נתניהו, לאן הולכים מכאן?

ט' באב שצוין השבוע מזמן לנו מדי שנה חשבון נפש ברמה הלאומית, שכן מעבר לניתוץ קודש הקודשים היהודי אבדה ביום הזה גם העצמאות המדינית והלאומית של העם היהודי והתרגשו על ראשו מאורעות צרורות מן הגלות ועד השואה. בעטיה של מנהיגות צינית ורקובה אשר התעניינה בעיקר בעצמה ונמנעה מלהציב חזון ערכי ברור - התפוררה הממלכה ואפרה נפוץ לכל עבר. מאז, משמש היום הזה גם תזכורת מהדהדת להשלכות הרות גורל שעלולות לנבוע ממצב זה.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

יהודים נרצחים, והעולם שותק / אלכס ריבצ'ין

אז מי פה המשוגע? / גבריאל, שם בדוי

הסיפור הישראלי לא היה מעולם סיפור על דברים שבאים בקלות, אלא סיפור של התעלות ונחישות מול אתגרים קשים שדרשו לפני הכול הקרבה ואמונה עיקשת בחזון על מה שהמדינה הזו יכולה וצריכה להיות. וההרגשה הזו עדיין מקננת בלבבות הישראלים ומציפה אותנו בכל פעם כשאחמדינג'אד מאיים להעיף עלינו את כל מה שיש לו במחסנים או בלילה חשוך על מגדל שמירה "באיזה חור" במילואים. אז אנחנו נזכרים עד כמה אנו מוכנים להקריב כדי לאפשר לישראל לעמוד בפני האתגרים הניצבים בפניה. התחושה הזו אינה טבעית, אך נובעת מתחושת זהות משותפת ודבקות בחזון לאומי המצביע בבירור לאן הולכים. ועתה, מסתכל הדור הצעיר על צעדי הממשלה המבולבלת והמזגזגת שהולכת ומתנתקת מהעמדות הבסיסיות של בוחריה בתחומים השונים, ושואל את העומד בראשה - לאן הולכים מכאן?

מעמד הביניים רוסק. המחאה חוזרת(צילום: עופר עמרם)

מדיניות חברתית כושלת

לאן הולכים, מר נתניהו, בתחום החברתי-כלכלי? חצי מיליון ישראלים יצאו לרחובות בתביעה לשינוי כיוון במדיניות החברתית-כלכלית, מדיניות שמוטטה את מערך השירותים החברתיים בישראל, הרחיבה את הפערים בה לממדים מפלצתיים וריסקה עד דק את מעמד הביניים שלה; מדיניות כושלת שאתה יצרת והובלת בעשור האחרון. ובמקום להקשיב לזעקה שעלתה מן האזרחים אפילו את דו"ח טרכטנברג (המינימלי) מִסמסת בתחבולות ובתכסיסים (ופתרונות הדיור ועוד ארוחות חינם הענקת כמובן ל"שותפים הטבעיים").

ושר האוצר? מרחף וזחוח, מדלג בין האולפנים ומלהג לעייפה שוב משהו על יוון ואחריות לאומית - ככסות לחוסר יכולתו להוביל כאן סדר יום חברתי-כלכלי חדש עם שינויים משמעותיים נדרשים. הגזירות החדשות אינן משמיים כי אם תולדה של מדיניות כלכלית שגויה ופחדנית שנמנעה מקביעת סדרי עדיפויות מתוקנים, והתרעומת הציבורית מקורה בידיעה שהמסים הנוספים גם הפעם לא ילכו למקומות הנכונים.

אין מי שאוחז בהגה

לאן הולכים, מר נתניהו, בתחום השוויון בנטל? שעון החול הולך ואוזל: יותר ממחצית התלמידים בכיתה א' השנה למדו בזרם הלא-ממלכתי, והמשמעות הישירה היא שבעוד 12 שנה, בהגיעם אל גיל הגיוס, תתהפך המגמה וציבור המשרתים יהפוך למיעוט בהגדרה. בהמשך, משקלן של האוכלוסיות הלא משרתות כמעט ויוכפל והחברה הישראלית פשוט תקרוס אל תוך עצמה.

זהו אינו תסריט בלהות אלא קיר הבטון שאליו דוהרת ישראל ואין מי שאוחז בהגה. אתה, אדוני, מספסר במחויבות שלנו המשרתים למדינה, ועבורך מסירותנו היא בסך הכול אפשרות די נוחה להמשך האפליה. במקום להתעסק בגיוסו של דואן למפלגה, קבל כבר החלטה על חלוקה שוויונית יותר בנטל הצבאי והכלכלי. במקום להקים עוד צוותים וועדות, אנחנו כמהים למנהיג שתהיה לו היכולת לקבל הכרעות נדרשות.

לאן נעלם, מר נתניהו, דור הענקים של המנהיגות הישראלית? דור שניצב מול אתגרים מורכבים לא פחות, אבל ידע לסמן לנו כיוון ברור ולנטוע תחושה שגם אם קשה יש על מי לסמוך. דור שנהג בהגינות ובצניעות, שידע דוגמה אישית מהי ולא הסתתר מאחורי יועצים וועדות. דור שהבין שהפוליטיקה אמורה לשרת מטרות נעלות יותר מיצר ההישרדות הפרטי וכי טובת הציבור כוללת את כל חלקי העם ולא רק את אלה שעשויים להצביע עבורך בבחירות הקרבות.

זה עתה הוכתרת כ"קינג ביבי", אך התחושה היא שהמלך הזה הוא עירום בכל הקשור לפריצת דרך והתוויית חזון, ומזלה של הממלכה שיש בה עוד נתינים שמוכנים להמשיך ולהיאבק בהפגנה במוצ"ש הקרוב שעוד יהיה בה טוב.

איציק שמולי, יו"ר התאחדות הסטודנטים הארצית

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il