הינשופים ברשת: רוצים להשתתף בניסוי?
לאחר שתוכניתו ירדה מהמסך, מנסה רוגל אלפר לגייס כסף מהגולשים כדי להפיק עונה שלמה שתוצג באינטרנט. "שידור במימון הציבור הוא שידור ציבורי אמיתי", אומר אומר ומבקש: תנו לי להיות ההנאה הקטנה שלכם
הינשופים, ששודרה בערוץ 8 וזמינה לצפייה גם ב-ynet, ירדה מהמסך לפני כשלושה חודשים, זאת לאחר שהוט החליטה להעביר הפקת ערוץ 8 לידיו של המפיק חיים סלוצקי. התכנית היתה למעשה רצועת לילה מתחלפת שהובילו שלושה מנחים קבועים: רוגל אלפר אירח פאנל שעסק בתחום התרבות, יאיר ניצני הנחה תוכנית שעסקה בתרבות דיגיטלית ומודי בר-און ראיין אורחים לשיחות אישיות.
לאחר ירידתה של התוכנית, אלפר פנה למספר גופי תקשורת, ביניהם ערוץ 1, והציע להם לאמץ את התוכנית, שאף זכתה בפרס האקדמיה לטלוויזיה לשנת 2011, בתואר תוכנית האירוח הטובה ביותר. לאחר שהצעתו נדחה, אלפר החליט לקחת את השליטה לידיו ולנסות להפיק את הסדרה באופן עצמאי באינטרנט יחד עם עמית נבון ועמית יולזרי, עורכי התוכנית המקורית.
בתחילת החודש השלושה החלו לגייס כספים לטובת המיזם באתר מימונה, המאפשר לגולשים לתרום לפרוייקטים שונים בתמורה לתגמול סמלי. במימונה, גולשים מוזמנים לתרום לגרסה העתידית-אינטרנטית של התוכנית בין 20 ל-5,000 שקלים ובכך לאפשר לקחת חלק פעיל בהשבתה של התוכנית לחיים. עד כה, כמאה ושלושים איש הסכימו להשקיע בתוכנית ותרמו יחד 17,000 שקלים - 11 אחוזים מסכום היעד.
מה יקבלו המשקיעים הנדיבים, כלומר – חוץ מתוכנית תרבות איכותית? תמורת 40 שקלים למשל, שמכם יופיע ברשימת התורמים באתר בו תשודר התוכנית. מי שישקיע מאה שקלים, יוזמן להשתתף כקהל בזמן הצילומים וליהנות מהופעות חיות שיתקיימו במהלכם. הנדיבים במיוחד, שיתרמו 2,500 שקלים יוכלו אפילו לקחת חלק בתוכנית עצמה ולדבר על נושא מתחום התרבות שמעניין אותם.
יש לך 20 שקל? אני צריך להגיע לאינטרנט
מה בעצם הניע אותך לפנות לאינטרנט?
"אחרי שהסתיימו המגעים שניהלנו עם גופי שידור בארץ, הבנתי ששוק הטלוויזיה בארץ בקריסה, הוא מתכווץ ומתקצץ והדבר הראשון שנפגע אלו הפקות מקור שפונות לקהל נישה. מסיבות כלכליות, שאני לא מתכוון להתווכח עליהן, שוק הטלוויזיה פשוט לא סופר את הקהל הזה. הבנתי שצריך לעבור למודל חדש, והאמת היא שקהל תוכנית הנישה הוא מספיק גדול כדי לגרום לזה לקרות. אם למשל אחד מכל צופי הינשופים היה משקיע חמישים שקל, אפשר היה להרים עונה של עשר תוכניות בכיף"
"אין ברירה בעצם. אין מודל אחר שאני יכול לחשוב עליו כדי לגרום לזה לקרות. אנחנו יכולים להקים בית חרושת לתוכן שמיועד לקהל שלנו, והקהל יהיה זה שמממן אותו. ובדיוק כמו שקהל הוא קבוצת הכדורגל שלו, קהל יכול להיות תוכנית הטלוויזיה שלו".
אתה בטוח בזה? יש איזה קשר פסיכולוגי-קוסמי בין אוהד לקבוצתו שלא בטוח יכול להתקיים בין צופה לתכנית טלוויזיה.
"למה? אני חושבת שתוכנית טלוויזיה יכולה לייצג מערכת ערכים של קהל מסוים, לייצג ולשקף את הזהות שלו, בדיוק כמו קבוצת כדורגל. זה יכול להיות אותו חיבור רגשי".
פעמים רבות כשעולה הרעיון ליצור תוכן וידאו ברשת, היוזמים מאמינים שכל מה שצריך זה מצלמה, מיקרופון ושעה אחת פנויה. אלפר, נבון ויולזרי מבינים שכדי לעשות תוכן וידאו איכותי ברשת, צריך להתייחס לזה באותה הרצינות ולהשתמש באותם האמצעים כמו בתוכן שמיועד לטלוויזיה. תפישה זו הביאה אותם למסקנה שכדי להרים עונה חדשה לינשופים, הם צריכים לגייס סכום של 150 אלף שקלים. אלפר מפרט בשקיפות מה הם מתכננים לעשות עם הסכום.
"קודם כל אנחנו צריכים לשכור את כל הציוד האולפני ולפתח שיתוף פעולה לגבי לוקיישן, האוזן בר למשל כבר הביעו התעניינות. עלות של דבר כזה היא בסביבות 2,500 שקל עבור צילום של ארבע תוכניות. חוץ מזה יש כמובן את השכר של העורכים, עורך וידאו, שכר הפאנליסטים ואת השכר שלי. זה לא הרבה, כי בכל זאת - אנחנו רוצים לגרום לזה לקרות, אבל גם לא נמוך מידי. לא נלך הביתה עם 500 שקל"
אחת מאופציות ההשקעה שאתם מציעים ב"מימונה" זה מסלול לעסקים. אתה לא מפחד להגיע למצב שבית עסק שיחליט להשקיע במיזם ידרוש שתקדם אותו או גרוע מכך, יתערב בתוכן?
"ציינו שהדבר כפוף לשיקולי המערכת. אם יש עסקים שחושבים שהקהל של הינשופים הוא חלק מהקהל שלהם, ושהערכים של מותג הינשופים עולים בקנה אחד עם הערכים של המותג שלהם, הם מוזמנים להשקיע ואנחנו נמצא את הדרך לתת להם את הקרדיט"
אז אין סיכוי שנראה אותך לוגם קולה ואומר כמה זה טעים.
"זה לחלוטין נוגד את ההשקפה שלנו לעשות פרסום סמוי גמלוני עד כדי כך. ממש לא מתאים לנו. אם כבר, נעשה את זה באופן מבודח".
סטטוסים של ינשופים: זה מורכב
בעמוד הפייסבוק שנפתח לטובת המיזם תוכלו להיחשף לקצוות של דיונים שהיו יכולים להיות משודרים היום, לו התוכנית היתה עדיין באוויר. למשל, "עידו רוזנבלום ויעל פוליאקוב מנחים את סינגלס בקומדי סנטרל. ערוץ נישה אמור לתת ליוצרים לא מוכרים לעשות תוכן קיצוני, לא להיות גרורה של ערוץ 2"
או: "נגיד שקוראים לי גורי אלפי, או עינב גלילי, או הילה אלפרט, ואני לא ממש רעב ללחם - האם זה לגיטימי שאכתוב טור ב״ישראל היום״ , ששמו יעטר באותיות גדולות את גיליון סוף השבוע, ושבעצם אסייע לשווק עיתון שכל תכליתו לשווק את נתניהו, במימון כספי ההימורים של אדלסון?"
או "יש דמוקרטיה בלי מעריב והארץ. אין דמוקרטיה עם עיתונים שחייבים את קיומם לממשלה. צריך לתת לפרינט למות, אי אפשר להצילו. יקומו כלי תקשורת אחרים, מותאמים לסביבה הדיגיטלית".
עד כמה תוכנית הרשת תהיה זהה לתוכנית המקורית?
"הבסיס זהה, אבל בהחלט יש הבדלים. למשל, אנחנו מתכוונים לעשות את זה מול קהל חי, וזה מן הסתם ישנה את הווייב. בנוסף, בגלל שאנחנו מתכננים לצלם ארבע תוכניות במכה, התוכנית תהיה פחות אקטואלית ויותר מגזינית".
התכנית התבססה על צוות פאנליסטים שכלל, בין היתר, את ניצן חורש, יהודה נוריאל, יאיר גרבוז, איילה פנייבסקי, רון כחלילי רנה ורבין ועוד. נפגוש אותם גם בתכנית הרשת?
"צוות הפאנליסטים הוא חלק אינטגרלי מהתוכנית ואני אשמח שהם כולם יחזרו. אבל אני לא חושב שהפורמט לא תלוי בכל אחד מהפאנליסטים, כלומר - אם מישהו לא מעוניין לחזור, זה בסדר, ויכול להיות שיהיו פאנליסטים חדשים. אבל בגדול אני רוצה להמשיך מאיפה שהפסקנו".
לא פלצנים
כחלק מהמאצים להפיץ את השמועה ברשת, אלפר ושותפיו מעלים קטעי וידאו המציגים את הפן היותר קומי ואולי אפילו קצת הזוי של ינשופים. כך למשל תוכלו לראות את אלפר מחופש לאישה, מקבל שפריץ של חלב בפנים, או מקבץ נדבות בערוץ 10 בסרטון אחר.
האם הטיזרים הללו שאתם משחררים הם לא גם סוג של "ירידה למכנה המשותף הרחב", או איזו תגובה נגד לאמירות כמו של אורנה בן דור ש"הינשופים מסריחה מפלוצים"?
"האמירה הזו של אורנה בן דור היא בולשיט. אחד מהדברים שהיא אמרה אז זה שהתכנית היא מאוד יומרנית ופלצנית ולוקחת את עצמה נורא ברצינות. הטענה הזו בכלל לא תאמה את האווירה שבה היא היתה באותו רגע. אני לא מנסה להתנגח עם האמירה הזו שלה, אבל מההתחלה התוונו דרך מסוימת לפיה אנחנו רוצים לדבר על נושאים שקשורים בתרבות פופולרית אבל לעשות את זה באמצעות דיון אינלטלגנטי"."לגבי הטיזרים הקומיים, לרוב הם היו בעלי אמירה, לפעמים אמריה חריפה, שחרגה באופן הביטוי שלה ממה שמקובל היום. אנחנו באנו לעשות בידור אינטלגנטי, כיפי, משוחרר ומתפרע - וזה מה שהקטעים הללו משקפים. וזה משתקף גם באווירה בדיונים עצמם, זו תוכנית שממש לא לקחה את עצמה יותר מיד ברצינות או צייתה לקריטריונים העבשים של מהי תכנית תרבות".
אז מה אתם אומר, הגולשים ישלמו או לא ישלמו?
"אני מאמין שמתישהו המודל הזה יצליח, אחרת לא הייתי עושה את ההנפקה הזו במימונה. כלומר, הקהל יפנים את ההכרה שבשביל לקבל את התוכן שהוא רוצה - צריך לשלם, ולא מדובר על מחיר שחורג ממה שהקהל רגיל כבר לשלם על מוצרי התרבות שלו. זה לא חורג ממה שהם משלמים על מנוי להוט או ייס, למנוי לעיתון או על הופעה בזאפה או בלבונטין. נכון, יש איזה חסם תודעתי באינטרנט אבל לדעתי הוא מתחיל להתרופף קצת בזמן האחרון".
מה יקרה אם לא תגייסו את הסכום המלא?
"לא בחרנו במסלול של 'הכל או לא כלום'. אם נשיג חלק מהסכום - נסתפק את הסחורה בהתאם. אבל כך או אחרת נספק תוכן חדש, אם זה יהיה תוכנית אחת או ארבע או עונה שלמה - זה תלוי בצופים. לינשופים היו בערך 5,000 צופים אדוקים, ועד גולשים שצפו בווינט - שם הינשופים עשו נתונים טובים מאוד. אם חצי מהאנשים האלה יכנסו למימונה וישקיעו בתוכנית - זה יקרה.
"אנחנו פונים לקהל מאוד מודע. יש משבר בשוק התקשורת שמשפיע על היכולת לספק לקהל תוכן. אנחנו, בתור אנשי תקשורת ותוכן חשים במשבר הזה באופן הרבה יותר עמוק ומוחשי מהקהל, אבל אנחנו מנסים להסביר לו שהחסך בתוכן רק ילך ויחמיר".
"הביקוש הוא ביקוש אמיתי, וההיתכנות הכלכלית היא אמיתית. לא ביקשנו מהצופים להשקיע סכום כסף משמעותי מההכנסה שלהם, אלא סכום כסף שהוא פנוי, אלא שבמקום טייק אווי אחד של סושי, או לשבת פעם אחת בחומוסיה - לתת לינשופים. מדובר בפעולה קטנה אבל משמעותית".
אז אתה מבקש מהקהל להיות יותר אידאולוגי?
"ממש לא. ייש ביקוש לסחורה מסוימת שצרכתם באופן קבוע ונלהב. אתם רוצים את זה, ולא יכולים לקבל את זה ואתם שואלים מה אפשר לעשות והנה, זה מה שאפשר לעשות. נכון שהתוכנית עצמה יש בה פן אידואלוגי, אז מן הסתם כשמשקיעים בזה משקיעים גם ברעיון ובאידולוגיה, אבל אני בכוונה מדגיש, מדובר בהנאה. אז במקום פעם אחת להשקיע בהנאה של סושי או חומוס, תשקיעו בי. גם אני רוצה להיות ההנאה הקטנה שלכם. החומוס לא חינמי, הסושי לא חינמי וגם תוכן לא חינמי. זה מה שאני אומר".
דמיין לך את הסיטואציה הבאה, אתם מצליחים לצבור את הסכום לפרקים, מרימים עונה שמצליחה ברשת ואז פתאום גופי השידור פונים אליכם שוב ומבקשים שתחזור למסך. נראה לך אפשרי?
"אני לא חושב שזה יקרה בגלל המשבר שדיברתי עליו, אני מסתכל על המצב באופן מפוקח על שוק הטלוויזיה ורואה שאין שם עכשיו כסף להשקיע בתוכן בוטיק לקהל בוטיק. את הכסף שמים על מיזמים שפונים לקהל הרחב ככל הניתן. אני לא רואה את ערוץ 1 משנה את פניו ואני לא חושב שיהיה פה אי פעם שידור ציבורי אמיתי בעתיד הנראה לעין. מעבר לזה, אני חושב שהמודל שלנו זה שידור ציבורי. שידור במימון הציבור באופן ישיר הוא שידור ציבורי. מה שקורה בערוץ 1 זה שידור ממשלתי. ברגע שהקהל יראה שזה אפשרי ויתחבר לזה, אני מאמין שנוכל לעשות את זה עוד פעם ואני אוכל להגיד בנימוס "לא תודה, אני לא צריך, יש לי מודל אחר".
(גילוי נאות: הכותבת השתתפה בעונה השנייה בתוכנית הינשופים של יאיר ניצני)
