גימיק שיווקי זול: פיסטוריוס בגמר אולימפי
האצן הדרום האפריקני בעל הפרוטזות, יתחרה בגמר השליחים של 400X4 וירגש מיליוני צופים. את אורי קופר זה לא מרשים
לאוסקר פיסטוריוס יש סיכוי לזכות הערב (ו') במדליה אולימפית ראשונה. הערעור של נבחרתו, דרום אפריקה, התקבל והיא תשתתף בגמר מירוץ השליחים 4X400. גם אם פיסטוריוס עצמו לא יתחרה הערב – יש אפשרות להחליף חלק מהרצים – הוא יקבל מדליה במידה ודרום אפריקה תסיים באחד משלושת המקומות הראשונים. מהסיבה הזו, העולם יצטופף מול המסך כדי לצפות במרוץ, אבל הם לא יצפו בספורט אלא בגימיק שעדיף היה להתעלם ממנו.
- לונדון 2012
- העמוד האולימפי המיוחד של ynet ספורט
מי שאומר זאת אולי נשמע לאחרים כבעל לב קר. יש כאלה שיוסיפו כתגובה לדבריו שספורט הוא לא רק תחרות אלא מקום להגשמת חלומות. זה אולי נכון, אבל עדיין חובה לומר בפה מלא: ההשתתפות של פיסטוריוס, הרץ בעל הפרוטזות, היא לא יותר מקוריוז שלא צריך להיות לו מקום במשחקים האולימפים.
ספורט הוא קודם כל בחינת היכולת האנושית במצב של שוויון. למתמודדים צריכה להיות נקודת התחלה שווה. זו הסיבה שחליפות השחייה מגבירות המהירות
הוצאו מהחוק. זו הסיבה שלספורטאים אסור להכניס לגופם חומרים מסוימים. זו הסיבה שהתקנון האולימפי קובע "שיש איסור שימוש בכל מכשיר טכני או אלמנט שנותו לספורטאי יתרון על אתלט אחר שלא משתמש במכשיר".
פיסטוריוס – אחרי מאבק ממושך יש לומר – קיבל את האישור להשתתף באולימפיאדה כיוון שלא הוכח שהרגליים המלאכותיות אותן הוא מרכיב, נותנות לו יתרון. מצד שני, לא הוכח שהן לא מעניקות לו יתרון כזה. ספורטאי יכול – ותסלחו לי על ההשוואה – לקחת כדור למניעת צינון או לשיכוך כאבים המכיל כמות קטנה של חומר אסור ולהיפסל. מדוע? האם הוכח שהכמות הקטנה הזו נתנה לו יתרון מסוים?
כל עוד לא ברור האם תוצר מלאכותי נותן לספורטאי יתרון הרי שיש לאסור עליו לקחת חלק בתחרות. לפני שאיגוד האתלטיקה אישר את השתתפותו של פיסטוריוס במשחקים בבייג'ין (בהם לא לקח חלק כיוון שלא השיג את הקריטריון הדרוש) ניסו לבדוק האם הרגליים מסיבי הפחמן – חומר שמשתמשים בו, אגב, בבניית כלי רכב מהירים במיוחד – נותנות לו יתרון. בעלי החליפות צפו בפיסטוריוס במירוץ בשפילד, בו הוא סיים אחרון, וקבעו שאותו יתרון מדובר איננו קיים.
חגיגה אולימפית ב-ynet ספורט:
- קרב האגדות: בולט מתפוצץ על קרל לואיס
- סיכום היום: אש על המסלול
- הנקמה המתוקה של האמריקניות
- ומי האתלט שרץ עם רגל שבורה והעפיל לגמר?
זו היתה מסקנה מטופשת ויומרנית במיוחד. הרי את מהירות הריצה של הדרום אפריקאי לא צריך להשוות דווקא לרצים הטובים בעולם אלא לכל אדם מהשורה. העובדה שהפרוטזות נותנות לפיסטוריוס את האפשרות לרוץ מהר יותר ממני מספיקה לפסול אותו. בריצה ל-400 מטרים השבוע פיסטוריוס עלה לחצי הגמר על חשבון רץ אחר שלא עלה וזאת באמצעות יתרון מלאכותי.
"פיסטוריוס פוגע בטוהר הספורט"
מדובר במילים קרות. קפואות אפילו, כמו שרק מילים יכולות להיות. אבל סיפור אנושי עצוב ומרגש אינו אמור לפגוע באלה שאין להם סיפור כזה, או אולי אפילו כאלה שסיפורם – גם אם הוא רגשי בלבד ולא פיזי – אינו ידוע ברבים.
לפני חמש שנים, עוד לפני שפיסטוריוס קיבל את האישור המיוחל, אמר עליו לוקאטלי, מראשי התאחדות האתלטיקה העולמית, "שמצבו של פיסטוריוס פוגע בטוהר הספורט" וכן "שהשלב הבא יהיה מכשיר בעזרתו אנשים יוכלו לעוף כשהוא על הגב שלהם". לוקאטלי כמובן הגזים בדמיונו, אבל הוא צודק לגמרי. מה יחליט הועד האולימפי לגבי אדם בעל לקות ראייה מולדת, למשל, שמשתמש במכשיר העוזר לו לראות בדיוק רב יותר ועכשיו מעוניין להתחרות בקליעה? חוקי או לא? רעיונות ודוגמאות עתידיות לא חסרות.
האור הירוק שקיבל פיסטוריוס הוא גימיק הנובע מתוצאה של לחץ יפה נפש ומתחסד. הלב יוצא לאנשים בעלי מוגבלויות שונות, אבל אין זה אומר שיש צורך באפליה מתקנת. לרצי דרום אפריקה – למרות שזכו במדלית הכסף באותה ריצה באליפות העולם של השנה שעברה – יש סיכוי קטן למדליה הערב, לא יותר. ארה"ב, איי הבהאמאס, טרינידד ובריטניה אמורים להקדים אותם.
אם פיסטוריוס כן יעלה על הפודיום, הרגע יהפוך לאחד מרגעי השיא של האולימפיאדה, אבל זה ממש לא יהיה רגע ספורטיבי אלא קטע קיטש מעצבן מסרט להמונים.
לפנייה לכתב/ת 
