הקונספציה 2012: נתניהו והסכנה שמודחקת
לראש הממשלה הועברו מסרים חשאיים: יש על מה לדבר עם אבו מאזן, וברצינות. בצמרת צה"ל ושב"כ אומרים שהאינתיפאדה כבר פה, אבל בירושלים עדיין שבויים באשליה. אלה האמונות שצריך לנפץ, לפני ששוב יהיה פה דם. וזה יעזור גם מול איראן
שלושים ותשע שנים אחרי מחדלי מלחמת יום הכיפורים, ממש כמו הקואליציה בהנהגת גולדה מאיר ב-1973, שקועה הצמרת הפוליטית של מדינת ישראל בהנהגת בנימין נתניהו באשליה אסטרטגית מסוכנת. האשליה היא שהרגיעה בשטחים תימשך עוד זמן רב וכי הקהילה הבינלאומית חדלה להתעניין בגורלם של הפלסטינים ועברה לעסוק בנושאים בוערים יותר. מכאן שניתן למשוך את הקיפאון המדיני ובהמשך אולי אף לקבע אותו - לספח את יהודה ושומרון ולהותיר לפלסטינים את רצועת עזה. כל זאת בלי לסכן את קיומה ואת אופיה היהודי והדמוקרטי של ישראל ומבלי לשלם בעתיד מחיר דמים ומחיר מדיני כבדים. זו הקונספציה החדשה מודל 2012. כמו זו מ-73', אפשר להעריך בוודאות שזה לא יילך. האשליה תעלה לנו ביוקר רב אם לא נתפכח ממנה במהרה.
יתרה מזאת, בהתבסס על מידע מהימן ניתן לומר שדווקא יש אלטרנטיבה זמינה לקיפאון השורר כעת במשא ומתן המדיני עם הפלסטינים וכי עדיין לא אבד הכלח על הסיכוי לכונן שתי מדינות לשני עמים.
סימנים ברורים הועברו בערוצים חשאיים לידיעת קברניטים בירושלים על אפשרות ריאלית לחדש בעתיד הקרוב את המו"מ עם אבו מאזן ואף להגיע עמו להסכמה על עקרונות הסדר קבע. עכשיו צריכה ממשלת ישראל להפגין קצת רצון טוב וגמישות; וושינגטון יכולה גם היא לסייע רבות להתניע תהליך כזה אחרי הבחירות לנשיאות בארה"ב. כלומר מתחילת השנה הבאה.
אבל כדי שכל זה יתממש צריכים נתניהו בכירי מפלגתו והמפלגות האחרות בקואליציה להכיר בכך שהם שקועים עמוק באשליה אסטרטגית המבוססת על תפישה שגויה. ואלה מרכיביה העיקריים:
- הטענה שבמצב שנוצר בעקבות גל ההתקוממויות בעולם הערבי, האיסלאמיזציה הגוברת והדומיננטיות של הרחוב שהשליטים הערבים חוששים ממנו, אי אפשר היום להגיע להסדר שלום המבוסס על פשרה בין יהודים לפלסטינים.
- ההנחה שאבו מאזן הוא חדל אישים שאינו מסוגל לקבל החלטות אמיצות הנחוצות כדי להגיע להסדר קבע או אפילו להסדר ביניים. כל חפצו הוא לסחוט עוד ועוד "פאולים" מישראל כדי להביא לדה לגיטימציה של עצם קיומה ולבידודה בזירה הבינלאומית.
- הטענה שהפלסטינים בגדה לא יעזו לפתוח באינתיפאדה שלישית, אחרי הסבל והקורבנות שספגו בשתי האינתיפאדות שנגמרו בלא תוצאות. לכל היותר הם יעיפו את אבו מאזן וסלאם פיאד וימצאו להם מנהיג אותנטי אחר שעמו - אולי - תוכל ישראל להידבר. ובעזה? שם עוד מלקקים התושבים וחמאס את פצעי "עופרת יצוקה" וימשיכו לחשוש ממבצע של צה"ל.
- המצב הכלכלי בגדה מעולם לא היה טוב יותר. ואם ישראל תמשיך לסייע לקידום השלום הכלכלי עם הפלסטינים ולשפר באמצעות הקלות תנועה ורישיונות עבודה בישראל את איכות החיים כפי שהיא עושה כעת - לא תהיה לפלסטינים מוטיבציה להיכנס למאבק מדמם וממושך.
- אי אפשר להגיע להסדר מוסכם לסכסוך הישראלי-פלסטיני כל עוד קיימות שתי ישויות פלסטיניות מסוכסכות ביניהן ובעלות אינטרסים שונים: האחת בגדה והאחרת בעזה, כשחמאס נושף בעורפו של אבו מאזן ומאיים לרשת את מקומו אם יהיה פיוס ואיחוד פוליטי של שתי הישויות.
- כל עוד לא הוסרה סכנת הנשק הגרעיני בידי איראן אין סיכוי שהפלסטינים יסכימו לפשרה היסטורית וגם מסוכן יהיה לישראל לעשות ויתורים טריטוריאליים שיקרבו רקטות פלסטיניות למרכזי אוכלוסייה בישראל.
- שיעור הילודה של הפלסטינים בגדה הולך ופוחת בעוד ששיעורי הילודה של יהודים גדלים. יש גם הגירה ניכרת של פלסטינים לחו"ל בעוד שהעלייה לישראל נמשכת. לכן אין סכנה שהיהודים יהפכו למיעוט בארצם גם אם נספח את יהודה ושומרון. מכאן שאזהרות בדבר הפיכה למדינה דו-לאומית (שהיהודים בה מיעוט) או למדינת אפרטהייד חסרות בסיס עובדתי.
סכנה לשלום עם מצרים וירדן
כמו בכל דבר בחיים, גם במרכיבי הקונספציה הישראלית יש גרעינים - ואף יותר מגרעינים - של אמת. ברור לגמרי למשל שלאבו מאזן אין בתקופה הנוכחית הרבה מוטיבציה לקבל החלטות אמיצות הנחוצות כדי לגבש הסדר קבע המבוסס על פשרה. החלטות כאלה לא רק שיהיו שנויות במחלוקת ברחוב הערבי המותסס אלא אף יעמידו את חייו בסכנה. לכן הוא מעדיף לנהל מלחמת התשה מדינית נגד ישראל ולנסות לגייס את דעת הקהל הבינלאומית ללחוץ על ישראל לסגת מהשטחים ולהפסיק את הבנייה בהתנחלויות. במילים אחרות הוא רוצה שהעולם יתן לו ולפלסטינים את מבוקשם מבלי שהוא יצטרך לוותר על קוצו של יוד. ואם יצטרך לוותר הוא יוכל לתלות את הקולר בצווארם של האירופים והאמריקנים שכפו עליו.
עם זאת, יש לזכור כי לאבו מאזן יש אינטרס ברור להישאר בשלטון ולשמרו בידי תנועת פתח. יש לו עניין גם לשמר את מה שהושג באוסלו ולמנוע השתלטות חמאס על הרשות ולהישאר הנציג הלגיטימי היחיד של העם הפלסטיני. לכן, דווקא היום - כשהרשות מתחילה לחוש את המשבר הכלכלי העולמי וניצני מה שמכונה "האביב הערבי" מתחילים לבצבץ גם ברמאללה ולסכן את שלטונו - יש לאבו מאזן אינטרס מובהק להתקדם במו"מ המדיני. אם לא מיד להסדר קבע, אז להסכם עקרונות או הסכם ביניים.
הבעיה היא חוסר האמון שלו בנתניהו. אבו מאזן פוחד שייוותר קירח מכאן ומכאן, טרף לזעם ההמונים, אם יעשה אפילו ויתור קל שבקלים בלי לזכות בגמול הולם או מחווה מקדימה מנתניהו.
למרבה הצער, צריך לומר שיש לאבו מאזן יותר מסיבה טובה אחת לחשוד בנתניהו. כך, למשל, לא מזמן ביקש פיאד כ-4,000 רובי קלצ'ניקוב עבור כוחות הביטחון שלו; אותם "גדודי דייטון" שקציני צה"ל משבחים ואומרים בפה מלא שהם ממלאים תפקיד חשוב בשמירה על הביטחון והחוק בשטחים. אין חולק על כך שגם המתנחלים יוצאים נשכרים מפעילותם. נתניהו אישר את הבקשה וסוכם כי ירדן תספק את הנשק המבוקש. ירדן פנתה לרוסיה, רוסיה הסכימה לספק הרובים ואז התחילה סחבת מצידה של ישראל שכנראה לא הגיעה לסיומה עד היום.
הוא הדין בקבוצה של כ-160 אסירים שיושבים בישראל מהתקופה שלפני הסכמי אוסלו. נתניהו כבר הבטיח כמה פעמים לשחרר אותם כמחווה לרשות. ההבטחה לא מולאה ככתבה וכלשונה עד היום.
לדברי מקורות יודעי דבר אפשר להתגבר כעת על חוסר האמון בין נתניהו לאבו מאזן באמצעות תיווך נמרץ בחסות אמריקנית. בכל מקרה - גם אם מי שטוענים כך טועים - שווה לנסות, ואגב הניסיון להתניע את התהליך המדיני מחדש - לזכות בכמה נקודות זכות בדעת הקהל הבינלאומית. דווקא כעת, כשישראל זקוקה לכל גרם של תמיכה ואהדה בעולם, צריך להשתמש במשאב הלא-מנוצל הזה (שבירת הקיפאון המדיני) כדי לקדם את האינטרסים בבלימת הגרעין האיראני.
גם הטענה שהפלסטינים לא יעזו לפתוח באינתיפאדה שלישית אינה מחזיקה מים. מי שיתעניין אצל בכירי השב"כ וצה"ל ימצא ביניהם לא מעט אנשים מודאגים שמעריכים כי האינתיפאדה הזו כבר החלה על אש קטנה בשבועות האחרונים, בעקבות החמרת המצב הכלכלי בגדה. אם תהיה אינתיפאדה כזו היא עלולה לגרור תוצאות נוספות שלא היו אפשריות בתקופה שבה מובארק שלט בקהיר. סביר להניח שאם צה"ל יפעל כפי שנחוץ כדי לדכא את האינתיפאדה, האחים המוסלמים במצרים יקפצו על ההזדמנות ויבטלו את הסכם השלום, או שהרחוב יכפה זאת עליהם. לירדן לא תהיה ברירה אלא ללכת בעקבות המצרים.
גישושים להבנות עם חמאס
אמת - הרשות הפלסטינית לוקה בשחיתות, הם מממנים את חמאס בעזה ומתגמלים בצורה מקוממת את האסירים המשוחררים ואת משפחות השאהידים. מדינות המפרץ לא מעבירות את הכספים שהן מבטיחות לאבו מאזן ולמדינות התורמות האחרות. אבל כמו בכביש, גם בסוגיה הפלסטינית צריך להיות חכם וכך גם הצדק ייעשה בסופו של דבר.
הסיטואציה הנוכחית ממחישה בצורה הטובה ביותר מדוע צריך להיפרד מהפלסטינים לשלום ולהפסיק לשאת בעולם הכלכלי והמוסרי. כל מי שעיניו בראשו - האנשים שעוסקים בקשר עם השטחים על בסיס יומיומי - אומר שישראל והישראלים יושבים על הר געש. אותו הר געש שגבה מאיתנו לפני שנים לא רבות חיי יותר מאלף יהודים.
אין ספק שעדיף מצב שבו יש הסדר והסכם בינינו לבין ישות פלסטינית עצמאית ביהודה ושומרון מאשר מצב שבו אנו אנוסים לשאת ישירות בעול פרנסתם ורווחתם ולספוג את גחמותיהם והתפרצויות הלהט הדתי שלהם, ללא גורם שיחצוץ בינינו ויתקבל כלגיטימי בצד האחר.
אפילו אם מדובר בהסדר קר ומאוים כמו זה שקיים כעת עם מצרים הוא עדיף דווקא בתקופה זו, על פני שליטה ישירה בפלסטינים או אפילו על מערכת היחסים המעוותת שיש לנו עם שלטון חמאס ברצועה אחרי הנסיגה בלי הסכם.
עדיף תמיד שתהיה כתובת מדינית ריבונית שאפשר להפעיל עליה לחץ בינלאומי על פני מצב שבו אנו אחראים לגמרי או חלקית לאוכלוסייה הפלסטינית. לא פלא שבמערכת המדינית-ביטחונית בישראל רווחות כעת שמועות על תחילת הידברות עם חמאס. מדובר במגעים ישירים אך בדרג נמוך. אנשי ביצוע משני הצדדים, בתחום הצבאי והמסחרי, שפועלים בגבול הרצועה ואגב כך מגששים אחרי הסכמות והבנות גם בתחומים מדיניים וצבאיים.
דרושה בדיקה זהירה גם לטענה בדבר שיעור הילודה. לא מומחים לסטטיסטיקה ולמגמות דמוגרפיות חולקים על קביעות אלה. מגרעתן של תחזיות אופטימיות אלה היא שאם לא יתממשו - אכלנו אותה. אז כבר נהיה לא עם חופשי בארצנו אלא מיעוט בנוסח הלבנים בדרום אפריקה.
גם הטענה בדבר אי היכולת להגיע להסכם כל עוד הפלסטינים מפוצלים ניתנת ליישוב בקלות יחסית.
אפשר להגיע עם אבו מאזן להסדר ביניים או הסכם עקרונות שבסיסיו יחולו גם על העזתים בבוא השעה.
לדרג המדיני בישראל מגיעים סימנים ברורים שניתן להפשיר את הקיפאון המדיני במחיר מחוות וויתורים סבירים. צריך להדגיש: ויתורים ומחוות סבירים גם מנקודת ראותו של נתניהו - ואולי אפילו מנקודת ראותו של שר החוץ אביגדור ליברמן - שיתניעו מו"מ. לא, לא מדובר בהצעות של אהוד ברק למהלך חד-צדדי בגדה, אלא לפתיחת מו"מ מדיני בין ירושלים לרמאללה בסיוע ובגיבוי אמריקני. יתרה מזאת - יש גם סימנים שאפשר להגיע להסכם או לפחות להסכם עקרונות שיחלץ את ישראל מבידודה בזירה הבינלאומית ויעזור לה לגייס תמיכה בהתנגדות לנשק גרעיני באיראן. אבל תחילה יש להיחלץ ממלכודת הקונספציה החדשה שמקדשת את הסטטוס-קוו ובה בשעה מסכנת את קיומנו כמדינה יהודית ודמוקרטית ומאיימת להטביע אותנו במרחץ דמים חדש.
לפנייה לכתב/ת 
