חמינאי מזכיר: גם חומייני נכנע ללחץ
בקיץ 1988 הסכים אבי המהפכה האיסלאמית באיראן חומייני לקבל את שביתת הנשק במלחמה מול עיראק. 24 שנה אחרי, נראה כי היורש חמינאי מכין מסיבותיו את דעת הקהל לתפנית במדיניות הגרעין. תמונת מצב איראנית - כתבה רביעית
האם מתחילים להסתמן בקיעים בחומת הסרבנות של המשטר באיראן בנושא הגרעין? התשובה היא: סימנים כן, בקיעים עוד לא. המשטר האיראני ובראשו המנהיג העליון והקובע, עלי חמינאי, עדיין אינו מוכן לוותר על קוצו של יוד בנושא העשרת האורניום. למרות הסנקציות המתהדקות והמחיר שהן גובות, חמינאי ואנשיו דוחים על הסף אפילו את הדרישות המרוככות ביותר שמציגות להם חמש החברות הקבועות במועצת הביטחון וגרמניה בעניין זה.
הכתבות הקודמות בנושא הגרעין האיראני:
האיראנים לא סופרים את האיום הישראלי
כך מקצרת איראן את לוח הזמנים לפצצה
נחנקים לאט, חותרים לפצצה. איראן והסנקציות
חמינאי גם אינו מוכן לאפשר לפקחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) של האו"ם לבקר ולבדוק אתר שבו לפי החשד נערכו ניסויים במתקן נפץ גרעיני. אבל לפני שבועיים יצא אתר האינטרנט הרשמי של אותו חמינאי בפרסום חריג שרומז - למעשה קובע - שכניעה ללחץ בינלאומי היא לגיטימית אם היא משרתת את איראן. חמינאי אינו אומר זאת כמובן בהקשר ללחצים המופעלים על איראן כיום בעניין הגרעין אלא מרחיק עדותו ומתייחס להחלטה שנויה במחלוקת שקיבל לפני 24 שנה האייתוללה חומייני - אבי המהפכה האיסלאמית, פטרונו של חמינאי ומי שמינה אותו כיורשו.
מדובר בהסכמתה של הנהגת איראן, ב-17 ביולי 1988, לשביתת נשק שסיימה למעשה בתבוסה איראנית את מלחמת עיראק-איראן. הקצב מבגדד סדאם חוסיין הוא שפתח ב-1980 במלחמה עקובה מדם זו שנמשכה שמונה שנים. במהלכה נהרגו מאות אלפי איראנים (וגם עיראקים). הכלכלה האיראנית נהרסה במהלך המלחמה, ילדים גויסו לבסיג' לבצע פעולות התאבדות עם מפתחות פלסטיק לגן עדן על הצוואר ושטחים אסטרטגיים עברו מיד ליד.
אבל האיראנים החזיקו מעמד. בסופו של דבר אותת סדאם חוסיין למועצת הביטחון שהוא מוכן להפסיק את הלחימה. האייתוללה חומייני סירב והכריז שאיראן לא תפסיק להילחם עד שכוחות איראניים יגיעו לבגדד או עד שסדאם ומשטרו יודחו. עברו עוד כשנתיים. בתמיכת ארה"ב, הרודן העיראקי המשיך להפציץ בנשק כימי את הכוחות האיראניים ואת הכורדים בני ארצו שמרדו בו וגם הנחית כמה מתקפות טילי סקאד על טהרן ועל ערים גדולות אחרות.
מתקפת הטילים של נורוז (ראש השנה האיראני) הייתה כנראה הקש ששבר את גבו של חומייני. לנוכח הסבל של אזרחי איראן והמצב הכלכלי המידרדר הוא הסכים כאמור, ב-17 ביולי 1988 להפסקת אש על פי התנאים שנקבעו בהחלטה 598 של מועצת הביטחון.
איראן בדרך לפצצה גרעינית - דיווחים קודמים ב-ynet:
ביקור פאנטה: "ארה"ב מבינה שישראל ריבונית"
תקיפה בלי גיבוי הצבא? "רה"מ ייתן דין על כישלון"
סותם פרצות: אובמה הטיל עוד סנקציות על איראן
סדאם חוסיין קיבל על עצמו עוד קודם לציית להחלטה זו אף שלא הצליח לקרוע שטחים עתירי נפט מאיראן כפי שרצה. המלחמה שפתח בה לא הביאה לו ולאזרחי עיראק דבר מלבד קטל וסבל קולוסאליים. אבל מי שראה בהחלטה זו השפלה ותבוסה צורבת היה חומייני. הוא נאלץ להסכים להפסקת אש אחרי מלחמה נוראה בלי שכוחות איראניים יהיו אפילו קרובים לבגדד ובעוד סדאם חוסיין יושב לבטח בארמונו.
חומייני לא ניסה להעמיד פנים. למקורביו אמר שהוא נאלץ "לשתות את כוס התרעלה" ואף הניח להם לפרסם זאת ברבים. בין המקורבים ששמעו את המנהיג הישיש אומר זאת במו פיו היה יורשו חמינאי ורבים מראשי השלטון כיום (כולל מנהיג האופוזיציה כיום - מיר חוסיין מוסווי שהיה אז ראש ממשלה). זמן לא רב אחר כך הלך חומייני לעולמו. יש אומרים - משברון לב.
ההחלטה ההיסטורית של חומייני
לרגל יום השנה לאותה החלטה שחל לפני כשבועיים, פרסם אתר האינטרנט האישי של המנהיג העליון קטעים נבחרים מהתייחסויותיו של חמינאי לאותה החלטה היסטורית שחומייני עצמו כינה אותה "כוס תרעלה". וראה זה פלא, לא רק שחמינאי אינו מתאבל על ההחלטה ההיא - הוא מצדיק אותה. הוא קבע שחומייני צדק כאשר החליט לוותר וקיבל את התנאים להפסקת אש שהציבה מועצת הביטחון של האו"ם.
חמינאי מסביר שחומייני לא נכנע חלילה ללחץ הצבאי של עיראק וגם לא שעה לאיומים האמריקניים. הוא החליט מה שהחליט מסיבות פנים איראניות. כלומר מפני שהוא ויועציו הגיעו למסקנה שמצבה הכלכלי של איראן מידרדר לתהום שיהיה קשה להיחלץ ממנה, שאויבי איראן זוממים להטיל עליה מצור כלכלי מלא ולבצע נגדה מתקפות קטלניות עוד יותר באמצעות טילים, נשק כימי, הפלת מטוסי נוסעים איראניים וכולי וכן מפני שהסכמה להפסקת אש תחשוף את פרצופו האמיתי של סדאם ואת הברית שלו עם המעצמות. אמירות אלה מקבלות משנה תוקף בהקשר האקטואלי.
לכן צריך להדגיש שוב, שהמנהיג העליון הנוכחי חמינאי קובע שהידרדרות המצב הכלכלי היא סיבה מוצדקת וראויה לשינוי דרסטי של עמדות מדיניות - ואפילו כניעה ללחצים חיצוניים - בנושאים עקרוניים. מה שלא פחות מעניין הוא שבעקבות דברי חמינאי נפתח באיראן שיח תקשורתי ער וחריג באינטנסיביות ובפתיחות שלו על אותה החלטה. רוב המשתתפים בשיח, ובהם עיתונים, כתבי עת ואתרי אינטרנט מכל קשת העמדות הפוליטיות באיראן, מצדיקים גם הם את החלטת חומייני בשעתו וטוענים שהמצב הכלכלי ששרר באיראן בעת המלחמה עם עיראק היה הסיבה העיקרית לכניעה של המנהיג הישיש.
מחלוקת בהנהגה השמרנית
"מרכז המידע למודיעין ולטרור" על שם האלוף מאיר עמית, שפועל במסגרת המרכז למורשת המודיעין בגלילות, מדווח על השיח הזה בהרחבה. המרכז שידוע בנגישות למקורות מהימנים מפיץ גם פרסום אינטרנטי שבועי בשם "זרקור לאיראן" שאותו כותב ד"ר רז צימט. אותו פרסום מצטט בהרחבה גם קטעים מנאום שנשא לפני שבועיים פקיד רם דרג במשטר, ידאללה ג'וואני, בפני אנשי משמרות המהפכה והבסיג' בעיר יזד.
ג'וואני, שהיה בעברו ראש האגף הפוליטי במשמרות המהפכה וכיום הוא יועץ באותו ארגון, מספר בגלוי על מחלוקת המתנהלת כעת בין שני מחנות בצמרת ההנהגה השמרנית הסובבת את חמינאי: מחנה אחד התומך "במאבק נחרץ" ללא פשרות בלחץ המערבי (כנראה בנושא העשרת האורניום - ר.ב.י) ולעומתו מחנה אחר המצדד בוויתורים. ג'אווני מצדד בבירור במחנה הסירוב העיקש אך הוא מסביר גם את עמדות המחנה המצדד בוויתורים ובאותה נשימה גם קובע שחומייני צדק בשעתו כששינה את עמדותיו והחליט לבקר.
ריכוך בעמדות המשטר
עצם פרסום ההתבטאויות הרבות באיראן בעניין החלטת "כוס התרעלה" של חומייני הוא מעשה חריג וראוי לתשומת לב. האופטימיסטים יראו בתופעה זו הוכחה ניצחת לכך שחמינאי ואנשיו מתחילים להכין את דעת הקהל האיראנית לשינוי - כלומר ריכוך עמדות המשטר מול דרישות המערב בנושא הגרעין. אבל להערכת ד"ר צימט וגם להערכת כותב שורות אלה לא מדובר עדיין בתפנית ממש בעמדת ההנהגה האיראנית בנושא הגרעין.
הרבה יותר סביר שהשיח בעניין החלטת חומייני מעיד שההנהגה בטהרן מתחילה להכין את דעת הקהל האיראנית לתפנית במדיניותה בעניין הגרעין. האייתוללות שבשלטון מודאגים
מאוד מאפקט הסנקציות שלא רק הולכות ומחמירות אלא גם גובות כבר מחיר שהולך ונעשה כבד מהאזרח. ייתכן אפילו שהמשטר מתחיל לחשוש לשרידותו. משאל דעת קהל שערך אתר אינטרנט איראני באחרונה הראה ש-60% מהציבור מוכנים לוותר על תוכנית הגרעין אם המערב יסיר מעליהם את הסנקציות.
אך חמינאי ואנשיו עדיין לא החליטו כיצד הם מטפלים בבעיה. ליתר ביטחון, בינתיים, בעודם פוסחים על שתי הסעיפים, הם מתחילים להכין את דעת הקהל באיראן לוויתורים אפשריים בנושאי הגרעין. אולי אפילו לתפנית-פרסה מדינית גורלית כמו זו שביצע בשעתו האייתוללה חומייני, אללה ירחמו.
לפנייה לכתב/ת 
