רמב"ם: תינוק אושפז בגלל שיעול - יצא בלי כף רגל
נור דראושה הובא לבית החולים רמב"ם בחיפה עם ברונכיטיס כשהיה בן ארבעה חודשים. הוא שוחרר משם לאחר שחלק מכף רגלו נכרת עקב התפתחות נמק. סיפורו מובא במוסף "זמנים בריאים". כעת הגישו הוריו תביעת רשלנות רפואית
בחורף 2009 לקה נור דראושה, תינוק בן ארבעה חודשים, בהצטננות קלה שהחמירה תוך כמה ימים. "הוא התחיל להשתעל, החום שלו עלה וראינו שקצת קשה לו לנשום," מתאר אחמד, אביו.
עוד כתבות בנושא רשלנות רפואית ב-ynet:
- איך תוכיחו רשלנות רפואית?
רופא הכפר עראבה, שם מתגוררת המשפחה, טיפל בתינוק, אבל כשראה שאין שיפור במצבו הפנה אותו לחדר המיון של בית החולים רמב"ם. "לא רצינו לחכות, וכבר באותו ערב נסענו איתו לבית החולים," מתארת רנא, האם. "הוא עבר בדיקות, גילו שיש לו ברונכיטיס והרופאים התלבטו אם בכלל לאשפז אותו או לשחרר אותו הביתה, בסוף הוחלט שהוא יאושפז ללילה להשגחה."
מרגע זה קיבל הסיפור הבנאלי על תינוק מצונן תפנית יוצאת דופן ומוזרה, שהסתיימה בכריתת חלק ניכר מכף רגלו ובתביעת רשלנות. התביעה, שהוגשה השבוע לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד באמצעות עוה"ד נחמי מייזליש-וולק ואוריאל גניהר, מגוללת את התנהלותו של הצוות הרפואי, שהובילה בסופו של דבר לקטיעה.
"רישום חלקי של הטיפול"
כבר בלילה שבו אושפז טופל נור באינהלציות חוזרות ואף קיבל מדי פעם חמצן. "אבל מצבו לא השתפר, להפך. הרופאים איבחנו החמרה ולכן אמרו לנו שהם צריכים לבצע בירור נוסף וצילום חזה," משחזרת האם. מתוצאות הצילום נראה שנור לקה בתמט ריאות, שנקרא בעגה הרפואית 'חזה אוויר,' ופירושו אובדן של נפח הריאה בשל פגיעה ביכולת להרחיב את חללי הריאה (הנאדיות.(
נור הפעוט הועבר מיד למחלקה לטיפול נמרץ ילדים לצורך ניקוז האוויר סביב הריאה השמאלית, פעולה שהיה צורך לחזור עליה גם בריאה הימנית. "ראינו שהמצב שלו לא טוב כשהרופאים הנשימו אותו," אומר האב.
מכתב התביעה עולה כי החל מנקודת זמן זו חלק מהטיפול הרפואי שקיבל נור מעורפל. "המשך תיאור שהייתו של נור בטיפול נמרץ מבוסס על רישום חלקי ביותר בגיליון הטיפול, שנעשה בזמן אמת," נכתב בתביעה, "וכן על רישום העברתו מטיפול נמרץ למחלקה, ועל סיכום אשפוז מתאריך ,31.3.2009 שנעשה חודש לאחר המקרה, וכן על מידע שנמסר לצוות על ידי ההורים, ששהו כל הזמן ליד נור."
"אכלתי את עצמי מבפנים"
מדו"ח הפעולה השגרתית במחלקה לטיפול נמרץ, ושגרמה בסופו של דבר לקטיעה, עולים הפרטים הבאים: "במהלך האשפוז היה ניסיון להחדרת עירוי מרכזי בעורק הפמורלי (עורק המפשעה) משמאל. לאחר הניסיון, הרגל הייתה מעט קרה והיפופוזית. במקביל קיבל TPN הזנה תוך ורידית בעירוי, באותה רגל.
כמה שעות לאחר מכן הרגל התנפחה, ונצפו קצות אצבעות כחלחלים. לא נמושו דפקים. נבדק על ידי רופא כירורג כלי דם ואורתופד במחשבה שמדובר בתסמונת מדור (התפתחות לחץ בתוך אזור תחום.( בוצע פסיוטומיה (ניתוח לשחרור לחץ) בחדר ניתוח."
בגמר הפעולה הוחזר התינוק לחדרו, ולדברי הוריו היה רדום ושקט. "אבל המוניטור שחובר אליו כל הזמן ציפצף, וכשקראתי לאחיות הן בכלל לא התייחסו," מוסיף האב. "כשכבר ניגשו אלינו, הן בדקו את המכשיר אבל לא את הילד שלנו. אכלתי את עצמי מבפנים, אבל אני אזרח שומר חוק ולכן לא העזתי לעשות בלגן ולהרים את הקול."
"הרגל ממש שחורה"
מכתב התביעה עולה כי מרגע זה ולמשך כמעט יממה לא התקיים כל מעקב סדיר אחרי מצבו של נור, למרות פניותיהם החוזרות של ההורים המודאגים לצוות המטפל. לדברי ההורים, איש מהצוות הרפואי לא טרח לבדוק את רגלו של התינוק ואפילו לא הסירו מעליו את השמיכה.
"שוב קראתי לאחות, והיא אמרה לי שהמוניטור מצפצף כי הדופק שלו לא יציב. לא הסתפקתי בתשובה הזאת. הסרתי מנור את השמיכה ואמרתי לה: 'תסתכלי, הרגל ממש שחורה, מה זה'? רק אז היא נזכרה להזעיק רופא."
רק אחרי שנור החל לגלות סימני מצוקה ניכרים זומן מנתח כלי דם שהחתים את ההורים על ניתוח לפתיחת מעטפת השריר לצורך שחרור לחץ, המונע את זרימת הדם לרגל. "למרבית הצער הניתוח בוצע באיחור, כאשר זרימת הדם לרגלו של נור התינוק כבר נעצרה לחלוטין," נכתב בתביעה. "כתוצאה מכך התפתח נמק בכף רגל שמאל, שהצריך בהמשך קטיעה של חלק גדול מכף רגלו."
"זה שיגע אותי לגמרי," מסכם האב. "אתה מביא תינוק מעט חולה ומשתעל לבית חולים גדול וידוע - ומוציא אותו משם בלי כף רגל, נכה לכל החיים. זה ממש לא יאומן." "סטייה בלתי מובנת מנהלים"
לתביעה צורפה חוות דעת מומחה של פרופ' מרק מימוני, לשעבר מנהל בית החולים שניידר לרפואת ילדים ומבכירי רופאי הילדים בארץ ובצרפת. בחוות דעתו הוא מעלה שורה של כשלים בטיפול בנור: "לאחר הניסיון להחדרת עירוי בעורק הפמורלי, אשר לא עלה יפה, ולאחר השינויים שנצפו בגפה התחתונה השמאלית - שינויים מדאיגים העלולים להוות אינדיקציה לאי אספקת דם שתוצאותיה חמורות ביותר - היה צריך לעקוב בצורה קפדנית ביותר ובתדירות גבוהה מאוד אחרי כל שינוי אפשרי של הגפה הנ"ל.
"היה צריך לבדוק דפקים פריפריים, כולל בעזרת דופלר, ולהזמין באופן מיידי וללא שיהוי כירורג וסקולרי (מומחה לכלי דם - א"א,( ולא אחרי שעות רבות כפי שאכן נעשה."
"כמובן," מציין פרופ' מימוני בחוות הדעת, "לא היה מקום להחדרת עירוי באותה גפה שכבר הייתה פגועה עקב ניסיון העירוי... בפועל לא נמצא כל רישום בדבר הוראה לביצוע מעקב צמוד כאמור לעיל (ולדברי ההורים אכן לא בוצע מעקב כזה,( אין כל רישום על מצב הגפה. למרות העובדה שהניסיון לבצע את העירוי הראשון כשל, לא בוצע כל מעקב על העירוי, שבדיעבד אנו יודעים שהשתבש.
"כל המחדלים הללו מהווים סטייה בלתי מובנת מנהלים תקינים ומפרקטיקה רפואית מקובלת, במיוחד במחלקה לטיפול נמרץ בסיטואציה חמורה. לפי דעתי, לו בוצעו כל הצעדים שנמנו לעיל במועד הנדרש, ולא באופן חלקי ובאיחור בלתי מוסבר, ניתן היה למנוע את כריתת חלק ניכר מכף רגלו של נור."
לא יוכל לרוץ
במהלך השנים שחלפו מאז האירוע נזקק נור לנעליים אורתופדיות מיוחדות לשם איזון היציבה וההליכה. בחוות דעת מומחה שצורפה לתביעה מדגיש ד"ר מנחם יצחקי, מנתח אורתופדי ולשעבר מנהל מחלקה אורתופדית בבית החולים שערי צדק: "כיום ישנה קטיעה שבולטת מתחת לעור. משתמש בנעל אורתופדית עם מילוי. ללא שימוש בנעל זו מסוגל ללכת, אבל צולע ומתלונן על כאבים. מתקשה לרוץ. להערכתי, נותרה נכות לצמיתות בשיעור של ,30% על פי תקנות המוסד לביטוח לאומי. לקטיעה זו, להערכתי, תהיה השפעה על בחירת מקצועו בעתיד מאחר שלא יוכל לעסוק במקצוע הדורש עמידה ועבודה פיזית."
תגובת המרכז הרפואי רמב"ם: "איננו יכולים למסור מידע רפואי עקב הסודיות הרפואית החלה עלינו, אך הפרטים מטעים ורחוקים מאוד מהאמת. התינוק אושפז במחלקה לטיפול נמרץ ילדים במצב קשה ושרד רק בזכות טיפול מקצועי ומתקדם ביותר. לא הייתה שום רשלנות בטיפול בתינוק. התביעה לא הגיעה לידינו וכאשר תגיע, נגיב בבית המשפט."
לפנייה לכתב/ת 
