בחברה טובה

לקבוצת כדורגל, כמו לכל דבר בחיים, יש מחזוריות. שחקנים צעירים באים, מצליחים, נכשלים וגם עוזבים ומפנים דרך למחזור החיים הבא. וכמו בקבוצה כך גם בנבחרת לאומית. השעון לא עוצר והדורות מתחלפים. אבל איך הם מתחלפים זו כבר שאלה מעניינת.

ים שערים בעמודי התקצירים של ynet ספורט:

• השואו של ארנשואו, הספתח של עטר / תקצירי ליגת העל
• הוולה של איבנוביץ', הבומבה של קסורלה / תקצירי הליגה האנגלית
• ואל תחמיצו את השער המצחיק של המחזור בבלגיה
  

בפעם הראשונה מזה 14 שנים יראה היום (ו') יוסי בניון את נבחרת ישראל מנסה להסתדר בלעדיו אחרי שלא זומן מסיבה מקצועית ולא בגלל פציעה או מנוחה. שחקנים, בכל מקום בעולם, עוזבים או מועזבים, אבל מקרה בניון הוא כמעט ייחודי בעולם מפני שהוא לא רק הכוכב הכי גדול של הכדורגל הישראלי אלא גם הקפטן המכהן של הנבחרת.

האם ההימור של גוטמן יתברר כמוצלח? יוסי בניון(צילום: עוז מועלם)

אי-זימון של קפטן לנבחרת שלו הוא דבר נדיר מאוד בכדורגל העולמי. את

מספר המקרים הדומים להחלטה של אלי גוטמן אפשר לספור על שתי ידיים וכל אחד מהמקרים האלה הסתיים בצורה שונה. הדוגמאות הבולטות לפניכם.

דוידס חוזר בקטן

אדגר דוידס תמיד היה שחקן נשמה. הוא לא היה אחד השחקנים הכשרוניים ביותר בנבחרת הולנד עמוסת היופי, אבל מאז מונדיאל 1998 ועד יורו 2004 הקשר בעל משקפי המגן הפך לאחד הסמלים של האורנג'. ועם מינויו של מרקו ואן באסטן למאמן הנבחרת בקיץ שסגר את אותה תקופה דוידס מונה לקפטן הנבחרת. הוא רק לא ציפה שהסרט יישאר על הזרוע לזמן כל כך קצר.

אדגר דוידס. סרט הקפטן עבר לוואן דר סאר(צילום: איי פי)

שלושה חודשים חלפו והעונה החדשה כבר היתה בעיצומה. דוידס, שסיים השאלה בברצלונה וחתם באינטר כמעט שלא שיחק בקבוצתו החדשה. ואן באסטן, בדיוק כמו גוטמן, הצהיר שמי שלא ישחק בקבוצה ייאבד את המקום בנבחרת.

עוד לקראת המשחק של הנבחרת ב-ynet ספורט:

• עמיר פלג על סאגת אי זימונו של הקפטן יוסי בניון
• אריה מליניאק על הזגזוגים של אלי גוטמן
• וגם לואיס פרננדס תוקף: "הישראלים סובלים מחוסר ארגון"
  

הקפטן הכמעט חדש נשאר בבית. לדוידס לקח שנה להוכיח עצמו מחדש ולחזור לנבחרת. הוא לא קיבל מחדש את סרט הקפטן שהוענק לאדווין ואן דר סאר. את רוב המשחקים הוא ראה מהספסל וסיים את הדרך במדים הכתומים בקטן. קטן מאוד.

שוקור מחלק את טורקיה

הקאן שוקור הוא החלוץ הגדול ביותר שידעה טורקיה. 51 שערים יש לשוקור בנבחרת - הרבה יותר מכל אחד אחר - וחמישה מתוכם הובקעו במוקדמות יורו 2008. אבל מאמן טורקיה דאז, פתיח טרים, לא התרשם וכשזימן את הסגל הסופי לטורניר הוא השאיר את הקפטן שלו בבית בטענה שיש חלוצים בכושר טוב יותר. טורקיה געשה.

הניפוי שלו הסעיר את טורקיה. הקאן שוקור(צילום: רויטרס)

באותם ימים לא היו יותר מחלוקות בין אוהדי פנרבחצ'ה או גלאטסראיי. צדדי הריב השתנו לחלוטין. או שהיית בעד שוקור, או נגדו. העיתונים ערכו סקרי ענק בקרב האוהדים ורובם קראו לטרים לשנות את החלטתו, אבל המאמן נשאר בשלו

והוביל את טורקיה עד לחצי הגמר שם נכנעה בקושי לגרמניה. שוקור לא שיחק יותר עבור הנבחרת ופרש שנה מאוחר יותר.

ספרד פורחת בלי ראול

בשנת 2006 היה ראול עדיין אחד מהכוכבים הגדולים של הכדורגל העולמי. הרשימות באותה תקופה הדגישו אותו ככובש הבולט של הנבחרת בכל הזמנים (מאז דויד וייה עבר אותו) ואת המקום השני במספר ההופעות (אחרי אנדוני זוביזארטה). אבל הישגים בינלאומיים היו רחוקים מספרד, שבאופן קבוע נכשלה בטורנירים הגדולים.

ההצלחות הגדולות הגיעו אחרי שעזב את הנבחרת. ראול(צילום: Gettyimages)

לקראת מוקדמות יורו 2008 החליט המאמן לואיס אראגונס שהוא מעדיף את ויאה ופרננדו טורס בהתקפה שלו. ראול נשאר בבית. רבים דיברו על השפלה לגדול שחקני ספרד, אבל הדיבורים האלה נשכחו מהר מאוד כשספרד הפכה לאלופת אירופה ובעצם זכתה בכל אחד משלושת הטורנירים הגדולים מאז ניפויו של ראול. ההחלטה האמיצה של אראגונס היתה חלק משמעותי בהפיכת ספרד לנבחרת מספר 1 בכדורגל העולמי.

בקהאם מוותר ונזרק

ראול לא היה שחקן ריאל מדריד היחידי שנזרק מהנבחרת שלו באותו הזמן. זה קרה גם לדייויד בקהאם שבנבחרת אנגליה מעולם לא היה רק עוד בחור יפה אלא שחקן חשוב ביותר וכמובן הקפטן שלה. בקהאם היה מצוין במונדיאל 2006 והפך בטורניר הזה לשחקן היחיד אי-פעם שכובש בשלושה מונדיאלים עבור שלושת האריות, אבל אחרי שענד את הסרט כמעט 60 פעמים הוא הציע להעביר אותו למישהו אחר.

מקלארן ניפה אותו, והתחרט כעבור 9 חודשים. בקהאם(צילום: איי פי)

בקהאם, כמובן, לא התכוון שיזרקו אותו מהנבחרת לגמרי, אבל זה בדיוק מה שהמאמן החדש סטיב מקלארן עשה. "יש לי תכניות מסוימות ודייויד לא מתאים להן", הוא אמר. בקהאם, מכונת יחסי ציבור משומנת, נפגע, אבל שמר על דיפלומטיות. וזה השתלם. 9 חודשים מאוחר יותר מקלארן החזיר את הפריטי-בוי לסגל שלו ומאז בקהאם בפנים און-אנד-אוף. ממש לא מזמן הוא אמר שוב שתמיד ישמח לשחק עבור אנגליה. בגיל 37 קשה להאמין שזה יקרה שוב.

באלאק מתעצבן ונעלב

לא כולם מקבלים בצורה פייסנית את ההדחה שלהם מהנבחרת. בטח לא אחד עם גאווה עצומה כמו מיכאל באלאק. הקשר הלוזרי היה כל כך קשור לנבחרת עד שבמונדיאל 2010, אותו החמיץ בגלל פציעה הוא הצטרף לשחקנים בתור אחראי על המוראל והדחיפה קדימה. מנהל הנבחרת אוליבר בירהוף אמר אז: "פיליפ לאם הוא הקפטן למונדיאל, אבל באלאק הוא עדיין קפטן הנבחרת".

עדיין לא סלח ללאב ולהתאחדות הגרמנית. מיכאל באלאק(צילום: רויטרס)

האמירה הזאת לא החזיקה זמן רב. מאמן גרמניה יואכים לאב (חבר של אלי גוטמן שאולי למד ממנו משהו במקרה הזה) ניסה לשכנע את באלאק לפרוש בעצמו מהנבחרת. אחרי שהאחרון לא נענה לשכנועים במשך שנה שלמה לאב פשוט השאיר אותו בחוץ על דעת עצמו. באלאק נעלב. והתעצבן. לאב הפך לשנוא נפשו וכשבהתאחדות קראו לו להגיע לשני משחקי ידידות שישלימו עבורו 100 הופעות בינלאומית, באלאק סירב וקרא להצעה "בושה ושערוריה". סיום עם דם רע למי שהפך לסמל גרמניה.

ומה עם בניון?

שחקנים נוספים הודחו מנבחרותיהם בזמן ששימו כקפטנים, אבל בעיקר בגלל סכסוך אישי עם המאמן. זה קרה לרוי קין באירלנד ולזלטקו זאחוביץ' בסלובניה (שניהם חזרו לנבחרת לאחר שהמאמן פוטר). ומה יקרה לבניון? האם הוא יחזור? ואם כן, מי יהיה הקפטן? ומה יקרה אם הנבחרת תצליח בלעדיו?

את התשובות אי אפשר לחזות כיוון שכל מקרה דומה הסתיים בצורה שונה. נשאר רק לקוות שהעסק לא יתפתח לקרע גדול מדי שאין ממנו דרך חזרה ושהנבחרת תצליח קצת יותר, איתו או בלעדיו.

לטוויטר של אורי קופר: CoopSport#

עד היום קיימו נבחרות ישראל ולוקסמבורג שבעה משחקים. בכל המשחקים ניצחה ישראל, עם מאזן שערים כולל 3:25. המשחק הראשון היה ידידותי, ונערך ב-19 בדצמבר 1984 (עוד לפני שישראל התקבלה לאירופה). שני שערים תוך ארבע דקות בפתיחת המחצית השנייה של אורי מלמיליאן ואלי אוחנה הצילו את הנבחרת ממבוכה. 0:2 בסיום.

שלושה נצחונות רשמה ישראל בחוץ מול מעצמת האירוויזיון ומאזן שערים 1:11. בבית: ארבעה נצחונות לישראל ומאזן שערים 2:14. ארבעה משחקים רשמיים קיימו שתי הנבחרות. כמו הערב וביום שלישי, כולם במוקדמות הגביע העולמי. אמנם מאזן השערים עומד על 1:14, אבל גם שם לא תמיד היתה שביעות רצון מההופעות מול היריבה החלשה.

גם הוא גילה שהחיים באירופה קשים. שרף(צילום: עדי סרדס)

כך למשל, במשחק הרשמי הראשון ביניהן, במוקדמות מונדיאל 1998, שהיה באצטדיון הלאומי בר"ג ב-15 בדצמבר 1996. הנבחרת המשיכה את היכולת הירודה מההפסד 2:0 בקפריסין. וגם אז אלי אוחנה, בהופעת הקאמבק שלו לנבחרת, היה זה שהציל את הנבחרת מביזיון, כשכבש שער ניצחון בדקה ה-40. המאמן שלמה שרף בסיום ה-0:1 המזערי: "החיים באירופה קשים". הסיבה להפרש השערים המוחץ לטובת ישראל נעוץ בשני מפגשים - האחד: ידידות בלוקסמבורג, שנערך ב-5 בספטמבר 2002, והסתיים בניצחון 0:5.

השני: המפגש האחרון עד הערב, שהיה במוקדמות מונדיאל 2010, ונערך בר"ג ב-9 בספטמבר 2009, ובו רשמה הנבחרת את התוצאה השלישית בגובהה מעולם במשחק רשמי (וידידות) - 0:7. אבל רק 7,038 צופים הטריחו עצמם לראות שלושער של אליניב ברדה, צמד של בן שהר, ושער אחד כ"א לאבירם ברוכיאן ולעומר גולן בגארבג'-טיים אחד גדול.