צעירים חסרי מנוח באירופה
לוסי מלונדון למדה אופנה, רפאל ממדריד מקווה להיות אדריכל, מוארה ואתינה חוששות מגזענות בפריז ובאתונה ולוץ מחפש עבודה בברלין. חמישה צעירים אירופאים שסיימו זה עתה את האוניברסיטה מנסים לבנות עתיד בצל המשבר. כתבה ראשונה
חמשת הצעירים הנלהבים מסיימים את לימודיהם ונזרקים אל הכלכלה האירופית בזמן שזו חווה את המשבר החמור מאז סוף מלחמת העולם השנייה. הם נרגשים, הם מפוחדים, הם מלאי תקווה וחוסר ודאות. ynet, באמצעות סוכנות הידיעות AP, יעקוב אחריהם בשנה הקרובה, בעת שהם מנסים לעצב את עתידם.
הפסיפס של חייהם הוא חלק חשוב בסיפורו של המשבר האירופי עצמו. צעדי הצמצום ביבשת שוחקים את צורת החיים שרבים כל כך חשקו בה. אמיתות שהיו ברורות מאליהן, כמו מערכת הרווחה "מהעריסה ועד הקבר", מאבדות מאיתנותן. משברי חובות מבעירים מדינה אחר מדינה, והחברות המזדקנות של אירופה מטילות נטל גובר על הדור הצעיר.
המשברים הללו מציבים אתגר בפני לוץ, שמסיים את לימודיו בכלכלה החזקה באירופה, ששיעור האבטלה בה בקרב צעירים עומד על שמונה אחוזים בלבד. הם ירדפו גם את לוסי ומוארה בבריטניה ובצרפת, שם יותר מחמישית מהצעירים מובטלים. אתינה ורפאל חוששים שייאלצו לעזוב את ארצותיהם. ביוון ובספרד שיעור הצעירים המובטלים עולה על 50 אחוזים.
זה מחזור 2012
אתינה פראס, בת 22, אתונה
"רוצה לראות את המקרר שלי?", שואלת אתינה. היא אופטימית מטבעה אך נעצבת למראה המדפים הריקים, שעליהם רק קרטון חלב וחבילת חמאה. "יש ימים שאני שוכחת מה זה לאכול בשר".
אתינה עזבה את בית משפחתה באי לימנוס לפני ארבע שנים כדי ללמוד באוניברסיטה ההלנית-אמריקנית הפרטית באתונה. הוריה יכלו לשלם את שכר הלימוד, אך לא הרבה מעבר. כך היא מצאה את עצמה גרה בדירה של הסנדקית שלה, בשכונת פשע שידועה לשמצה בבריונים הלאומנים שמסתובבים ברחובותיה.
בתחילה היו הוריה שולחים לה 100 אירו בשבוע. אחר כך קיצצו זאת בחצי ואחר כך לא יכלו להרשות לעצמם אפילו את זה. "אני מפחדת מהעתיד", מספרת אתינה ומוסיפה: "זה מצחיק אבל אני חושבת שהמשבר הפך אותי לאדם טוב יותר. כי אני בהחלט שונאת כסף כרגע. אני רואה איך אנשים משתגעים בגלל כסף". היא מתעבת גם את מפלגת השחר הזהוב שאנשיה מסתובבים בשכונה.
למרות המשבר, היא דבקה בחלומותיה – היא רוצה לעבוד בתעשיית האופנה, לערוך טיול תרמילאי באירופה ולבקר בארה"ב. והיא עדיין מצליחה לבלות עם חברותיה באתונה, שאותה היא מכנה "ג'ונגל" – הן מנצלות את החופים ואת תערוכות האמנות שהכניסה אליהן חופשית.
יצירה אחת לכדה את תשומת לבה במיוחד בתערוכה שבה ביקרה לאחרונה – תצלום של הריסות בניין שעליו רוססה באדום המילה "עתיד".
לוסי ניקולס, בת 22, לונדון
על הקיר מאחורי לוסי מודבק טאפט מעוטר בוורדים נושא את הכיתוב "Wish" (משאלה) – שמו של מגזין האופנה שהוא פרויקט הגמר שלה. היא מציגה אותו בתערוכה בלונדון שנועדה לקדם בוגרי אוניברסיטה טריים כמוה. היא שילמה 3,100 דולר לחברה ליטאית כדי להדפיס 500 עותקים של המגזין, שאותם היא מתכננת לשלוח ללקוחות. לצד האופטימיות שלה, שאותה היא כמגדירה כגובלת בשיגעון, היא גם מציאותית: "המגזין יכניס טיפ-טיפה, בטוח שאצטרך עבודה בקרוב".
שבוע לאחר מכן – קטסטרופה. חברת הדפוס פושטת את הרגל ונעלמת עם כספה. עכשיו היא צריכה למצוא עבודה מהר. בינתיים, היא מוצאת תעסוקה כצלמת פרילנסרית עבור חברת יחסי ציבור.
לוסי קובלת על כך שמוריה לא הכינו אותה לחיים שאחרי הלימודים. "לא אומרים לנו כלום על התעשייה או על העולם האמיתי. אף פעם לא אמרו לנו אילו עבודות באמת יש בחוץ". אביה, לעומת זאת, ניסה להזהיר אותה מפני קשיי החיים: "עלייך להיות מוכנה לחיות על שעועית".
לוסי חצי צרפתייה ויכולה לנסות לחיות בפריז – אבל גם שם המצב לא טוב בהרבה, והיא חשה שעתידה בבירה הבריטית: "תמיד כולם אמרו לו שבלונדון הכול קורה, לונדון היא המקום להיות בו".
רפאל גונזלס דל קסטילו, 24, מדריד
רפאל – או רפא כפי שכולם קוראים לו – הוא אדריכל בראשית דרכו במדינה שידעה את אחת מבועות הבנייה הגרועות בתקופה המודרנית. הוא אוהב את תחום העיסוק שלו, הוא אוהב את ספרד, אבל חושש שהעתיד שלו בחו"ל.
הוא הציג לאחרונה את פרויקט הגמר שלו באוניברסיטה הפוליטכנית של מדריד – תכנון חממות עירוניות וטרסות חקלאיות על גדות נהר. באוקטובר יהיה רשמית לאדריכל. ואז מה? תעשיית הבניין התרסקה לאחר פיצוץ בועת הנדל"ן ב-2008. יותר ממיליון עובדים בתעשייה איבדו את משרותיהם. זוהי ה"גראונד זירו" של המשבר הכלכלי בספרד.
אבל רפא ממשיך לחלום. הוא מדבר בהתלהבות על המקצוע שבחר ומסרב להאמין שלאחר מסע של חמש שנים באחד מבתי הספר התובעניים בספרד כל מה שמצפה לו הוא עבודה בפאב או במרכול.
"מאז שהייתי קטן, אומרים לי 'כשתהיה בחטיבה, בטח תיכשל בכמה נושאים'. לא נכשלתי. 'כשתגיע לתיכון, הציונים שלך יירדו'. הם לא ירדו. 'כשתגיע לאוניברסיטה, תיכשל'. אוקיי, נכשלתי בכמה קורסים, אבל הסתדרתי. אז אני לא מוכן ששוב יגידו לי שלא הולכת להיות עבודה. אני פשוט לא מאמין לזה. הכול תלוי בי".
רפא לא כועס. הוא מאמין שהאשמה נעוצה בכל בני ארצו – לקוחות שהתמכרו להלוואות, בנקים שפיזרו את כספם ופוליטיקאים שצפו בכול תופח לממדים מסוכנים. "בסופו של דבר, כל אחד מאיתנו אשם קצת".
מוארה קופי, 22, פריז
מוארה חוששת שלא תהיה לה עבודה כשתשוב מחופשתה ביוון. היא לא יודעת איך תחיה בפריז כשתיאלץ לעזוב את מעונות הסטודנטים. מעל לכול – לנוכח הישגי מפלגות ימין לאומני בצרפת, ביוון ובמקומות אחרים ביבשת – הסטודנטית ממוצא אפריקני חוששת מגל גזעני באירופה: "זה כמו שנות ה-30. אני לא מבינה למה אנשים רוצים ליצור את אווירת השנאה והפחד הזו, זה משוגע".
לאחר שלוש שנות לימודים, מוארה הגישה לאחרונה את התזה שלה בתקשורת בסורבון. היא התחילה את דרכה בלימודי עיתונות, אך עברה ללימודי תקשורת תאגידית כשהמשבר הכה. "רציתי להיות עיתונאית, אבל אז שמעתי על כל מי שלא הצליח למצוא עבודה". המצב רק החמיר מאז שהחלה ללמוד – לחצי מבוגרי האוניברסיטה החדשים בצרפת אין עבודה.
"האם יכול להיות גרוע יותר?", תוהה מוארה, "אולי אם האיחוד האירופי יתנפץ".
המשבר החל בדיוק כשעברה לפריז. היא השאירה בנורמנדי את אמה האלמנה ונהנתה מחיי הבוהמה בבירה. דרך הסורבון עבדה כמתמחה בחברת יח"צ, ארבעה ימים בשבוע. ההתמחות נגמרת בספטמבר ואין לדעת אם תוכל להישאר בחברה.
מוארה לא חורגת מתקציב של 600 אירו בחודש. היא יוצאת פחות משנהגה כשרק עברה לפריז, והחלה באחרונה לתפור שמלות ולאפות מאפינס. יצירתה האחרונה, "שמלה שחורה יפה וקלאסית", כמעט מוכנה אחרי שישה חודשי עבודה.
לוץ הנשל, 27, ברלין
עם תואר שני בהנדסת אלקטרוניקה בגרמניה, הכלכלה החזקה באירופה, לוץ יודע שסיכויו להצליח גבוהים משל חבריו ברחבי היבשת. אך מאז שסיים ללמוד, בינואר, הוא שלח כ-40 קורות חיים והוזמן ל-15 ראיונות, לשווא.
"בהתחלה הייתי מאוכזב כי חשבתי שאני הסיבה לדחיות, אבל עכשיו אני חושב שהרבה חברות מצפות ליותר מדי". חרף מחסור בעובדים מיומנים, חברות עילית גרמניות לא מוכנות להעסיק צעירים שזה עתה סיימו את לימודיהם. לוץ נתון במלכוד: "הם מצפים לידע וניסיון שאי אפשר שיהיה מיד בתום הלימודים".
לוץ נולד בברלין ועובד כמדריך קרטה. הוא חולם על עבודה בתחום האנרגיה המתחדשת. בחודש שעבר נסע שש שעות ברכבת דרומה
לראיון בענקית האלקטרוניקה "בוש". כעבור יומיים נסע שעה וחצי צפונה לראיון עם חברה גרמנית-דנית שעוסקת בחוות רוח.
"זה די מתסכל בהתחלה, כי כולם אומרים 'אתה מבוקש, אתה מהנדס אלקטרוניקה, רוצים אותך' אבל אז אתה יוצא החוצה ומגלה שזה לא נכון".
אך ערב פרסום הכתבה, מזלו של לוץ משתנה והוא מצייץ בטוויטר: "קיבלתי את העבודה הרשמית הראשונה שלי! אני נשאר בברלין, לבנות מעליות". פיתוח מעגלים אלקטרוניים למעליות לא דומה לחזון של לוץ על יצירת עולם טוב יותר באמצעות אנרגיה ירוקה, אבל זו התחלה. בינתיים הוא מצייץ בשמחה: "זה ממש מגניב".
לפנייה לכתב/ת 
