נפרדים מחיים חפר: "פלמ"חניק עד יומו האחרון"

התרבות הישראלית נפרדת מאחד מענקיה: עם מותו של המשורר והפזמונאי חיים חפר, ביקשו רבים מחבריו ומאלו שעבדו איתו להיפרד ממנו. "אי אפשר לחשוב על ימי הפלמ"ח בלעדיו", אמר ל-ynet הסופר יורם קניוק, שהכיר את חפר מ-1948. "חיים נתן את הטון בכל המובנים, ויש בשיריו תקופה שלמה שחבויה לה. הוא היה סמל של תקופה, פלמ"חניק עד יומו האחרון".

חיים חפר. "השירים שלו הם מסמך היסטורי"(צילום: תומריקו)

הבמאית נעמי פולני, שעבדה עם חפר בלהקת הצ'יזבטרון, סיפרה: "אמנם הפנינים שהוא זרה פוזרו בגודש, אבל אי אפשר לדבר על חיים רק כעל משורר, הייתי רוצה לדבר על האדם שהלך מעמנו, זה שהיה צמא לידידים, שהיה בעצמו ידיד נפש. ידידיו היו משפחתו הקרובה, גם אם לא בדם. עם חיים חשת את הרעות מנשבת. זו היתה שותפות כיוון שפרק כבד מחיינו עשינו שכם אל שכם בצמוד. אנחנו בני אותו דור, חונכנו יחד, תמכנו ביחד באותה התהוות של הארץ עוד לפני שהפכה למדינה. זה דבק שקושר ומקשר בינינו לתמיד. אנחנו אחים לערכים ולמחשבה, שותפים למאוויים וחולקים אותן האהבות. אין זה מתוך האדרה של דור, לכל אחד יש את המזוודה של ההוויה שבצילה גדל. אנחנו היינו אחים תאומים, יציקה אחת.

נעמי פולני. "היה מוכן לתת את נפשו למען רעיו"(צילום: אלעד גרשגורן)

"זה היה חיים שיזם את הקמת הצ'יזבטרון, זה היה חיוני באותה התקופה. הלכנו אחרי החיילים הלוחמים באשר הלכו. שרנו ובידחנו אותם כל הזמן. הופענו ללא הרף והוא כתב את שראה. חיים היה משורר והכתיבה המתה בליבו והוא התאווה לה. מפקדים העידו כי הופעות הצ'יזבטרון רוממו את רוח החיילים הלוחמים לקראת הקרבות. אני זוכרת מעמדים בהם הנפש יצאה וכולנו הפכנו באותו הרגע לאחים. יתכן וזה עמד לו לרועץ, אבל חיים היה מאלה שאומרים את דברם. הוא אמר את דברו תוך שהוא נחבא מאחורי החיוך, הוא לחש לחישות מתובלות שהדהדו בחוכמה רבה. הוא כתב דברים קשים במילים פשוטות. הוא ידע לבקר ברמז. חיים פעל במלוא מאודו ולא היתה אצלו פעולה במינון פעוט. דבר לא היה אצלו בערך או ליד, אלא מהותי ושלוח מטרה. רעות היא ערך מהותי בין מרכיביו של האיש. הוא היה מוכן לתת את נפשו למען רעיו, לא לחסוך יגע, לא לחוס על עצמו, הוא היה חבר יוצא מן הכלל, ידיד אמיץ ונאמן שאין קרוב מזה".

"משורר בסדר גודל של שלונסקי ואלתרמן"

"השירים של חיים חפר הם אנחנו - כל מה שעברנו, כל מה שהיינו וכל מה שלא היינו, או כל מה שרצינו להיות", ספד לו המלחין נחום (נחצ'ה) היימן. "חיים היה איש סקפטי ויוצר מדהים. הוא עקב אחרי כל מה שקרה בארץ הקטנה והמיוסרת שלנו, וכתב על זה שיר או מקאמה. ביצירותיו יש הרבה דם, יזע ודמעות, אבל גם הנאה גדולה. אמנם לדאבוני לא יצרנו ביחד - הוא היה מבוגר ממני בכעשור - אבל ערכתי לו ערבי זמר ואני זוכר איך סיפר לי פעם כיצד כשהיה בפלמ"ח היה מבריח ארצה ברגל עולים מסוריה דרך לבנון. הוא היה פלמ"חניק בכל רמ"ח איבריו".

"הוא היה משורר בסדר הגודל של אברהם שלונסקי ונתן אלתרמן", מספר הבמאי הוותיק מנחם גולן, שחפר כתב את השירים עבור סרטו המצליח "קזבלן". "הוא היה מעל ומעבר לכל הכותבים העכשוויים - מסוגל לכתוב שיר בחרוזים תוך מספר דקות. הוא הצליח ללכוד במילותיו את האירועים והדברים המשמעותיים ביותר במדינה. לשירים שלו תמיד היה מסר ומאוד אהבתי אותו - אפילו הערצתי אותו. הוא יחסר כאן".

"זאת אבידה ענקית לתרבות ולסאטירה הישראלית", אומר השחקן טוביה צפיר. "הוא היה פזמונאי אדיר וליוצרים האלה, כמו נעמי שמר וחיים חפר, יש חיי נצח - כי הפזמונים שלהם יחיו לעד. השירים שלו הם מסמך היסטורי. חיים חפר יחיה בליבנו לנצח".

רבקה מיכאלי פגשה לראשונה את חפר כשהיתה בת 26. "יש לי אפילו מסמך שמוכיח את זה - הוא כתב לי את השיר 'בת 26', זה היה ב-1964", היא נזכרת. "זה היה כמו להיפגש עם ביאליק מבחינתי. נסענו יחד לפולין, הוא הראה לי איפה הוא נולד. היינו יחד בוורשה כשהוא גילה את הפולניות שלו מחדש, ומאז נשארנו ידידים טובים. הוא היה איש עם הומור, ועיניים כחולות וצלולות להפליא. איש חד פעמי, מסוג האנשים שאין להם עותק. אין דומה לו ואין ממשיך לו".

יוצר צעיר יותר שזכה לעבוד עם חפר היה הזמר הראל סקעת - זאת לאחר שהרשים אותו בביצוע שלו ל"הנני כאן" שכתב. בהמשך חפר כתב שיר לסקעת, שעדיין לא יצא. "מצד אחד, הוא ייצג את ישראל הטובה והיפה, עם שירים שלא כותבים היום ועם אהבה גדולה למדינה", אומר סקעת. "מצד שני, היה בו יצר חתרני והוא לא התבייש לומר את מה שעל ליבו. היתה בו ציניות שנורא אהבתי".

(בהכנת הכתבה השתתפו מרב יודילוביץ', רן בוקר, אור ברנע ויערה יעקב)