צניחה חופשית: הנפילה הגדולה של שחר פאר
הטניסאית הבכירה של ישראל, שלפני שנתיים כמעט ונכנסה לטופ 10, לא מצליחה להתרומם מהקרשים. מאזן עגום, הגרלות קשות, טוקבקיסטים עוינים והרבה בעיות מחוץ למגרש מעצימים את גודל האכזבה. אז האם יש סיכוי לקאמבק?
15 ניצחונות בלבד לעומת 23 הפסדים - זה המאזן העגום העונה של שחר פאר - למי ששכח הטניסאית הבכירה של ישראל. ההפסד שלשום בסיבוב הראשון של אליפות ארה"ב לספרדייה בת ה-20, לארה ארואברנה, המדורגת 115 בעולם, הוא עוד סימן למשבר בו פאר שרויה.
עוד ב-ynet ספורט:
- מדריד חוגגת עד אור הבוקר
- העולם בציפייה: מה יהיה בית המוות של הצ'מפיונס הפעם?
- והאם זהו סוף הקריירה של קים קלייסטרס?
הטניסאית, שרק לפני קרוב לשנתיים נגעה בטופ 10, הידרדרה עד למקום ה-62. השאלה הגדולה היא אם שחר בכושרה הנוכחי, מסוגלת לעשות קאמבק הירואי ולחזור לימים היפים שלה.
פאר השיגה השנה בסך הכל שני ניצחונות בארבעת טורנירי הגרנד סלאם. אם נלך עוד יותר רחוק, היא לא הצליחה לעבור את הסיבוב השני בטורנירים האלה
מאז ינואר 2011, אז הגיעה לסיבוב השלישי באליפות אוסטרליה.
ולא רק בגראנד סלאמים לא הולך לה. בחודשים האחרונים היא סופרת כבר שישה הפסדים. זה התחיל בטורניר בשבדיה, שם נוצחה על ידי הצרפתייה מתילדה יוהאנסון, שדורגה 34 מקומות מתחתיה. לאחר מכן קיבלה הגרלה אכזרית באולימפיאדה מול מריה שראפובה, שלא השאירה לישראלית שום סיכוי.
מלונדון המשיכה פאר למונטריאול, ולמרות שקיבלה יריבה נוחה בדמות ג'ני בושארד בת ה-18, המדורגת 237 בעולם, היא שוב ירדה מנוצחת וסידרה ליריבתה האלמונית את הניצחון הגדולה בקריירה שלה עד כה.
שני טורנירים נוספים שנערכו בחודש האחרון לא האירו פנים לשחר פאר, שגם בהם קיבלה הגרלות לא פשוטות. תחילה בסינסינטי נגד יוליה גוריגס הגרמנייה (24 בעולם) ומיד אחריו בניו הייבן מול הרוסייה המדורגת 14 בעולם, מריה קרילינקו. מאז 2005 פאר לא סיימה את העונה נמוך יותר מהמקום 45, ונראה שאם לא יקרה משהו יוצא דופן, זה יקרה השנה.
הבעיה מחוץ למגרש / שרון דוידוביץ'
נתחיל מהסוף. שחר פאר היא אחת משלוש הספורטאיות הגדולות ביותר בתולדות המדינה. ספק אם הייתה לפניה מישהי שהוציאה מקסימום הישגים במינימום יכולת. התכונות שהביאו אותה לפסגה, הן הכי לא ישראליות בספר: התמדה, הקרבה, ועבודה קשה.
אנשים שמבינים בטניס קצת יותר מרובנו, אמרו לי לא מזמן בעין מקצועית שהכישרון של יוליה גלושקו, למשל, המדורגת 156 בעולם, עולה בהרבה על זה של שחר. זה נשמע הזוי, אבל לך תתווכח. עבורנו, זה רק מעצים את גודל ההישג.
וזה רק מעצים את גודל הנפילה. כי לשחר היה, ועדיין יש, את כל מה שדרוש כדי להישאר בטופ. בטניס הגברים תכונות אופי כמו שציינו לא היו מספיקות, אבל
אצל הנשים זה נותן יתרון מנטלי עצום. יכולת הריכוז שלה בשעת משחק היא כמעט פנומנלית.
הבעיה היא מחוץ למגרש. התנהגות מתנשאת לעיתים כלפי סובבים, ילדותיות, חוסר יכולת או חוסר רצון להסתדר עם מאמנים, אם זה מסיבות אישיות או כלכליות. ההתעקשות על הקטנות, או מנגד אי תשומת לב לפרטים הקטנים, מנפצים את התמונה הגדולה. הדיבורים סביבה היו אפילו על פרישה זמנית אפשרית. יכול להיות שזה הדבר הנכון. טיול אחרי צבא היא מעולם לא עשתה, יכול להיות שזה מה שינקה את הראש.
הסיפור של שחר פאר מסמל יותר מכל את תרבות הספורט שלנו. העצמת הישגים לממדים בלתי הגיוניים, תוך חוסר הבנה אמיתי בפרספקטיבה הרחבה, ומנגד ארס ושיטנה בלתי סבירים עם כל הפסד. עדת הטוקבקיסטים מרפרשת את לוח התוצאות, רק כדי לחכות לרגע שבו היא מפסידה.
לפעמים, העין לא מסוגלת לקלוט את כמות הרפש שזורקים עליה. זה מגעיל, זה דוחה והיא מתמודדת עם זה בכבוד. אבל במקרה שלה יש אשמה אחת במצב - שחר פאר. אם מישהו היה מכוון אותה, מדריך אותה, ולא רק אבא שלה (האחראי הראשי להצלחותיה בעבר), שלא אובייקטיבי במיוחד, יכול להיות שההישגים והאהדה היו נותרים כפי שראוי למי שהגיעה למקום ה-11 בעולם.
לפנייה לכתב/ת 
