זה יכול לקרות לכל אחד

• תרמו עוד היום כדי שלכולנו יהיה חג שמח ניתן לתרום גם בטלפון 5453* או דרך הסלולרי- לתרומה של 18 ש"ח שלחו SMS עם המילה לב למספר 9555 
• לעמוד המיוחד של "פתחון לב" ב-ynet
  

התגובות לכתבות הללו נעות מאמפתיה ועצב על מה שקורה במדינתנו, ועד לקיצוניות השניה בה אנשים לא מבינים 'איך מגיעים למצב הזה?', 'למה לא יוצאים לעבוד, הרי אפשר להיות גם מלצרים או אנשי שירות?' שאלות שהתשובות להן לא כל-כך פשוטות.

"אנשים צריכים לשאול את עצמם איך מרגישים אלה שניגשים לבקש סיוע, אנשים שהיו רגילים שיהיה להם את מה שהם צריכים, שלא היתה להם בעיה להיכנס לסופר ולקנות מה שהם אוהבים לאכול בלי לדאוג", אומר ר', שמקבל סיוע מזון מ"פתחון לב". ר' לא שונה מכל אחד ואחת מאיתנו. הוא שרת בצבא, יחידה קרבית, השתחרר, עבד קשה כדי לעשות כסף לטיול הגדול ועשה את הטיול הגדול של אחרי צבא. את לימודי התעשייה וניהול עשה באחת האוניברסיטאות המוכרות בארץ, הוא היה זכאי למלגה ועשה הכל כדי להצדיק אותה. נראה היה שמסלול חייו מוביל אותו לחיים מוצלחים.

אף אחד לא חושב שהוא יגיע לעמוד בתור כזה(צילום: עוז מרון )

אבל תאונת דרכים טרפה את הקלפים ולמרות שהיתה זו תאונה קלה מבחינת החוק היבש, מבחינתו של ר' היא היתה משנת חיים, פריצת דיסק קודמת החמירה לאחר התאונה ויצרה שרשרת של אירועים שהביאו את ר' לכך שהוא בקושי מסוגל לשבת יותר משעה, אסור לו להרים משאות כבדים, הוא לא מסוגל לעמוד על הרגליים יותר מדי זמן, כאמור, תאונה משנת חיים. אבל ר'לא אמר נואש, הוא הצליח לסיים את התואר עם התחשבות רבה מצד המרצים שלו, שאיפשרו לו לקום מהכסא ולנוע בכיתה במהלך השיעורים, כמו גם במבחנים שעבר. הוא הצליח לסיים את הלימודים ויצא לשוק העבודה. בינתיים, אמו חלתה והיתה זקוקה לעזרה ממנו, לכן היה צריך למצוא עבודה שמאפשרת לו חופש מבחינת שעות העבודה על מנת שיוכל לצאת ולסייע לאמו. משימה לא קלה כלל, בעיקר כשאתה צריך למצוא עבודה שתאפשר לך לעבוד עם המוגבלויות הפיזיות.

אבל ר' לא אמר נואש, הוא חיפש והצליח למצוא חצי משרה בתור מקליד מידע בחברה גדולה, לא בדיוק עבודת חלומותיו אבל הכנסה שתאפשר לו לעבוד וגם לסייע מבחינה כלכלית לאמו החולה. כדי לחסוך בעלויות הוא גם עבר לגור איתה בדירתה הקטנה.

"חשבתי שיהיה בסדר, אמא שלי אמנם קיבלה בעצמה סיוע עם הדירה והמחלה גמרה את כל החסכונות שלה לאט-לאט עם הכסף שהלך לתרופות, אבל באמת חשבתי שדברים יסתדרו",

הוא אומר, "הייתי ריאלי, רציתי להאמין שאמא שלי תהיה בסדר והחיים ימשיכו כמו שחלמתי, אבל גם ידעתי שהסיכוי שהיא תחלים ממחלת הסרטן ובצורה האלימה שהיא תקפה אותה, הם לא גבוהים". שנה אחרי שחלתה, נפטרה אמו של ר' והותירו אותו עם חובות רפואיים, בלי דירה ובלי חסכונות. עכשיו הוא היה צריך לבקש סיוע לדירה, סיוע כספי ולהפוך לנזקק.

"רק אחרי מותה הבנתי כמה המצב הכלכלי שלה היה קשה. הכסף שמקבלים מביטוח לאומי לא מספיק לכלום, אז נכון שהיתה לה דירה בסיוע מהמדינה, אבל הדירה לא היתה שלה, כך שאני לא יכולתי להמשיך לגור בה, הייתי צריך לעבור הרבה תהליכים בירוקרטיים כדי להיחשב זכאי לדירה, וכשביררתי אם זה בכלל אפשרי, נתנו לי להבין שאין סיכוי".

ר' המשיך לעבוד בעבודה "הזמנית" ובמקביל חיפש מקום עבודה שמתאים לתואר שלו. "אתה לומד במטרה להגיע לאנשהו, להוכיח את עצמך, להראות שאתה יכול לעמוד ברשות עצמך בלי לבקש מאחרים ואתה מגלה שהמציאות שונה ממה שהאמנת. מי חשב שאני אגיע למצב שאני אצטרך לבקש סיוע? בחלומות הכי שחורים שלי לא ראיתי את עצמי מגיע לעמוד בתור של חלוקת מזון, זה תמיד נראה לי רחוק ממני וגם לא הבנתי אף פעם איך אפשר להגיע למצב כזה. היום אני יודע שזה קל מאד ליפול לבור הזה. אני רק לא בטוח שאני אצליח לצאת ממנו".

ר' לא הצליח למצוא עבודה, בלי קשר לבעיות הרפואיות שלו שהלכו והחמירו בשל הלחץ. "הרופאים אליהם הגעתי אמרו שאני צריך ניתוח, אבל לא היה שום מצב שאני אצליח להחזיק דירה ולקיים את עצמי כשאני שוכב במיטה אחרי ניתוח גב שמצריך החלמה של לפחות חודש בבית ופיזיותרפיה ארוכה", אז ויתרתי והמשכתי עם הכאבים והתרופות נגד הכאבים, שגם הן כמובן עולות כסף".

עוזרים לכל מי שצריך - פתחון לב עבור הנזקקים (למצולם אין קשר לנאמר בכתבה)(צילום: אבישי זיגמן)

בפסח האחרון הבין שאפסה תקוותו לארוחת חג, "לא תכננתי ארוחה עם אורחים, החברים שלי עם המשפחות שלהם, הם עזרו לי כמה שיכלו, לרובם יש ילדים ובעיות כספיות משלהם, וגם אני לא מבקש בכלל, מחריד אותי לחשוב שאני צריך לקבץ נדבות מהחברים שלי". כך הגיע לנקודת חלוקת המזון של "פתחון לב" והצטרף לאלה שזקוקים לעזרה.

"אחרי הפעם הראשונה שעמדתי בתור לחלוקת מזון, בכיתי. אני, שיש לי תואר ראשון, שתמיד עבדתי ולא ביקשתי כלום מאחרים, שתמיד עזרתי לאחרים, אני צריך לבוא ולקבל אוכל כי אני לא מסוגל לקנות אוכל בעצמי ולכלכל את עצמי. איך בן-אדם בגילי מגיע למצב כזה? מבחינתי נכשלתי בחיים. אף פעם לא האמנתי, אף לא חשבתי בכלל, שאני אגיע לעמוד בתור עם אנשים נזקקים. זה כמו שאתה רואה בטלוויזיה סרטים שמציגים מעין אכסניות כאלה לנזקקים, שעומדים בתור כדי לזכות באמבטיה חמה ואיזה פרוסת לחם. איפה אני ואני הם? מסתבר שאנחנו עומדים בתורים זהים".

ר' לא מספר את סיפורו כדי לגרום לכם לתרום, "שכל אחד יעשה מה שהוא מוצא לנכון. אני לא כאן כדי להתחנן לעוד שקל. אני רק רוצה שאנשים יבינו שזה יכול לקרות לכל אחד, שיש לי עבודה, שאני כל הזמן מחפש עוד עבודה שתכניס לי עוד כסף, שאני עושה הכל כדי להצליח להחזיק את הראש מעל המים כדי לא לטבוע, למרות המצב הרפואי, למרות שנהלים בירוקרטיים כאלה ואחרים לא ממש עומדים לטובתי. אני בן-אדם רגיל, כמו מיליון אחרים, אין לי ילדים, אין לי משפחה לפרנס, אני לא רוצה לחשוב על המשפחות שמגיעות למצב כזה, שהילדים שלהם צריכים להגיע למרכזי חלוקה כדי לזכות בצעצועים. אני פשוט רוצה שאנשים באמת יבינו שזה יכול לקרות לכל אחד. אתה אף פעם לא יודע מה החיים יזמנו לך, כמו שיום אחד אתה מאושר וחושב שהכל מושלם, כך יום למחרת אתה יכול למצוא את עצמך זקוק לעזרה. אל תגידו שלכם זה לא יכול לקרות ואל תחשבו שאנשים מנצלים את טוב ליבם של אחרים, בטוח שיש כאלה, אבל יש הרבה כאלה שבאמת צריכים עזרה, אז בפעם הבאה שאתם נותנים עצות או חושבים שאנשים עושים את עצמם, תסתכלו במראה ותנסו להעמיד את עצמכם במצב שבו אתם צריכים שמישהו יתן לכם אוכל כי אין לכם כסף לקנות".

• ארגון פתחון לב פועל בשיתוף עם "ידיעות אחרונות" ו-ynet כדי שלא תהיה שום צלחת ריקה על שולחן החג. תרמו עוד היום כדי שלכולנו יהיה חג שמח. ניתן לתרום גם בטלפון 5453* וכן בסניפי רשתות המזון 'ויקטורי' ו'כמעט חינם' במסגרת מבצע 'שקל אחד שווה הרבה חיוכים"