ייצוא הגז - סיכון אסטרטגי לטובת בעלי ההון

רגע לאחר שנחלצנו מאיום הפסקות החשמל של הקיץ האחרון, מתברר שלא ממש הפקנו לקחים ממשבר האנרגיה המתמשך של ישראל. ההחלטה לייצא חלק ניכר מהגז הטבעי שהתגלה במים הכלכליים של המדינה, עלולה במקרה הגרוע, להפוך בתוך כשני עשורים לסיכון אסטרטגי למדינה כולה. במקרה הטוב היא "רק" תעלה בבריאותם של ילדינו ונכדינו, ובעשרות מיליארדי שקלים למשק.

• ההמלצות: כמה גז למכור, כמה להשאיר בארץ?
• ביקורת על ועדת צמח: "מכירת חיסול של הגז"
• יצוא מופרז: אם נשאיר את הגז - נרוויח יותר
  

כל אורגניזם חי תלוי באספקה שוטפת של אנרגיה. האדם תלוי באספקה זו אף יותר, בעיקר בשל אורח חייו המודרני. ללא אנרגיה אין תחבורה, אין חשמל, אי אפשר להפעיל מחשב בבית ספר, אי אפשר לייצר תרופה, אי אפשר לגדל מספיק מזון לכולם ואי אפשר להזיז טנק. 

ומה יקרה ביום שאחרי?

תגליות הגז האחרונות במים הכלכליים של מדינת ישראל יצרו הזדמנות חדשה לשינוי אסטרטגי במצבה האנרגטי של המדינה. אם ישראל נאלצה עד כה לרכוש דלקים בשווקים רחוקים, במחיר כלכלי כבד ובתלות מוחלטת - הרי שניהול נכון של הגילויים החדשים יכול לנתק תלות זו ולהוביל לעצמאות אנרגטית למדינה.

תגליות הגז יכולות גם לאפשר לצמצם את הממדים המחריפים של זיהום האוויר בארץ, להקטין את יוקר המחיה כתוצאה מהוזלה משמעותית בתשומות האנרגיה במשק, ולבסוף - גם לתרום בפיתוח תעשיה חדשה וביצירת מקומות עבודה.

למרות כל התועלות שבשמירת משאבי הטבע החיוניים ששייכים לנו עבורנו - בחרו מנהיגינו לקבל את מסקנות ועדת צמח לפיתוח משק הגז בישראל, להתיר לייצוא חלק ניגר מהגז שהתגלה, ולהותיר את ישראל ואזרחיה ערומים ופגיעים. כל זאת תוך העדפת האינטרסים של זכייני הגז להשאת רווחיהם בטווח הקצר, על פני חשיבה על תועלת הציבור לטווח הארוך.

המדיניות בישראל גם מנוגדת לזו שמיושמות מדינות עשירות במשאבים, כמו סין וארה"ב: למרות השפע הקיים בתחומן - פחם בסין או מאגרי גז בארה"ב - מדינות אלה מתעקשות עדין לשמר רזרבות ממקורות האנרגיה שלהן ולהמשיך לייבא מקורות אנרגיה ממדינות אחרות כהכנה ליום סגריר.

ומה יקרה כשיגמר לנו הגז? התפיסה השלטת גורסת ש"יהיה בסדר" - בוודאי יהיה לנו ממי לקנות גז בעתיד במחירים זולים. האמנם?

סיכון אסטרטגי

יום הכיפורים היא הזדמנות טובה לעצור ולהסתכל פנימה. חשבון הנפש של הקברניטים, בתקווה שיעשה, ישאל את עצמו איך הולכו שולל אחרי ועדת צמח למען האינטרסים של בעלי ההון: לייצא את הגז ולקבל תמורה מהירה להשקעתם, בניגוד לאינטרס הלאומי והציבורי.

עליהם גם לשאול את עצמם, כיצד תרמו להחלשה האפשרית של החוסן הלאומי, בפרט לאור הגילויים האחרונים כי יש לנו פחות גז ממה שסברו תחילה? איך לא עצרו את הקונספציה השגויה שיש לייצא את הגז, הרבה ומהר? שהרווח בשנת התקציב הבאה חשוב יותר מעתידם, ביטחונם ורווחתם של ילדינו? שבעוד 25 שנה יהיה בסדר, ואם לא - זו תהיה הבעיה של ממשלה אחרת?

מעטים האנשים המקיימים אורח חיים מופקר ובזבזני על חשבון ילדיהם, לא כל שכן – מדינות. על ממשלת ישראל מוטלת החובה לנהל את משק האנרגיה הישראלי באחריות ולדחות את קונספציית ה"יהיה בסדר" ההרפתקנית, המעמידה בסיכון זועק לשמיים את עתידם האנרגטי של המדינה והכלכלה על חשבון רווחתם של ילדינו. בפרוס עלינו יום הכיפורים על הממשלה לעשות חשבון נפש ולשנות את הכיוון.

הכותב הוא ראש תחום איכות אוויר ואנרגיה בעמותת אדם, טבע ודין