שפיר, זאת העבודה הפוליטית?

סתו שפיר החליטה ללכת לפוליטיקה ולהצטרף למפלגת העבודה. היא הודיעה על כך בראיון לנחום ברנע, שבו אמרה: "התלבטתי אם ללכת לפוליטיקה: הלאן היה מאוד ברור. האג'נדה שיחימוביץ' מובילה מעולה". ברנע הזכיר לה: "היא עשתה עסקאות עם גפני וליצמן והחרדים, עם גדעון סער", ושאל: "האם את בנויה לזה?". שפיר ירתה את התשובה: "ודאי, זאת העבודה הפוליטית". אך לזה לא קוראים עבודה פוליטית. יש לזה שם אחר: התקרנפות.

כל תינוק יודע שפוליטיקה היא אמנות האפשרי. שפוליטיקה כרוכה בפשרות. אבל השאלה היא על מה מתפשרים. כדי להשיג את העיקר - לא רק מותר, אפילו צריך להתפשר על המשני. אבל כאשר מוותרים על העיקר כדי להשיג את המשני, מתחילים הקרנפים לרוץ במדרון. ומה שיחימוביץ' ושפיר יקבלו הוא הרבה פחות ממשני. הוא פירור.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

תנו לעם להחליט אם עבריינים ייכנסו לכנסת

תואר ראשון במדעי הכלום

שפיר אומרת מה שיחימוביץ' אומרת: העיקר כעת הוא להילחם בהרס מדינת הרווחה. בשביל זה כדאי להתפשר. ואני אומר שגם יחימוביץ' וגם שפיר מתקרנפות, כיוון שהן עצמן לא מאמינות במה שהן אומרות.

כל ישראלי מכיר את דעותיה של יחימוביץ' מן העבר. מי שעבד עם שפיר בקיץ מכיר את דעותיה. שתיהן יודעות היטב שהרס מדינת הרווחה מהווה מצוקה אמיתית, אבל הכיבוש הוא המצוקה הגדולה יותר, המאיימת יותר. והקרנף נעשה קרנף לא כאשר הוא תוקע את הקרן בנושא חשוב, אלא כאשר הוא משתף פעולה עם הרוע בנושא חשוב יותר.

יחימוביץ' לא רק שיתפה פעולה עם גפני ועם ליצמן ועם גדעון סער. שיתופי הפעולה שלה בשנים האחרונות היו הכנה מחושבת היטב לקראת הצעד הבא: הצטרפות לממשלת נתניהו. ושפיר הולכת איתה בעיניים פקוחות אל ההתקרנפות הזאת. כי ממשלת נתניהו בנויה על יסוד איתן אחד: העלמת הכיבוש, הסרתו מסדר היום הציבורי.

מי שעקב אחרי יחימוביץ' בשנתיים האחרונות יודע שזה בדיוק מה שעושה גם היא: היא מסירה את הכיבוש מסדר היום שלה, כדי להכין את עצמה להתיישר על פי הקו של נתניהו בממשלה הבאה.

אבל הכיבוש כאן. והוא הציב אותנו צעד אחד קטן לפני מצב של אפרטהייד. והוא עשה אותנו לעם אדונים שמחזיק מליונים של בני אדם כעם עבדים חסרי זכויות אזרח. והוא עשה אותנו מעם שהקים מדינה כי סבל מפוגרומים לעם שהפוליטיקאים שלו לא מדברים על פוגרומים יומיומיים שמתבצעים כאן במוסלמים ובנוצרים. זאת פצצה מתקתקת. גם במקומות אחרים אפרטהייד החזיק מעמד שנים רבות עד שהתמוטט. זאת הסכנה לעצם הקיום של המדינה היהודית, וגם לעצם קיומה של החברה הסובלת מאי-שוויון. את זה מעלים ויעלים נתניהו. ואת זה יעזרו לו להעלים מי שיצטרפו אליו לקואליציה.

שפיר אומרת: זאת הפוליטיקה. והיא גם לוחשת: תנו לנו לתקן את הסבל של הרס מדינת הרווחה ואז ניגש אל הכיבוש. אך בפוליטיקה הגונה מציבים בפני הציבור אלטרנטיבות. בפוליטיקה הגונה רומני לא אומר לאובמה, "אני חולק עליך, אבל יום אחרי הבחירות אהיה שר בממשלתך". בפוליטיקה הגונה בגין ישב באופוזיציה שנים על גבי שנים עד שקיבל מנדט להקים ממשלה.

אדרבה, יגידו לנו יחימוביץ' ושפיר איזה סירוב חברתי של נתניהו ימנע מהן לשבת איתו. אך הן לא אמרו ולא יגידו. כי שתיהן יודעות היטב ששר האוצר האמיתי במדינת ישראל הוא ראש הממשלה. כשהן משתיקות את הכיבוש, הן משתיקות את שני הבולדוזרים הענקיים שהרסו וימשיכו להרוס את מדינת הרווחה הישראלית: ההשקעה העצומה במדינת הרווחה שהכיבוש הקים מעבר לקו הירוק, וההשקעה במדינת הרווחה לחרדים כדי שיתמכו בכיבוש. אחרי המיליארדים שנמסרים לשני אלה, נותרים פירורים שמחלקים לכל מפלגה בקואליציה. גם מפלגת העבודה בקואליציה תקבל פירורים. וחבל שבשביל פירורים היא מתקרנפת.

פרופ' נסים קלדרון, אוניברסיטת בן גוריון 

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il