מי מרוויח מהבדידות שלנו? עולם הפרסום כמובן
נדמה כי עולם הפרסום נהנה מהבדידות שהיא נחלת הציבור, משעתק אותה ועל הדרך גורם לנו לחשוב שזוגיות ויחסים הם ערכים שיווקיים, שתמיד יהיה מישהו מוצלח יותר מעבר לפינה ושגם אנחנו לעולם לא נהיה מספיק טובים
מישהו אמר פעם מזמן "לא טוב היות האדם לבדו". נדמה לי שזה היה אלוהים או אולי נתן זך? אבל עם כל הכבוד לאלוהים, מי סופר אותו היום? בטח שלא היצרנים ותעשיות הפרסום והשיווק, שמנהלים ביד רמה גם את מערכות היחסים שלנו, או יותר נכון – חוסר מערכות היחסים שלנו.
כפי ששמו לב כמה אנשים בעלי חשיבה ביקורתית, יש בעולם מגמה חדשה: העצמה של דמות הצרכן כאדם בודד. גם בלי לסיים תואר בכלכלה, אפשר לקרוא את התמונה: ככל שיש יותר משקי בית יחידניים, כך יש מי שמרוויח יותר על כל ראש. יותר דירות, מיטות, טלוויזיות, מכוניות, מחשבים וצעצועים (במידה וההורים גרושים), נרכשים בכל שנייה נתונה.
ואם ניקח בחשבון את העובדה שסינגלים (סליחה, השם השיווקי לרווקים בעידן המודרני הוא "סינגלטונים"), שמרוויחים טוב מספיק כדי להחזיק משפחה - מחזיקים רק את עצמם, הרי ברור שיש בידם אפשרות להתבזבזות פרועה, שתעניק להם הרגשת פיצוי עצמי בלתי פוסק ובלתי מודע. אז יאללה, פתחו את הארנק ואנחנו נספק לכם את הסחורה!
בקיצור, הריחוק שלנו זה מזו ממלא את הכיס לכמה אנשים, וכשזה מגיע לכסף - הוא מעוור גם עיני צדיקים. אז מהי הדרך המהירה לשלוט בהמונים? כבר אמרו זאת חכמים: הפרד ומשול. ככל שהם מפרידים בינינו, כך אנחנו הופכים לטרף קל, שאין תחתיו קרקע יציבה.
אז מה הפלא שהאוכלוסייה הסינגלטונית פורה, מתרבה וממלאה את הארץ, בזמן שאחוזי הגירושים בעלייה חדה? אכן, יש מי שדואג לנו שנהיה בודדים בחום ובקרה. להלן 6 דרכים שבהן פועל עלינו כוח המכירה:
1. התקפה אגרסיבית – פרסומות או לא להיות
איך פועלות עלינו הפרסומות? התשובה המידית שלכם ודאי תהיה: הן מעצבנות. נכון, הן מעצבנות, כי שקוף שהן לא אומרות לנו את האמת אלא גוזלות את הזמן, וממלאות לנו את הראש בשטויות (מישהו אמר ממוצע בשנה 30 אלף פרסומות לראש?). אבל אל תחשבו שבכך שהן מרגיזות אתכם, ניצלתם מתהום השליטה. המסרים מתוכננים בקפידה ובהצלחה מרובה מחלחלים ישירות לתת המודע.
2. רגשי נחיתות – אתה לא מספיק טוב!
כל פרסומת מראה מישהו יותר מוצלח, יותר יפה, עם משפחה יותר מאושרת ושיניים יותר לבנות משלי, כך שלעולם לא אוכל להרגיש שאני בסדר כמו שאני. מה, אתם לא רואים? אני פשוט לא בסדר. הרי כולם רואים, כולם אומרים, כולם משדרים לי שאני לא מספיק טובה. גוד! אז מה לעשות? לקנות! אני ארוץ כמו שהם אומרים לי אחרי המכונית הנוצצת שזכתה במדליית.. שקר כלשהי, הבית הדנדש במגדלי "יו" (אנד אונלי יו...), המסטיק שיצחצח את שיניי. וזה עוד לפני שאמרנו פוטושופ.
3. אתה מפספס הזדמנות טובה מעבר לפינה!
שקר הסייל והבל הסופר פועל עלינו בצורת עודף "המבצעים" שנותנים לך תמיד הרגשה שמישהו עושה עליך קופה, ושהבחירה שלך אף פעם לא תהיה מספיק טובה. תכל'ס, כדי שלא תצא עם הרגשה ש"דפקו" אותך, אתה צריך לקנות מוצרי חלב בסופר אחד, ירקות בשני, בשר בשלישי ושאר אקססוריז ביתיים בסופר רביעי. אבל אין לך זמן לכל זה. אז אתה, ששומע על כל המבצעים, תמיד תחייה בהרגשה שנגזר עליך להיות חסר אונים כנגד המערכת הזאת, שנקראת 'תעשייה'.
4. אתה לא עומד בקצב!
כמות המוצרים החדשים שיוצאים לשוק כל חצי דקה בהחלט מעוררת בנו תאבון חדש, וגם אם זה לגמרי אותו מעדן, אבל במהדורה חדשה ומוגבלת, כבר תרגיש שאם לא קנית אותו, פספסת ת'רכבת. במיוחד כשמדובר בתענוג חלומי שממיס כל אשה יפה (סליחה - הורסת), ומסובב אותה סביב הכפית הקטנה. ואם לא מתאים לך שהמילקי האחרון הוא שלי, ברור שהאופציה שלפנינו היא גירושין! עדיף להישאר בדד עם המעדן שלי, מאשר אתך, במערכת יחסים.
4. אם אתה לא זורק ומחליף, אתה סתם דינוזאור
אחרי שצרכנו אינספור דברים חסרי טעם, מה שנותר זה לזרוק הכל מהר ולקנות חדש. למה? ככה. כי ככה החליטו היצרנים, המפרסמים ואנשי השיווק, ואני עושה מה שהם אומרים. ובכלל, פח הזבל הוא סופו של כל חפץ, לא?
אימאל'ה כבר יצא דור 4,5,6 ואני? מה איתי? או כמו שאמרה בתי בת החמש לפני שרכשתי סמארטפון: אימא, הטלפון שלך כל כך ישן שכבר אין לו דורות! אין בעיה, אגהץ את הכרטיס ואביא בחדשה. שלא נדבר על השבתת המוצר המתוכננת מצד היצרנים, שתחייב אותי לקנות דגם חדש שגם הוא מבשר על כמה דגמים יותר מתקדמים שמחכים אי שם במחסן. ואכן, כעבור חודשיים ארגיש מסורבלת כמו דינוזאור בחנות של אייפונים, עם הדגם הדהוי שרכשתי זה מכבר.
5. תמכור את עצמך כמו מוצר
ככל שהדמויות פחות רגישות ויותר מתוכנתות, כך הן יותר "נחשבות" ומושכות בעיננו. ע"ע פרסומת להמבורגר שבחורה (קייט אפטון) יורדת מהפסים בכל פעם שהיא נוגסת בגוש הבשר המעובד הזה. מה שנקרא, מוכרת את הגוש בשר שלה ודרכו את גוש הבשר שנקרא "המבורגר". דוגמה אישית למופת לכל ילדה.
האשה כגוש בשר מעובד, המבורגר תעשייתי ומשווק היטב
ומה הקשר ליחסים אתם שואלים?
בואו נעצור לשנייה. עכשיו תסתכלו לבן/ת הזוג בעיניים (ואם אין, אז תסתכלו במראה), ותשאלו את עצמכם עד כמה הגישה הזו חלחלה גם ליחס שלכם כלפי מערכות יחסים, והאם היא מובילה לחיבור או לפירוד? אם הסכמנו שאנחנו כבשים תועות שהולכות לטבח הבדידות בעל כורחנו, בואו נחשוב לרגע מה היה קורה בעולם ללא פרסומות, כמה נקי היינו חיים, כמה שלמים היינו עם עצמנו, כמה הייתה בנו יותר מוכנות להשקיע במערכות יחסים, כמה פחות לחוצים היינו להתאים את עצמנו לאיזה רף פסיכי שיצרו הפרסומאים.
גם ברמת הג'ובות - היינו פשוט חוסכים אם המוצר היה נמכר ללא עלויות של פרסום ושיווק, שעלותם לפעמים גבוהה מעלות המוצר עצמו! אז אם כבר פרסום, האם לא נעדיף קמפיינים שיגידו: ביחד זה יותר טוב מלבד? ברור לנו שמעבר לכך שהקשרים שלנו נהרסים - הכיסים שלנו מתרוקנים, והלב שלנו מרגיש כמו לבה של מריונטה על חוטים שמופעלת על ידי אותם טייקונים צוחקים.
אגב, גם העולם שלנו הולך ונעלם ומקורות האנרגיה מתרוקנים. אז מה עושים? עוברים למוד של צריכה חכמה, ואת מיטב האנרגיה מכוונים דווקא לרכישת יחסים טובים עם הקרובים לי ועם הרחוקים. זה לא עולה כסף וגם נותן דוגמה לדור הצעיר, שילמד לקבל סיפוק מקשרים ולא מסחורה. תכל'ס, כדי להיות מאושרים, אנחנו זקוקים להרבה פחות ממה שאנחנו צוברים.
אם כל אחד מאתנו יתחיל לשנות את היחס, לפקוח עיניים ולעשות מאמץ להתאחד כדי לשנות את התמונה העגומה שבתוכה יש אדונים ועבדים לפרסום ולרוח החברתית הנדכאה, אם רק נתחיל להתגבש סביב הזכות לחיות כבני אדם שלמים ומגובשים, שיש להם את הכוח לאהוב ולנהל מערכת יחסים ללא טיפת מוח צדדית, אין לי ספק שנצליח לשנות דברים לטובה, ושהחיים שלנו יעלו על פסים של אהבה.
בהצלחה!
מסכימים עם הכתוב? ספרו לנו בפייסבוק של ערוץ יחסים
הכותבות הן: דנה קובלסקי, עו"ד LLM במשפט פיננסי, ושלי פרץ - שחקנית, תסריטאית ואמא, פעילה בתנועת הערבות.
לפנייה לכתב/ת 
