"תרקוד" של שלמה ארצי בשמחת תורה

שבת לפני שמחת תורה. אני חושב, מה מתנגן לי בנפש לקראת החג? השיר שקפץ לי לראש הפתיע אותי, אבל הרגשתי שהוא משקף נקודה מהותית.  

תרקוד, היא אמרה לי, תרקוד

הברושים לא ידעו אם לצחוק או לבכות

תרקוד כל עוד אתה יכול

אני לא בנוי לשיעור מחול.  

ראשה הצעיר על ראשי

לא תמצא כבר בעיר כאלה ברושים

תאהב כל עוד אתה מתאים

אגב, היא אמרה לי תאהב אותי  

עד היום די מוזר

לא הבנתי דבר

זה גילה המוקדם או גילי המאוחר

עד היום בסביבות חמש ושלושים

צל נופל מצמרות הברושים

היא אומרת: עזוב, זו שקיעה שכזאת

תרקוד, היא אמרה לי תרקוד

הברושים בשמיים אנחנו עוד פה

תרקוד מבלי להעצר

אנחנו מפה לא נוכל לצאת  

עד היום די מוזר...

מותר לאבד את הראש

בגילה גם אני נגעתי בברוש

מוטב לרקוד חצי דקה

מוטב מאשר לאבד אותה  

עד היום די מוזר...

עכשיו בין ברושים אחדים,

זה אני שרוקד...

די לבדי.

התורה היא צעירה, יש בתמימות שהיא מציעה, באידיאלסטיות, באמירות החדות והנוקבות שלה, רוח נעורים נצחית. הנה היא מתחילה שוב מבראשית כאילו לא עשתה זאת כבר אלפי פעמים, היא שבה ומחדשת את עלומיה.

• מחפשים עוד דברים מעניינים על יהדות? היכנסו לפייסבוק שלנו  
  

עוד בערוץ היהדות  - קראו:

• רשימת שירים אינסופית לשמחת תורה (גם להדפסה!)
• לא תנפנפו אותן: ילדות על דגלי שמחת תורה
• הכל על שמחת תורה  
  

ימי שמחת תורה של עלומיי עברו עליי במרכז מעגל הרוקדים, במסעות שמחה בעירות פיתוח, בישיבה, בסניף. ידעתי מעט, הרבה פחות ממה שאני יודע היום, אבל חיבקתי הרבה יותר חזק, והרגליים היו קלות כאילות, עוד שיר ועוד שיר, היא טובה מאלפי זהב וכסף... לא הרבה שנים אחרי היא שבה ומזמינה אותך, אבל אתה קצת השתנת. 

תרקוד, היא אמרה לי, תרקוד/ הברושים לא ידעו אם לצחוק או לבכות/ תרקוד כל עוד אתה יכול/ אני לא בנוי לשיעור מחול.

והנה קצת התבגרתי, ושנה אחרי שנה אני נדחק מעגל אחד אחורה, מתקרב יותר ויותר למעגל החיצוני, "מעגל הפילים", שמתנהל לאיטו בשולים, לפעמים גם חמור מזה - מעגל היושבים בצד. לעתים מתגנבת אל הלב טינה על הקפה שנמשכה קצת יותר מדי, הרי "הילדים רעבים". אלפי הזהב והכסף שמתרוצצים בראש הם מחשבות על קשיי הפרנסה ועל העבודה הרבה שמחכה לך אחרי החגים, על הספסל מחוץ לבית הכנסת מדברים על מחירי הדירות ואתה מטה אוזן.

והנה היא שוב לוחשת לך תאהב כל עוד אתה מתאים/ אגב, היא אמרה לי תאהב אותי, מזמינה אותך הבורגני, הציני, השמנמן, לצאת קצת מהקיבעון שלך, מנורמטיביות היתר, מהכבדות. אתה מביט בה בגעגוע וחושב.

מותר לאבד את הראש / בגילה גם אני נגעתי בברוש / מוטב לרקוד חצי דקה / מוטב מאשר לאבד אותה

לא רוצה להחמיץ את הרגע, את ההזדמנות. אני עושה עוד מאמץ קטן, מבקש לשחזר את המקום בו עמדתי איתה יחד לפני לא

הרבה שנים וחוזר לשבת עם ספר בצד.

"נכון שיש לנו ראש מצוין, מוח יוצא מן הכלל, אבל געוואלד איפה הרגליים?" (ר' שלמה קרליבך) 

התורה של שמחת תורה היא לא תורה של הראש היא תורה של הרגליים, חסידים נהגו לעשות בהקפות גלגול (סלטה) כדי לבטא את ההפיכה של הסדר, בשמחת תורה הראש למטה, הבכורה וההובלה ניתנת לאיברים שאחראים על הקפיצות ועל הריקודים. האם אני מסוגל לזה, האם אני יכול לתת לחזור אל התמימות שנייה, להיות שוב רומנטיקן חסר תקנה???

• הפוסט המלא בבלוג "של מי השירה הזאת" של רועי זמיר.