להתרחש משהו אחר. ייתכן כי דווקא ההכרה בגיל צעיר של המציאות הישראלית תחזק את דתיותם. וגם אם לא, אני מעריך שאם מישהו יחליט להוריד את הכיפה בזרם החינוך המשלב, הוא יחליט להוריד אותה ולא "לזרוק" אותה, יהיו לו פחות כעס ותחושות רמייה. אם מישהו יחזור בתשובה כתוצאה מן הלימודים - הוא לא יהפוך לקיצוני בדתיותו.

"בחינוך המשלב קורה פעמים רבות שהילדים נאלצים להפסיד בטווח הקצר, אבל הם מרוויחים בטווח הארוך. אם חבריו של בני יוצאים לבילוים במועדונים, אז הוא ידבר איתנו על זה ונדון בזה. מעבר לכך שהחינוך למורכבות מחשבתית הוא שווה בטווח הארוך, הרי שהדיון שאנו מקיימים עם הילדים מחלחל גם לשיח בינו לבין חבריו, וכך ייתכן שזה דווקא יהפוך את החברויות שלו למורכבות יותר".

גם ההורים לומדים

אריאל ידין, יושב ראש עמותת קשת מזכרת בתיה, מספר כי בבית הספר המשלב שביישובו התלמידים הדתיים והחילונים לומדים יחד ברוב שעות הלימודים, פרט לתפילה ולחלק משעות לימודי היהדות. "בבסיס המודל שלנו נמצא הרצון לבנות שתי קבוצות זהות - 'תפילה' ו'מפגש', הנקראות על-פי הפעילות בשעת הבוקר הראשונה", מסביר ידין. "המטרה בהבניית קבוצות הזהות המובחנות הן השאיפה שאף ילד לא ירגיש כמיעוט, והאידיאל של יצירת דיאלוג מתוך מקום של ביטחון עצמי. כשאין ביטחון בזהות - בונים חומות".

במקביל לבית הספר, בקשת מזכרת בתיה רואים גם ערך גדול בפעילות הקהילתית - גם לילדים וגם למבוגרים. בין הפעילויות שנערכות מדי שנה ניתן לציין מפגשי שיח לימודי, בתי מדרש, טקסים ומסיבות לפי לוח השנה.

טקס בבית הספר קשת מזכרת בתיה

"המפגשים מחוץ לשעות בית הספר מציגים לילדים בבית את מה שהם רואים בבית הספר", מסביר ידין, "דרך הצוותים הפועלים בקהילה, ובאמצעות הפעילויות השונות אנחנו גם מייצרים מפגשים משמעותיים למבוגרים שמכירים זה את טוב יותר, ומשתחררים מפוביות ומסטיגמות שנבנו במהלך השנים בשל החיים בנפרד".  

פער תרבותי גדול מדי

אבל לא כולם רואים את הכל בוורוד, אפילו בצד הדתי-ליברלי. העיתונאי יאיר שלג שלח את ילדיו לחינוך המשלב בבית הספר היסודי, אך כשהגיעו לגיל חטיבת הביניים, הם עצמם ביקשו לעבור למסגרת דתית לגמרי.

"שלחנו את ילדינו ללמוד בבית ספר משלב משתי סיבות", מסביר שלג. "הראשונה - כדי שיתערו במציאות הישראלית מגיל צעיר, והשנייה - והמשמעותית יותר, נגעה לכך שהתמודדות עם סביבה חילונית תהפוך את הדתיות שלהם למורכבות יותר, כאשר יתמודדו עם דילמות. באותה תקופה המציאות הייתה כזו שבחינוך הדתי לא היה עיסוק ברוחניות ועולם המחשבה היהודי, אלא הדגש היה על קיום ההלכה, שבעיניי הוא אמנם חשוב מאוד, אבל הוא חסר ללא ההתעסקות בתכנים יהודיים אחרים. זה בא לידי ביטוי בעיקר בתחום התפילה ומשמעותה, שעסקו בו בהרחבה בבית הספר המשלב.

"אלא שככל שהילדים התקרבו לגיל חטיבת הביניים צצו בעיות. תרבות הפנאי החילונית שונה מאוד מזו הדתית. בבת מצוות או באירועים אחרים, הילדים החילונים יצאו למועדונים. גם הלבוש המאוד שונה והיחסים בין המינים היוו בעיה. לגבי שבת או כשרות הייתה פחות בעיה, משום שהיה כבוד הדדי. אנחנו לא היינו לבד בבעיה הזו, גם ההורים הדתיים האחרים חשו בבעיה. לדעתי, למרות שלא בדקתי זאת מחקרית, בחטיבת הביניים מספר הדתיים יורד בהתמדה. אם הילדים היו נשארים בבית הספר המשלב ולא מבלים עם חבריהם החילונים הרי שהם היו נפגעים חברתית בצורה משמעותית. לדעתי יש צורך לתקן את המציאות הזו על-ידי חשיבה מערכתית יותר של ההורים ביחס לתרבות הפנאי".

לשלג ביקורת רבה על הליברליזם המתירני, שבעיניו נכפה על ההורים החילונים, שלמעשה היו רוצים שתרבות הפנאי של ילדיהם תיראה אחרת. "היתרון

המשמעותי של הדתיים הוא בחוסר הנכונות להיכנע לאופנות הרווחות. בעוד שהורים חילונים פחות יתעקשו על כך, גם אם יתנגדו", הוא אומר.

כך או כך, מי שיזם את הקמת זרם החינוך המשלב (ואף שלח לשם את ילדיו), הרב מיכאל מלכיאור, בהחלט שבע רצון - ואף יותר מכך. "אני בטוח שעוד יתברר בעתיד שהחינוך המשלב הוא מן הבשורות החשובות שהבאנו לחברה הישראלית", הוא אומר. "החינוך המשלב נותן תקווה שנוכל לגדול ולהתפתח יחד, לקיים חברה אחת, תוך מתן דגש על המשותף לנו ולא על המפריד.

"הגם שיישום החוק, מצד משרד החינוך, היה איטי, ולמרות שראוי היה שהמשרד יעמיד משאבים רבים יותר לטובת הביצוע, אני בהחלט מברך על כך שהמדינה לוקחת אחריות, ועל כך שהחינוך המשלב יוצא לדרך בשנה"ל תשע"ג כמפעל ממלכתי לכל דבר".