הבחורות הטובות התחתנו, ואתה נשארת לבד
"אתה מסתכל לעברה השני של מסיבת החיים, ולכל בחורה טובה מחובר בקצה ידה בחור טוב. לא היית זריז מספיק, לא היית החלטי, ומה שנשאר זה בחורות מפוחדות שמשדרות ביטחון, בחורות עם חיים מלאים ולב ריק. מה שנשאר זה אתה"
בערך באמצע מסיבת כיתה ו', במהלך בלדה של ג'ורג' מייקל, גילינו מחדש את התגלית המסעירה ביותר בהיסטוריה, החשובה ביותר לאבולוציה, הפרקטית ביותר מאז אטב הכביסה - גילינו שבנות זה נעים.
עוד בנושא:
עכשיו או לעולם לא: 7 דרכים לצאת מהבדידות
קנאתי בה ועכשיו פוחדת להישאר בודדה כמוה
מר ממהר, רוץ לדייט אחר. אני לא לחוצת חתונה
משחק הכסאות
גילינו אותן בשלב שבו עוברים במסיבות כיתה ממשחק הכיסאות המוזיקליים למשחקים היותר מעניינים. את ריקוד הסלואו בזרועות מתוחות שמאפשרות לרכב קטן לבצע חנייה בין הרוקדים הצעירים, החליפו שבע דקות מרגשות בגן עדן.
ואז אתה יוצא לחדר המבודד עם הבת שנבחרה, מפחד שייגזר עליך הגורל וגן העדן יהיה בעצם גיהינום של מתח, של רכילות חברתית בפוטנציה, של שירי עם ידועים שמהללים את אהבתם הבלתי נודעת של זוג צעירים ששפם טרם צימח על פניהם (גם שלו וגם שלה).
אתה מוצא עצמך מבועת שמא מרוב ההתלהבות, אף אחד לא יזכור להפעיל את הסטופר ואתה תמצא עצמך כלוא בחדר קטן עם ילדה בגילך, והזמן יעצור מלכת. בכל מאודך אתה מקווה שהפעם תגלה מה לעזאזל האחרים עושים שם.
"7 דקות בגן עדן" זה כבר משחק של גדולים, והוא אמור להחליף את משחק הכיסאות, אבל ככל שתתבגר תגלה שכל החיים תמשיך להסתובב במעגלים. דרוך, לחוץ ומחכה למוזיקה שתיגמר. כי כל החיים הם וריאציה של אותו משחק כיסאות מקולל.
חתונה ארוזה בתוך קלסר סודי
אך אם נחזור לבחורות הטובות, נגלה שהן תמיד היו מסביבנו: יפות וצעירות ומוכנות ליחסים לא מחייבים אם רק נתחייב אליהן. בשלות לזוגיות כשחלום החתונה שלהן מאוגד בקלסר סודי מתחת למיטה, ארוז בתוך כספת עם שלושה מנעולים בצורת לב. כי בחורות טובות הן סבלניות ומתכננות רחוק. הן רק עושות רושם ספונטני. בחורות טובות הן רוצח קר רוח של חיי הוללות, והן מאוד מקצועיות, שקטות וזריזות.
אין ספק שהכול היה עדיין במקום אי אז בתחילת שנות העשרים. לא של המאה, של חיינו. לבחורות הטובות היה שיער מלא שאינו עייף מטיפוח, גולש בטבעיות. לא הפריע להן עדיין שהוא ארוך וחם איתו בקיץ ושהוא מתקרזל מהלחות, או מה שזה לא יהיה שגורם לנשים ככל שהן מתבגרות לקצר אותו יותר ויותר עד שהוא יותר קצר מהתספורת שלנו.
לבחורות הטובות היה תמיד חיוך חסר דאגה על הפנים, אחד כזה שלא דופק חשבון לקמטים להם הוא חופר את היסודות, והליכה קלילה כאילו אין מחר, כי בשבילן - המחר הוא מה שהן עושות היום. הליכתן הייתה קלילה כי הקילוגרמים העודפים, כך ידעו, ייבלעו בתירוצי ההיריון הקרב.
כשהמוזיקה נגמרת
הבחורות הטובות תמיד ידעו בדיוק מה הן רוצות. הן התחתנו עם ההוא השרירי מהסיירת והבחור היפה הזה שהיה טייס קרב. הן התחתנו עם ההוא שפתח עם כמה חברים חברת סטארט-אפ שאחר כך הפכה לחברת היי-טק, שאחר כך נקנתה על ידי גוגל או שמוגל, ובארוחות צהריים הגישו שם קוגל. או שהן התחתנו עם הזה שהן פגשו בטיול בדרום אמריקה, כי אף אחת לא פוגשת את בעלה בטיול באירופה הקלאסית או באפריקה הנאחסית.
או שהן התחתנו עם אחד שהיה כל השלושה: יוצא סיירת עם כנפי טיס שעשה איתן טרק בדרום אמריקה, ואחר כך הרים עם החבר'ה מהשירות ומהטיול חברת סטארט אפ של תוכנה שמפתחת לבד אפליקציות, ועוד חברת בת של תוכנה שסופרת את הכסף שעושה החברה האם. וכך, לאט-לאט, הן הידלדלו במספרים, הבחורות הטובות, עד שהן כמעט נכחדו והפכו את משחק הכיסאות להרבה יותר בעייתי.
החשש שמא לא יישאר לך איפה לתת לעצמך לנוח מהחיפוש, הולך וגדל מסיבוב לסיבוב. החשש למצוא את עצמך בחוץ כשהמוסיקה תגמר. החשש שמא כולם ישבו, כתף אל כתף, צוחקים בשובבות ומלאים בסיפוק עצמי, ורק אתה ועוד כמה איטיים שהתלבטו כמוך אם כדאי להזדרז או להאט את הקצב, תישארו אחרונים לעמוד.
הבחורות הטובות כבר התחתנו ויש להן עכשיו משכנתה שאתה לא יכול לתת להן, ובית יפה ומטופח במקום שכירות שהולכת ומחריפה כמו שפעת עופות בעונות המעבר. הבחורות הטובות הפכו נשים טובות באיזה פרבר טוב, ואז לרעיות טובות ואז לאמהות טובות ואתה נשארת בחור טוב וזהו.
הייתה להן מטרה ברורה, הן חשבו מהר, הסתגלו. הן הרגישו שהמוזיקה עוד מעט פוסקת, התיישבו בעיתוי המושלם או קצת אחר כך, מנצלות את המהומה ואת חוסר הסדר של החיים מול הסדר המופתי שלהן, ותפסו איזה כיסא שעוד לא בהכרח ידע מה הוא רוצה מעצמו. הן אחזו בו, התחייבו ולא ויתרו. חיממו אותו בישבנן המהונדס גנטית ומעוצב פילאטית, והוא מצידו, הכיסא או הבחור, שלף בקלילות הצעת נישואין. כי אי אפשר להגיד 'לא' לישבן שכזה.
מחוץ למסיבה של החיים
כיום אתה מוצא את עצמך ליד שולחן הכיבוד, מביט בחוסר עניין בתערובת החטיפים העשירה בצבעי מאכל מזינים. אתה מחייך בזהירות ובוחן את זו שלידך. כמוך, גם היא פליטה נוספת של משחק הכיסאות. מהצד השני שלך אתה קולט מתלבטת נוספת. לכל אחת מהן יש את השריטה שלה, את האקס המיתולוגי שלה, את הבגידה שספגה, את שיברון הלב שהותירה, את הריחוק שהיא שומרת, את חוסר הביטחון וחוסר התמימות והמסכות שהיא לובשת והמחשופים שהיא מצניעה.
הן מוכנות לתת לך הכול, אבל אתה בטוח שאין להן כלום, ועם זה נותרנו. השולחן עמוס אבל אין מה לקחת. אף אחד לא באמת אוהב פיתה עם חומוס מקופסה חמוצה. ומי שכן אוהב, אז שבחתונה שלו יגישו את זה!
אתה מסתכל לעברה השני של מסיבת החיים, ולכל בחורה טובה מחובר בקצה ידה בחור טוב. עוד מעט ממשיכים למשחק הבא אבל בינתיים נותרו מעט כיסאות סביבם כולם חגים. אתה בודק אולי תצליח להסתנן ולתפוס איזה כיסא שבטעות נשאר בלב הרחבה ללא דורש, ואז אתה מבין שאולי גם נגמרו כל הבחורים הטובים.
לא יכול להיות שכל התהליך הזה הוא חד-צדדי, וזה אומר אחד משני דברים: או שאתה סחורה ממש טובה ונדירה ולכן מבוקשת בשוק, או שאולי אתה לא מהבחורים הטובים, כי לא השגת את מה שבחור טוב היה משיג, שזה בין היתר ואולי לפני הכול, בחורה טובה.
לא היית זריז מספיק, לא היית החלטי, ומה שנשאר זה בחורות שלא סגורות על מה הן רוצות. בחורות מפוחדות שמשדרות ביטחון. בחורות שמנסות לחייך כל הזמן כדי להסתיר הרבה מאד עצב. בחורות עם חיים מלאים ולב ריק. ומה שנשאר זה אתה. אבוד במחשבות אתה לרגע נעצר ומקשיב. המוסיקה פסקה.
אהבתם את הטור? ספרו לנו בפייסבוק של ערוץ יחסים
לפנייה לכתב/ת 
