הבנק: גנב גדול או אבי ההתפתחות הכלכלית?

האם חשבתם פעם על השאלה מה זה בעצם בנק? רבים מאיתנו חושבים שבנק הוא מעין עסק שבו אנשים מפקידים את הכסף שלהם, מקבלים ריבית, במקרה הטוב, או במקרה פחות מוצלח, מקבלים ממנו כסף בהלוואה בתנאים לא משהו ומשלמים ריבית. אבל בנק הוא משהו שונה לגמרי.

כתבות אחרונות מאת אושי שהם-קראוס :

מה בעצם אנחנו מקבלים בתמורה לעבודה שלנו?

בנק הוא אחד העסקים הכי משמעותיים בתולדות האנושות במאות השנים האחרונות. לטובה וגם לרעה. אחדים יגידו, מוסד מקולל, אבי אבות גניבת הציבור.

אחרים יגידו מכשיר גאוני שסייע להתפתחות הכלכלית של האנושות. כי בנק הוא עסק שמייצר כסף. לא רק שומר עליו. כן, כסף לא נוצר רק על ידי המדינה. בעצם, רוב הכסף שאתם מכירים הוא תוצרת של בנק. סטודנטים ובוגרי כלכלה יודעים את זה כמובן. אבל לא כל האחרים.

מאגוזים למטבעות

בשבוע שעבר סיפרתי בקצרה על המיתוס שמתאר כיצד חברה שעוסקת בסחר חליפין הפכה לחברה שסוחרת במטבעות. אחזור על זה ממש בקצרה.

בהתחלה אנשים החליפו סחורות בניהם. מגדל האגוזים נתן אגוזים לחלבן תמורת חלב וכו'. אבל היו כאן בעיות. למשל, החלבן לא תמיד רצה אגוזים.

בסופו של דבר הם החליטו על סחורה שכולם רוצים אותה. בדרך כלל זהב, והיא שימשה אמצעי לחליפין.

(צילום: ויז'ואל/פוטוס)

בהמשך, כשהתחילו זיופים כשאנשים מכרו מטילי זהב טהור ומהלו לתוכו מתכות זולות, התערב הנסיך והודיע שמהיום ואילך מביאים אליו לבדיקה את הזהב. במיטבעה שלו שקלו את הזהב, בדקו שהוא טהור ויצרו מטבע ועליו חרטו את המשקל שלו בזהב, למשל "1 פאונד" (פאונד הוא משקל אנגלי עתיק) ומאחור, הנסיך החתים את דיוקנו כסימן לאיכות ואמינות.

ואיך כל זה קשור אלינו? אל הפעימות החשמליות שמסמנות כסף בזכרונות המחשבים שלנו? ובכן, אנחנו ממשיכים בסיפור שלנו.

הסיפור הזה, שלא לגמרי ברור עד כמה הוא סיפור היסטורי ומהימן וכמה הוא בעצם הסבר מקצועי לכלכלנים, ובכן הוא מדבר על אנשים שהולכים עם קילואים של זהב ולא נהנים לסחוב אותם. הם מפחדים. ואז הם הולכים לצורפים, אנשים שיש להם עסקים של זהב ואולי גם כספות, ומפקידים אצלם את הזהב. לשמירה. והנה, זה עדיין רחוק מלהיות בנק, אבל זו כבר התחלה קטנה.

הצורף נותן לי, אחרי שהפקדתי אצלו קילו זהב, שטר נייר שעליו כתוב: "אושי שהם קראוס זכאי לקבל ממני קילו זהב". והנה, ההתחלה של הצ'קים.

עכשיו אני רוצה לקנות משהו. אני הולך לאיש הזהב שלי, אל הצורף. אני נותן לו את השטר ומקבל את הזהב. אני ניגש לחנות, משלם בקילו זהב, לוקח את הסחורה, והולך הביתה.

אבל מה עושה בעל החנות? גם הוא עובד עם אותו צורף. הוא בא אל הצורף ומפקיד על שמו את קילו הזהב ומקבל שטר על שמו. בקיצור, אנחנו מבינים שיש כאן בלגן מיותר. אני ובעלי החנויות מבינים שאנחנו מתרוצצים בין הצורף לשוק סתם.

ואז אני מבקש מהצורף, בפעם הבאה שאני מפקיד אצלו קילו זהב, לקבל עשרה שטרות אנונימיים. למה אני מתכוון? ובכן, במקום שיכתוב "אני חייב לאושי קילו זהב", הוא יתן לי עשרה שטרות שעליהם כתוב משהו כמו זה: "אני הצורף מרחוב זה וזה מתחייב לתת למי שנותן לי את השטר הזה מאה גרם זהב מתוך החשבון של אושי".

בפעם הבאה שאלך לקנות בשוק, לא אצטרך להוציא זהב. אתן למוכר את השטר. המוכר יילך לצורף, יגיש לו את השטר.

הצורף יעביר 100 גרם זהב אמיתיים מהמדף שלי, למדף של המוכר ונגמר הסיפור.

אז זה כבר בנק, אנחנו שואלים? כן, אבל זה לא הבנק המודרני שמאפשר את החיים הקפיטליסטיים של צמיחה מבוססת אשראי.

בנק בנוי על הונאה?

עד כאן הצורף שלנו מתפקד כמו מלתחה בתיאטרון. אתה מפקיד אצלו משהו, מקבל פתק. רק שבמקרה שלנו אתה יכול להעביר את הפתק הלאה. אבל דבר אחד חשוב מאוד לדעת על הפתק הזה. פתק שכתוב עליו "אני הצורף מתחייב לתת למגיש השטר 100 גרם זהב" הוא פתק ששווה ממש, או "שווה באמת", מאה גרם זהב.

אנחנו אומרים ש"יש לו כיסוי". הוא לא סתם נייר. הוא נייר שבאמת מייצג זהב שקיים אצל הצורף בכספת. ולכן לשיטת כסף כזו קוראים שיטת כסף סחורות, כי הכסף, גם כאשר הוא עשוי נייר, מייצג את סחורת הזהב.

ועוד דבר כדאי לדעת: בימינו הדבר שונה לגמרי. בימינו הניירות שלנו, השטרות, לא מכוסים על ידי סחורה. הם עשויים ממשהו אחר לגמרי.

(צילום: ירון ברנר)

בינתיים נחזור לצורף. עד עכשיו הוא תפקד כמו איש מלתחה. אבל הצורף שלנו רוצה בשביל עצמו יותר בחיים. הוא אומנם מקבל מכל אחד מהמפקידים דמי שמירה צנועים, אבל זה לא מספיק לו.

הוא קולט בחושים מסחריים יפים שאף אחד מאיתנו, אנשי הכפר, כבר לא בא אליו להוציא את הזהב שלנו. אנחנו מחלקים אחד לשני ניירות. אני קונה משהו, ובמקום להוציא זהב ולתת למוכר, אני נותן לו פתק של הצורף, והמוכר, גם הוא לא הולך לקחת את הזהב הביתה. הרי אין לו כספת טובה בבית. הוא משאיר לעצמו את השטר וקונה בעזרתו דברים.

מה עושה הצורף? הוא עושה מעשה יוצא דופן, מעשה שהוא אחד המעשים הכי משפיעים על הכלכלה המודרנית. הוא מלווה, את הזהב שלנו, בלי שאנחנו יודעים, לאיש חדש שבא לכפר. נסביר.

נניח שיש אצל הצורף מאה קילו זהב שלנו, אנשי הכפר. זה אומר שבכפר מסתובבים, נניח, מאה שטרות ועל כל שטר כתוב משהו כמו "אני הצורף מתחייב לתת למציג השטר הזה קילו זהב טהור". אמרנו, השטרות הם לא סתם ניירות, הם ביטוי לזהב. עכשיו מגיע תושב חדש לכפר. הוא מבקש מהצורף ארבעים קילו זהב לשנה ומבטיח לתת לו בעוד שנה חמישים קילו בתמורה לאמון שלו. והנה, הצורף, מסכים. הוא נותן לאיש את מטבעות הזהב.

האיש יוצא מהבנק שמח. הוא רוצה לפתוח חנות לחומרי בניין. הוא ניגש אלי ורוצה לשכור ממני חנות. אני מבקש ממנו עשרים קילו זהב לשנה. הוא מוציא את חבילת המטבעות, אבל אני מזדעזע. אני לא רוצה זהב, אני אומר לו. אני עובד רק עם שטרות.

חוזר האיש לבנקאי (זהו, זה כבר לא צורף, הוא בנקאי מודרני), מחזיר לו את ארבעים קילוגרמי הזהב ומבקש במקומם, באותם תנאים, ניירות שעליהם כתוב "אני הצורף מתחייב לתת וכו' וכו' וכו'".

עכשיו קרה משהו מאוד מוזר. עד עכשיו היו בכספת של הצורף מאה קילו זהב והיו בכפר מאה שטרות של קילו. שטר של קילו בהתאמה לקילו עצמו. אבל עכשיו מסתובבים בכפר מאה ארבעים שטרות שעליהם כתוב "אני הצורף מתחייב לתת קילו זהב". המאה שלנו, תושבי הכפר הוותיקים, ועוד הארבעים שהצורף נתן לאיש החדש. אבל בבנק נשארו עדיין רק מאה קילו זהב.

אז מה קרה לנו פה? הבנק, כך אנחנו אומרים בכלכלית, ייצר עוד כסף. ומה מבחינה מוסרית? מה נעשה כאן? כאן הדעות חלוקות.

יש כאלה, כמו הוגי האסכולה האוסטרית, למשל כמו מארי רוטברד, שטוען שיש כאן פעולה פשוטה מאוד. אפשר לקרוא לה, הוא אומר בשני שמות, האחד מתון והשני פחות. ובהתאמה: הונאה או גניבה. הצורף או הבנקאי פשוט גונב מאיתנו, המפקידים את הכספים שלנו, בשביל להרוויח את התוספת שייתן לו האיש החדש.

אחרים יגידו שיש כאן פעולה מבריקה, פעולה שמאפשרת יצירת אשראי, והאשראי הזה הוא זה שאיפשר ומאפשר את הצמיחה הכלכלית האדירה של הקפיטליזם המערבי ואת רמת החיים שהוא יצר. מי צודק? שאלה טובה.

ועוד שאלה: אז ככה פועל בנק בימינו? לא. בימינו זה עוד יותר מורכב. נדבר על זה בטור הבא.

ד"ר אושי שהם קראוס, פילוסוף של הכלכלה. מלמד בבית הספר לכלכלה של המכללה למנהל ובחוג לתקשורת במכללת ספיר. ניתן לפנות אליו ב-ushik42@gmail.com ולהיכנס לאתר הבית שלו www.ushi.co.il . באתר אפשר למצוא את הטורים וגם קטעים מספרי ילדים שלו ומאמרים אחרים