אני לא בכיין
בוגרי מדעי החברה והרוח לא מתבכיינים על עצמם. הם ימצאו עבודה או ישנו כיוון. הם בוכים על חברה שמחכה שוורן באפט יקנה אותה במקום לשלב בין רוח לחומר. תשובה למגיבים
הטור "למדתי מדעי הרוח. טעות חיי" שפרסמתי ב-ynet הצית דיון סוער ביחס למקומם של בוגרי מדעי החברה והרוח בשוק העבודה ובחברה הישראלית. הטור, שנולד כמאמר אישי, הפך לפוסט בפייסבוק ומצא את דרכו לערוץ הדעות, העלה מחדש על סדר היום שאלות שחשוב שיישאלו. קריאה שטחית עשויה להוליד את המסקנה שזה דף מיומנו של בוגר תואר ראשון ושני מתוסכל שלא מצליח למצוא עבודה בתחום לימודיו.
ברור שתחום לימודיי - מדעי המדינה ולימודי מזרח אסיה בתואר הראשון ולימודי דיפלומטיה בתואר השני - אינו רחב דיו להבטיח תעסוקה לבוגריו. למעשה, כיום אין כמעט שום תחום שמבטיח תעסוקה. יש מי שהסיק שיש שכבה שלמה של בוגרי אוניברסיטאות שמצפה שעם סיום לימודיהם תבטיח לה המדינה תעסוקה. גם את זאת, יכול כל בר דעת להבין, לא ניתן להבטיח. קריאה רדודה של הדברים עשויה להוביל למסקנה שהאשמתי את ממשלת ישראל, ואולי אף את העומד בראשה, בעובדה שהוא לא מצליח למצוא לי עבודה. אמנם לממשלה אחריות כללית על הנעשה במדינה, אך ברור כי לכל אדם אחריות אישית על חייו ועל גורלו.
עוד בערוץ הדעות של ynet:
הדמוגרפיה החרדית מנצחת / שלום פרוינד
ההשקעות של נתניהו - תיק שמריח רע / עמירם גיל
הטור גרר תגובות רבות בטוקבקים, בפוסטים, בבלוגים ובמאמרי דעה שלמרות שביקשו לסתור את הטענות ולתקוף אותי הוכיחו עד כמה הדיון שניצת רלוונטי, חשוב ואקטואלי מתמיד.
קל מאוד להיתפס לטון המאשים או "המרחם על עצמו" של הכותב. קל מאוד לקבוע כי "מדעי הדשא" כלל לא חשובים, וכי מי שהולך ללמוד משהו "קל" שלא יצפה להשתכר כמו מהנדס או מתכנת מחשבים. קל להיתפס לדיכוטומיה לפיה מי שלומד מדעי הרוח או החברה "לומד בכיף" לעומת מי שהולך לבית ספר להנדסה, מדעי המחשב או מנהל עסקים ש"לומד מקצוע". עוד יותר קל לקבוע כי מי שלומד מקצוע כזה תורם תרומה גדולה יותר למשק. מה יותר פשוט מלגעור בצעירים הללו, אלפי הצעירים הנפלטים מדי שנה מן המוסדות האקדמיים אל שוק העבודה, ולומר להם "אלו הם חוקי הכלכלה. כדאי שתפנימו"?
יותר מכול מקוממת הטענה לפיה האינטרס של המדינה הוא שכולם יילכו ללמוד הנדסה ואלקטרוניקה, מחשבים וביוטכנולוגיה, ועוד לחזק את הקביעה הזו באמצעות ההצהרה שכדאי להם ללמוד את זה, אם הם רוצים שכר גבוה. זה מקומם משום שזה לב-לבו של העיוות הפרדוכסלי המתקיים באין מפריע בשוק העבודה הישראלי, ומכאן השפעתו על מבנה החברה, ערכיה, יציבותה וחוזקה.
לפרמט את עצמנו לדעת
מה בעצם אומרים כל אותם המבטלים את קריאתם של בוגרי מדעי הרוח והחברה? לתפישתם, החברה הישראלית צריכה להיות חברה של מהנדסים ומתכנתים. אין שום חשיבות לידע היסטורי, לתובנות פילוסופיות בשאלות של אתיקה ומוסר, ליכולת ניתוח מבנים חברתיים, פוליטיים או כלכליים. אין שום ערך להבנת המקום של החברה הישראלית בזמן ובמרחב שבו היא מתקיימת. החברה הישראלית צריכה להימדד אך ורק באמצעות היכולת שלה להניע את המשק ואת כלכלתה קדימה. ואיך היא תעשה זאת? אם כולם ילמדו מקצועות הקשורים בהיי-טק, הנדסה, מיחשוב ומדע. זה הרי מנוע הצמיחה של המשק, וזה הרי מה שמניע אותו קדימה. לא מחשבה יצירתית, לא עומקים אינטלקטואליים, לא מחשבה ביקורתית ולא שאר רוח. רק לשבת מול מחשב, להנדס, לחשב, לתכנת, לפרמט. לפרמט את עצמנו לדעת.הצעירים, בוגרי מדעי החברה והרוח, אלה המתבכיינים על מר גורלם, לא מתבכיינים על עצמם. הם יסתדרו. חלקם ימצאו עבודה בתחומים שלמדו, חלקם לא. חלקם ישמחו עם מה שיש, חלקם ישנו כיוון. בסוף הרי כולם מסתדרים. על מה הם כן בוכים? הצעירים הללו בוכים על חברה שזונחת את כל ערכיה, שמתפשטת מצביונה הרוחני העמוק ולובשת חלוק לבן ומשקפי מגן, נכנסת למעבדה ולא יוצאת עד שוורן באפט יקנה אותה. הכאב הוא על הדורות הבאים, שלא יכירו את שירי הילדים הנפלאים של לאה גולדברג, את עמקי כתיבתו של ש"י עגנון, את הגותו החריפה של ישעיהו ליבוביץ' או את היקף יצירתו של חיים נחמן ביאליק. כאב על כך שהחברה שאליה הם ייוולדו מקדשת כסף וחומר ומעמידה במרכז את המכונה ולא את האדם.
הקריאה של בוגרי מדעי הרוח והחברה היא לכונן כאן חברה שלא מקדשת רק את הידע הטכני, הריאליסטי. שלא מעודדת את הילד הצעיר לקבור את ראשו בטאבלט. שלא מבכרת את החומרה על פני התוכנה. הקריאה שלהם היא לעודד כינונה של חברה שמשלבת בין רוח וחומר. חברה שמשכילה ללמד את ילדיה גם לשאול שאלות, לחשוב יצירתי, מחוץ לקופסה, לדעת לטעון טיעון מושכל, לדעת להתווכח, לדעת להקשיב גם לאחר. אחד השיעורים החשובים שמלמדים בפקולטות למדעי הרוח והחברה הוא לא לקרוא דברים כפשוטם, אלא לנסות להבין מהו המסר הניבט אל הקורא מבין השורות. הדיון שהוצת מחדש מוכיח כמה חשוב השיעור הזה, וכמה רבים לא עברו אותו.
גלעד גרינגולד, בן 31 מתל-אביב, בוגר תואר ראשון במדעי המדינה ולימודי מזרח אסיה ותואר שני בלימודי דיפלומטיה. מחפש עבודה.
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
