טעימת תרגום מתוך "מודיעין צבאי"

מאנגלית: יונתן פיין

בשנות השלושים המוקדמות, כאשר הייתי סטודנט באוניברסיטת פירנצה, הממשלה הודיעה שלתוכנית הלימודים בכל האוניברסיטאות באיטליה יתווסף קורס חובה ב"תרבות צבאית". למה בדיוק היתה הכוונה בתרבות צבאית, איש לא ידע. זה לא נגע לתרגילי סדר - זה, לפחות, נראה ברור - כי נודע לנו שיהיו הרצאות בנושא, ובסוף הסמסטר יהיה גם מבחן.

מה שעוד נראה ברור, ומדאיג למדי, היה שאם לא נעבור את המבחן לא נוכל לקבל תואר בשום תחום, בין אם מדובר במתמטיקה, פלאונטולוגיה, רפואה או משפט קנוני. המוחות הצבאיים בסביבתו הקרובה של הדיקטטור, מסתבר, חשו שהמדינה צריכה נוער שוחר-מלחמה, עם אהבה טבעית למשמעת  - דפוסי מחשבה ואופי שהאיטלקים, תודה לאל, מעולם לא ניחנו בהם ולעולם לא יאמצו.

מהדרך שבה פורסמה התוכנית השאפתנית בעיתונים, אפשר היה לצפות שכל אוניברסיטה תיהפך למחנה צבאי להכשרת רוצחים מיומנים. ימים ספורים מהפרסום בחדשות, שגרירים זרים החלו להדגיש בעיפרון אדום את כל התגובות מלאות הגאווה באיבריה השונים של העיתונות הממשלתית, ולנסח תגובות משלהם, להאיר את עיניהם של מחלקות המדינה ומשרדי החוץ הרבים ברחבי העולם.

התקשורת הזרה התייחסה לתוכנית, היא נדונה בכל בתי המחוקקים של מדינות אירופה ומוסוליני,

בדרכו הילדותית, היה מרוצה. אנשים דיברו על הרעיון שלו; המיליטריזציה של הנוער האיטלקי הדאיגה ממשלות זרות. די היה בכך כדי לגרום לו להאמין שמה שרק הוצג כתוכנית כבר היה לעובדה מוגמרת.

ממשלות ודיפלומטים זרים לא היו היחידים שדאגו. המרצים באוניברסיטאות באיטליה לא אהבו את הרעיון אף הם, ועבורם באותו זמן הוא היה מבשר-רעות הרבה יותר מאשר בעולם החופשי. כאילו שלא היתה גרועה מספיק העובדה שעליהם להישבע אמונים לממשלה הפשיסטית, עכשיו הצבא עמד לרגל אחריהם בעבודתם, מדי יום ביומו. הם לא יכולים להימנע מההשפלה הכרוכה בשבועת הנאמנות, כיוון שסירוב פירושו לפסול עצמם ממשרת הוראה באיטליה, אך רבים הצליחו להימנע מאזכור הפשיזם בקורסים שלהם. מרצה אחד למדע המדינה לימד על פולקלור בסרדיניה, וככל שהפשיסטים הנהיגו יותר רפורמות חברתיות כך הוא מצא יותר מה לומר על מנהגים וריקודי-עם סרדיניים.

כאשר נציג רשמי של המשטר נזף בו, הוא הרצה על הערך החינוכי שבטיפוס הרים. עוד מרצה, שלימד ממשל וחברה בת-זמננו, דיבר רק על יוון העתיקה, ואם הזכיר במקרה זמנים מודרניים נראה שמעולם לא הבחין שהעולם התקיים לאחר 1919. אבל מרגע שיהיו תחת שליטת הצבא, המרצים ייאלצו ללמד את מה שהם כה מסתייגים ממנו.

Niccolò Tucci , The Rain Came Last and Other Stories, New Directions, 1993, 223 pp.