עורכת בשבועון הצרפתי: "לא להיכנע לאלימות"
זינב אל-רזואי, עורכת ממוצא מרוקני בשבועון "שארלי הבדו", מגנה על החלטת עיתונה לפרסם דווקא כעת קריקטורות שפוגעות במוסלמים. ל-ynet אמרה: "אם נרים ידיים מול אלימות, הקיצונים ישיגו את רצונם". ויש לה גם תוכניות ליום כיפור
כמו יתר חבריה למערכת השבועון הסאטירי "שארלי הבדו", גם זינב אל-רזואי מצאה אתמול רכב משטרה מאבטח את משרדה והמוני עיתונאים צובאים על המקום בניסיון לשוחח עם העורכים, שבחרו דווקא עכשיו לפרסם קריקטורות לעגניות של הנביא מוחמד. אל-רזואי, עיתונאית צרפתייה ממוצא מרוקני, פרסמה באותו גיליון שנוי במחלוקת "מוסף מיוחד" – מיפוי סאטירי של מעמד האישה בארצות האיסלאם. בשיחה עם ynet הצהירה אל-רזואי: "מה שחשוב כאן הוא חופש הביטוי ולא להיכנע לאלימות".
בחירות בארה"ב 2012
- לכל הכתבות של CNN ו-ynet
"אין לנו עניין למצוא חן או להרגיע את הרוחות, אנחנו פועלים על פי כללי האתיקה של התקשורת במדינה דמוקרטית, מדינת חוק שאחד מהם הוא חופש העיתונות. מי שעובר על החוק הם הפורעים. אנחנו חושבים שאסור שזה יקרה ואסור לפחד או לוותר בנושא זה. מה שחשוב כאן הוא חופש הביטוי ולא כניעה לאלימות. בעולם המוסלמי יש גם אנשים שמסכימים איתנו, בעיקר כשהם רואים איך במדינות מסוימות מנסים לחוקק חוקים דתיים. אנחנו נגד אווירת הפחד שיוצרים דתיים קיצוניים".
אל-רזואי סיפרה כי למערכת הגיעו איומים על חייהם של העובדים, אך הם לא היו קונקרטיים. "אנחנו כאן במערכת רגילים לזה, זה קורה לנו מדי פעם בגלל אופיו של העיתון, שמנסה להציג את הצד ההומוריסטי והסאטירי שבאקטואליה", מסבירה אל-רזואי. בנובמבר הושלך בקבוק תבערה על משרדי המערכת, לאחר שהעיתון הציג את הקריקטורות על מוחמד שפורסמו בעיתונות הדנית, שעוררו גם הן זעם בקרב מוסלמים.
"הרוח המרדנית מתה"
כלי תקשורת ברחבי העולם תהו היום על התנהלותו של העיתון הסאטירי הוותיק, שנוסד ב-1969. ה"גרדיאן" הבריטי ניסה להתחקות אחר ההיסטוריה של השבועון ודיווח כי בראשיתו הוא התאפיין בנטייה שמאלנית אנרכיסטית ברורה. הוא פרסם פולמוסים, בדיחות, קומיקס וגם תמונות של נשים עירומות ובדיחות סקסיסטיות, לפני עידן הפוליטיקלי קורקט. לאחר מותו של המנהיג הצרפתי שארל דה גול לעג העיתון לממלכתיות התקשורתית ונסגר זמנית בידי שר הפנים דאז. העיתון נסגר לחלוטין ב-1981 אך נפתח מחדש כעבור 11 שנים.
ה"גרדיאן" מתאר את העיתון תחת ההנהגה החדשה של הקומיקאי פיליפ ואל כ"יותר אנטי-איסלאמי מאשר אנטי הממסד הדתי". העיתון תמך למשל באיסור על כיסוי ראש בבתי ספר ממלכתיים. ואל מונה בסופו של דבר למנהל תחנת רדיו ציבורי בידי ניקולא סרקוזי. "הרוח המרדנית של שארלי מתה באופן רשמי באותו היום", נכתב בעיתון הבריטי.
"מאז עזיבתו של ואל, 'שארלי' מנסה לשחזר את רוח החוצפה שנראה שאבדה. המנהל החדש, סטפן שארבונייה, הידוע כשארב, רוצה להתקדם ולהוביל קו שמאלני נחרץ. ספק אם יוכל לשחזר את תהילת העבר של העיתון".
שארב הצטלם אתמול במשרדו במערכת כשהוא אוחז בגאווה בעיתון שעל דפיו מתנוססות הקריקטורות הבלתי מחמיאות של מוחמד. הרשויות בצרפת היו נלהבות פחות. כ-20 שגרירויות של צרפת ברחבי העולם, לצד בתי ספר ומוסדות תרבות צרפתיים, ייסגרו ביום שישי, בשל חשש למהומות אלימות. שר החוץ של צרפת, לורן פביוס, כינה את פרסום הקריקטורות "הוספת שמן למדורה".
בתגובה לאפשרות שהפרסום מסכן חיי אזרחים צרפתים, אמרה אל-רזואי: "מי שמסכן את חיי האזרחים הם הקיצונים למיניהם. אלו שמתקיפים מוסדות צרפתיים, הקיצונים המוסלמים, הם האחראים. אם נוותר, נרים ידיים מול אלימות מסוג זה, זה אומר שהקיצונים ניצחו והשיגו את מה שהם רוצים".
גם היהודי בעניין
בקריקטורה שהופיעה על שער ה"שארלי הבדו" בהשראת הסרט הפופולרי "מחוברים לחיים" נראה יהודי חרדי דוחף מוסלמי בכיסא גלגלים תחת הכותרת "לא ניתן לגעת בהם" (שמו של הסרט בצרפתית). לידם הופיע הכיתוב "אסור ללעוג".
אל-רזואי הסבירה את השימוש בדמות היהודי: "זה נועד להראות שבסופו של דבר, בנושאים רגישים כגון אלה, כל הדתות חושבות באופן זהה. לא אחת כשיש ביקורת על קריקטורות מצד אנשי דת מסוימים, היא מקבלת חיזוקים מאנשי דת של דתות אחרות. כך גם הפעם - 'קריף', ארגון הגג של היהודים בצרפת, גינה את פרסום הקריקטורות".
אל-רזואי הביעה אכזבה מתגובות הפוליטיקאים הצרפתים, שמיהרו לדחות את הפרסום, לצד הצהרות בזכות חופש הביטוי. "לדעתי הם מפגינים חולשה ופחדנות. לא צריך להיבהל מאלימות. התפקיד של הפוליטיקאים הוא לשמור על החוק ולהגן על חופש הדיבור. רק במדינות לא דמוקרטיות מבקשים מהעיתונאים 'לגלות אחריות'. אני מכירה את זה ממרוקו, גם שם מבקשים מעיתונים לגלות אחריות אך למעשה פוגעים בעבודתם. אסור שתהיה מגבלה על חופש העיתונות".
"אני רוצה לציין שיש הרבה מוסלמים שמתנגדים לאלימות אך קולם לא נשמע. בעיתון אנחנו מבקרים את כל הדתות ויש גם לא אחת תגובות של נוצרים קיצוניים, אך הן לא אלימות כמו אצל המוסלמים. כאשר אנחנו מטפלים בנושאים יהודיים זה הרבה יותר בעייתי כי כאן מאשימים אותנו באנטישמיות. אולי לקראת יום כיפור נעשה קריקטורות העוסקות בכך. ברמדאן דירגתי את המסגדים בצרפת בסגנון דירוגי בתי המלון – בדקנו את נושא הניקיון, השירותים וכו', אבל במקום להעניק כוכבים הענקנו חצי סהר".
לפנייה לכתב/ת 
