ארה"ב בונה על טורקיה: ארדואן יספק הסחורה?
ארה"ב רואה את ר"מ טורקיה כדגם למשטרי "האביב הערבי", ויחסיו עם אובמה חמים הרבה יותר מיחסי הנשיא עם נתניהו, אך מומחים תוהים אם הרומן הזה מוצדק. נראה שלמרות האהדה לארדואן, הערבים מעדיפים שיישאר רחוק מהם, קרוב למערב
נשיא ארצות הברית ברק אובמה נוהג לתאר את ראש ממשלת טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן כאחד המנהיגים הזרים שעמם יש לו יחסי הידידות הקרובים ביותר. ואכן, מדובר במערכת יחסים מיוחדת המתחרה אף בזו שמנהל אובמה עם ראש ממשלת בריטניה דייוויד קמרון, ושורדת את התנגשות האינטרסים בין המדינות.
העיתון הבריטי "הטיימס" מציג הבוקר (יום ו') ניתוח של יחסי שתי המדינות, שבמרכזו הציפייה של ארצות הברית כי טורקיה תשמש דוגמה מתונה למשטרים החדשים הקמים באזור, שלא בטוח שיש לה ביסוס. בכתבה נאמר כי שני המנהיגים נוהגים לשוחח בתכיפות בטלפון, ואובמה כינה את ארדואן בעבר "שותף בולט" ועוגן חשוב למדיניות ארצות הברית באזור.
אובמה וארדואן - מנהיגים קרובים:
- החברים של אובמה: נתניהו - אאוט, ארדואן - אין
אולם, למרות הדברים החמים, היחסים בין המדינות עומדים למבחן, וכאמור עדיין קיימים ספקות באשר להשפעה של טורקיה על יתר העולם המוסלמי. סגן נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן הציג לאחרונה את הצד השני של המשוואה: "אנו רואים את טורקיה כשער בין המזרח למערב. יש לה השפעה עצומה". זו הדעה של הבית הלבן, הרואה בטורקיה מדינה פתוחה לעסקים, ופתוחה לדעות חילונית – דגם אפשרי למדינות אחרות במזרח התיכון.
"החיזור" של אובמה אחרי אנקרה החל שלושה חודשים מהרגע שבו הושבע לנשיא, והיא הייתה ליעד של ביקורו הנשיאותי הראשון. הנשיא האמריקני נאם בפני הפרלמנט הטורקי ושטח את חזונו לשותפות בין המדינות, בהתבסס על האינטרסים המשותפים שלהן באזור. בולנט עליריזה, מנהל וחוקר ב"פרויקט טורקיה" במכון מחקר בוושינגטון שותף להערכת כוונות הממשל האמריקני. "יש תקווה בממשל שהממשלה הטורקית, שלה שורשים בתנועה האסלאמית, תשפיע על ממשלות אחרות באזור", אמר החוקר.
אולם, לדבריו בממשל מפריזים בכוחה של אנקרה. "מדובר בעיקר בדברים מנותקים. טורקיה מתקשה להשפיע על מדינות אחרות. עדיין אין תשובה לשאלה אם הדגם הטורקי תקף לגבי מקומות אחרים במזרח התיכון. תוצאות המשבר בסוריה יראו לנו כמה השפעה יש לטורקיה במזרח התיכון באמת", טען עליריזה.
סטיבן קוק ממכון מחקר האחר, "המועצה ליחסי החוץ", הסכים עם ההערכה: "ישנה סברה שארדואן, בזכות אחוזי האהדה שלו בקרב העולם הערבי, נמצא עם היד על הדופק של העולם הסוני. היא אינה במקומה. כוחות כמו סעודיה, קטאר ואפילו מצרים לא מוכנים לתת לו את התואר הזה".
מנהיגי ערב חוששים מארדואן
למרות התפיסה של ארדואן כמנהיג איסלאמיסטי, חבריו לזרם האידיאולוגי במצרים ובמדינות אחרות, דווקא לא רואים את הממשלה הטורקית כגוף שיש לתת בו אמון. החשש הוא שהיא שואפת ליותר מדי השפעה באזור.
לדברי קוק, היחסים בין אנקרה לוושינגטון השתפרו פלאים מאז נקודת השפל ב-2003, אז ממשלתו של ארדואן מנעה מחיילים אמריקנים להיכנס לעיראק משטחה. נקודה בעייתית אחרת צצה ב-2010 בתגובה הטורקית לפשיטת לוחמי השייטת על ספינות המשט לעזה, ובהתנגדותו של ארדואן להטלת עיצומים נוספים על איראן.
"הייתה נקודת שפל ב-2010, אבל מאז חלה התפתחות משמעותית של השותפות בכמה תחומים", טען החוקר. בין השאר, אפשר למנות את הסכמת הטורקים להציב מכ"ם של נאט"ו בשטחה, שיהווה חלק מתוכנית ההגנה מפני טילים בליסטיים. כמו כן, אפשר לראות את המאמצים המשותפים לארגן ממשלה חדשה בלוב ולבודד את משטרו של בשאר אסד בסוריה.
סואט קיניקליואלו, לשעבר בכיר במפלגת "הצדק והפיתוח" של ארדואן, אמר כי בסופו של דבר חוסר היציבות ואיומי הביטחון בגבולותיה המזרחיים של טורקיה דחפו אותה חזרה למערכת הבריתות המסורתית שלה, המכוונת כלפי מערב.
לדבריו, "האפשרות שאיראן תשיג נשק גרעיני, חוסר היציבות בגבול הדרומי שלנו, כולם דורשים את חיזוקה ואשרורה של הברית עם ארצות הברית. מאחר שכל האזור מתפרץ, טורקיה נראית כאי היציב היחיד בשכונה הזאת".
לפנייה לכתב/ת 
