ישראל, ארה"ב ו"הטבח שניתן למנוע" בלבנון

"הלקח של טבח סברה ושתילה הוא ברור. לפעמים בעלי ברית קרובים יפעלו בניגוד לאינטרסים וערכים אמריקניים". מאמר דעה שפרסם השבוע סת' אנזיסקה - דוקטורנט להיסטוריה בינלאומית באוניברסיטת קולומביה - שופך אור על היחסים הבעייתיים בין הדרגים המדיניים של ישראל וארה"ב בזמן הטבח שערכו אנשי הפלנגות הנוצריות במאות מתושבי המחנות סברה ושתילה בספטמבר 1982. המאמר שפורסם ב"ניו יורק טיימס" במלאות 30 שנה לטבח, זכה לכותרת "טבח שניתן למנוע".

בחירות בארה"ב 2012 - לכל הכתבות של CNN ו-ynet

עוד חדשות מהעולם ב-ynet:

איי המחלוקת: סין נגד יפן - זה ייגמר במלחמה?

עיתון צרפתי פרסם קריקטורות של מוחמד בעירום  

חוקרת אמריקנית: פפירוס רומז - ישו היה נשוי

המאמר של אנזיסקה מתבסס על מסמכים שהתיר באחרונה לפרסום ארכיון המדינה הישראלי. אנזיסקה מציין כי "במהלך הקיץ מצאתי מסמכים בנוגע לשיחות שהתנהלו בין פקידים אמריקניים וישראליים לפני ובמהלך הטבח ב-1982. הרישומים מגלים שהישראלים הטעו דיפלומטים אמריקנים בנוגע לאירועים בביירות ודרשו מהם לקבל את הטענה המופרכת שלפיה 1,000 'מחבלים' שוהים במחנות. מה שמטריד הוא שכשארה"ב הייתה בעמדה להפעיל לחץ דיפלומטי על ישראל, שיכול היה למנוע את הזוועות, היא נכשלה בכך".

ב-14 בספטמבר 1982 (כשלושה חודשים לאחר תחילת מלחמת לבנון הראשונה) נרצח נשיא לבנון דאז בשיר ג'ומאייל. בעקבות הרצח נכנסו כוחות צה"ל למערב ביירות ובהמשך סוכם בין צה"ל לכוחות הפלנגות כי סריקתם וטיהורם של מחנות הפליטים באיזור ממחבלים פלסטיניים ייעשו בידי כוחות הפלנגות וצבא דרום לבנון. ב-16 בספטמבר סוכם בין אלוף פיקוד צפון למפקדי הפלנגות על אופן פעולתם של הכוחות הנוצריים במחנות הפליטים ושיתוף הפעולה עם צה"ל. במהלך הפגישה התריע אלוף הפיקוד בפני אנשי הפלנגות כי אין לפגוע באוכלוסייה אזרחית.

"הפעולות שארה"ב ביצעה לא הובנו". הטבח בסברה ושתילה(צילום: יוסי רוט)

בשעות אחר הצהריים של 16 בספטמבר עברו הכוחות הנוצריים (כ-150 לוחמים) את קווי צה"ל שהקיפו את מחנות הפליטים על מנת להתעמת עם מספר לא ידוע של מחבלים פלסטיניים שככל הנראה שהו במקום. זמן קצר לאחר מכן החלו הפלנגות בהרג חסר הבחנה של תושבי המחנות, כפעולת נקם על רצח ג'ומאייל. עם הקורבנות נמנו גם נשים, ילדים ותינוקות. ההרג הסתיים, לפי ההערכה, במותם של כ-700 - 800 פליטים פלסטיניים.

ועדת החקירה הממלכתית בראשותו של השופט יצחק כהן שמונתה לבדוק את האירועים, קבעה בין היתר כי שר הביטחון דאז אריאל שרון, היה אחראי להתעלמות מפני האפשרות של הטבח, הן בקבלת ההחלטה להכנסת הפלנגות למחנות והן באי נקיטת אמצעים למניעת אפשרות לטבח. בעקבות ההמלצה העביר ראש הממשלה דאז מנחם בגין את שרון מכהונתו כשר הביטחון.

"הישראלים הסיחו את הדעת של האמריקנים". שרון ובגין(צילום: סער יעקב, לע"מ)

הדוקטורנט אנזיסקה קובע במאמר שפרסם כי "בעוד תפקידה של ישראל בטבח נבחן מקרוב, הפעולות שביצעה ארה"ב לא הובנו באופן מלא". אחד המסמכים שאליהם נחשף כותב המאמר מתייחס לנשיא האמריקני באותה העת, רונלד רייגן. לדברי אנזיסקה, "רייגן שבתחילה הביע תמיכה בישראל אמר באוגוסט 1982 לראש הממשלה מנחם בגין כי ההפצצות 'צריכות להיפסק, או שיחסינו העתידיים בסכנה'". כותב המאמר מציין בהקשר למסמכים שאליו נחשף כי "הרישומים בארכיון מעידים על גודל ההונאה שפגעה במאמצים האמריקניים למנוע שפיכות דמים".

ב-16 בספטמבר, לפני שהטבח החל, צה"ל היה בשליטה מלאה בסברה ושתילה. לדברי אנזיסקה, "בוושינגטון באותו יום, תת-מזכיר המדינה דאז, לורנס איגלברגר, אמר לשגריר ישראל דאז בארה"ב, משה ארנס, כי 'אמינותה של ישראל נפגעה באופן חמור'. הוא דרש שישראל תיסוג ממערב ביירות באופן מיידי". כותב המאמר מציין כי יום קודם לכן "אמר ראש הממשלה בגין לשליח האמריקני למזרח התיכון, מוריס דרייפר, כי 'המטרה העיקרית של היום היא לשמור את השלום. אחרת, ייתכן שיהיו פוגרומים'".

אנזיסקה מציין כי בהמשך נפגשו השליח דרייפר והשגריר האמריקני דאז סמואל לואיס עם בכירים בצמרת המדינית של ישראל. "בניגוד להבטחותיו הקודמות של ראש הממשלה בגין", מציין כותב המאמר, "שר הביטחון אריאל שרון אמר כי כיבוש מערב ביירות היה מוצדק מכיוון שהיו שם '2,000 או 3,000 מחבלים שנשארו שם'. דרייפר התווכח עם הטענה הזאת וידע שהמספר קטן יותר. הרמטכ"ל הישראלי דאז, רפאל (רפול) איתן הודה בפני האמריקנים שהוא חושש מ'טבח חסר רחמים'".

"האמריקנים נכשלו במאמץ הדיפלומטי בעת הטבח'. רייגן(צילום: Gettyimages)

בערב 16 בספטמבר, קיים הקבינט הישראלי פגישה ודווח על כך שלוחמי הפלנגות נכנסו למחנות הפלסטיניים. אנזיסקה מצטט מתוך המסמכים את סגן ראש הממשלה דאז דוד לוי שאמר כי "אני יודע שהמשמעות של נקמה עבורם היא איזשהו סוג של טבח. אף אחד לא יאמין שנכנסנו לשם כדי ליצור סדר ואנחנו נישא באשמה".

מהמסמכים שהגיעו לידיו של כותב המאמר עולה כי ב-17 בספטמבר אירח שר החוץ דאז יצחק שמיר את השליח דרייפר, שר הביטחון שרון וכמה מראשי המודיעין הישראלי. לדברי אנזיסקה, "שמיר ששמע על 'טבח' במחנות בבוקר שלפני, לא הזכיר זאת במהלך הפגישה. תמליל הפגישה ב-17 בספטמבר מגלה כי האמריקנים אוימו מההתעקשות של שרון כי 'מחבלים' דורשים את 'טיהור השטח'. התמליל גם הראה כיצד הסירוב של ישראל לוותר על שטחים שבשליטתה, האריך את הטבח".

"אתה לא הולך להציל אותם" 

כותב המאמר מציין כי "דרייפר פתח את הישיבה בדרישה שצה"ל ייסוג מיד. שרון התפוצץ ואמר: 'אני פשוט לא מבין, למה אתה מצפה? אתה רוצה שהמחבלים יישארו? אתה פוחד שמישהו יחשוב שהיית בקנוניה עמנו? תכחיש את זה. אנחנו מכחישים את זה". דרייפר שלא הושפע מהדברים, המשיך לדחוף לכיוון של נסיגה. שרון ענה לו בציניות: 'שום דבר לא יקרה, אולי עוד קצת מחבלים ייהרגו. זה יהיה לטובת כולנו'. שמיר ושרון הסכימו לבסוף לסגת בהדרגה ולאפשר לצבא לבנון להיכנס, אך הם התעקשו להמתין 48 שעות".

אנזיסקה מצטט עוד מהפגישה הטעונה. מדבריו עולה כי "שרון אמר לדרייפר: 'אז נהרוג אותם, הם לא יישארו שם. אתה לא הולך להציל אותם. אתה לא הולך להציל את הקבוצות האלה של טרור בינלאומי'. דרייפר השיב: 'אנחנו לא מעוניינים בהצלה של כל האנשים האלה'. שרון הצהיר: 'אם אינך רוצה שהלבנונים יהרגו אותם, אנחנו נהרוג אותם'. דרייפר תפס את עצמו וחזר בו. הוא הזכיר לישראלים שארה"ב סייעה לאש"ף לצאת מביירות ואמר לישראלים: 'הייתם צריכים להישאר בחוץ'. שרון התפוצץ שוב: 'כשזה נוגע לקיום ולביטחון שלנו, זאת האחריות שלנו ולעולם לא נאפשר למישהו להחליט בשבילנו".

לא ברור אם המאמר שכתב אנזיסקה קשור למחלוקת

שהתגלעה בין ישראל לארה"ב בנוגע לתקיפה אפשרית של מתקני הגרעין באיראן. לסיכום דבריו מציין כותב המאמר בנוגע להתרחשויות ב-1982 כי "האמריקנים נכשלו במאמץ הדיפלומטי בעת הטבח. תמליל הפגישה של השליח דרייפר עם הישראלים מדגים כיצד הסיחו את הדעת של ארה"ב בטרגדיה של סברה ושתילה. ארה"ב גילתה חולשה ונכנעה לטיעונים כוזבים שאפשרו לטבח להמשיך ולהתקדם".

אנזיסקה כתב עוד כי "הלקח של טרגדיית הטבח בסברה ושתילה הוא ברור. לפעמים בעלי ברית קרובים יפעלו בניגוד לאינטרסים וערכים אמריקניים. משכשלנו להפעיל כוח למען האינטרסים והערכים, יכולות להיות לכך השלכות הרסניות: לבעלי בריתנו, למעמד המוסרי שלנו והכי חשוב לאנשים חפים מפשע שמשלמים את המחיר הגבוה ביותר מכולם".