הורי גלעד תרמו איבריו: "רצינו להפוך לאחרים את החיים"
במשך יומיים רצופים נאבקו הרופאים על חייו ללא הצלחה והיום נאלצו לקבוע את מותו המוחי של גלעד וטורי בן ה-16 שהתמוטט בבית הספר לאחר ריצה קצרה. לאחר שנמוגה כל תקווה להצילו, החליטו הוריו לתרום את איבריו: "החלטנו בלב שלם, גם גלעד היה שמח ברצון לתת חיים לאחרים"
"רצינו להפוך לאחרים את החיים", כך אומרת היום (ש') מיקי, אמו של גלעד וטורי בן ה-16 שהתמוטט בשיעור ההתעמלות בבית הספר ומת מוות מוחי, זאת לאחר שהבוקר הסכימה המשפחה לתרום את איבריו.
שלשום התמוטט גלעד בבית הספר "רמון" בהוד השרון, בתום ריצת 60 מטר. הוא לא סבל מבעיות רפואיות ידועות והיה אחד משחקני קבוצת הנוער של הפועל כפר סבא. צוות מד"א שהוזעק לבית הספר ביצע בו החייאה ופינה אותו במצב אנוש, כשהוא מורדם ומונשם, לבית החולים מאיר בכפר סבא. לאחר ייצוב מצבו בבית החולים, הוא הועבר לבית החולים בילינסון בפתח תקווה.
חותמים עכשיו:
חדשות בריאות נוספות ב-ynet:
- כמה ארוחות ביום יורידו רמת הכולסטרול הרע?
- צפו: חזייה חדשה מאבחנת גידולים סרטניים בשד
- סובלים מיום שיער רע? תבדקו את התרופות שלכם
- השר סער חתם על כרטיס אדי
מבדיקות שנערכו לגלעד עלה כי הוא נפטר בשל מפרצת בכלי הדם במוח, שאותה לא ניתן לאבחן מבעוד מועד. מדובר בהיחלשות של עורק, עד לקריעתו ודימום מאסיבי ביותר בתוך דקות. הסובלים מהתופעה אינם מצליחים להינצל במרבית המקרים, גם כשהדבר מתרחש בבית החולים.
הוריו של גלעד, שהיו באותה עת בחו"ל, קטעו את טיולם ושבו לארץ. היום, כאמור, נתנו ההורים את הסכמתם לתרום את איבריו להשתלה, לאחר שצוות רופאים קבע כי הוא סובל ממוות מוחי בלתי הפיך. בשעות הקרובות אמורים להציל את איבריו של גלעד ולהשתילם בחולים הנמצאים בראש רשימת ההשתלות. ההשתלות יבוצעו בבילינסון.
"אני מאוד שלמה בהחלטה שלי ושל בני בעלי", אומרת האם. "עשיתי מעשה שטוב לי, שעוזר לי. ביקשתי מכולם לצאת מהחדר, נותרנו בני ואני, ואמרתי לו שאם היה שביב של תקווה שהוא יניע אי פעם איבר בגופו, נשאיר אותו כך. אבל התקווה נמוגה והזמן לתרומה אוזל. ואז החלטנו, בלב שלם.
"הרי אם היו אומרים שיש מוח מתפקד לגלעד זה היה הופך לי את החיים, אז למה שלא אצליח להפוך לאחרים את החיים? יש לי שמחה קטנה וגאווה גדולה, ואני בטוחה שגם גלעד, לו היה יכול, היה שמח בהחלטה לתת חיים לאחרים ולתת להם תקווה – זו שלי כבר אין.
"גלעד חי חיים מאושרים, כשלצדו חברתו עמית בעשרה החודשים האחרונים. הם אהבו אהבה עזה ודאגו אחד לשני. הוא חי חיים קצרים אבל זכה לאהוב אהבה גדולה, והיא עדיין נמצאת כאן לצדו 24 שעות ביממה".
כפי שמתארת אמו, גלעד היה לא רק שחקן כדורגל מצטיין אלא גם תלמיד שקדן. "הוא היה יושב בשורה הראשונה כדי לבלוע את המילים של המורה", היא אומרת.
"מעולם לא הייתי צריכה מעולם להעיר לו לבצע שיעורים: הכל תמיד היה מתוקתק, תוך שהוא ממשיך לתפקד כספורטאי מצטיין. הוא היה חתיך עם גוף היסטרי".
"אני מתה מפחד לחזור הביתה ושגלעד לא יהיה פה", אומרת מיקי בכאב. "אני חוששת אחרי השבוע הארור הזה לצאת מבית החולים, לחכות לגלעד שיחזור מהאימון ושלא ישוב עוד לעולם.
"מה שמחזק אותי הם אלה שיקבלו את איבריו, אלה הזקוקים להם. מאוד ארצה להכיר ולפגוש אותם, ולקוות שיווצר בינינו קשר מיוחד שיפיח בי כוח ותקווה הלאה".
לפנייה לכתב/ת 
