בין הזר הרביעי לישראלי השלישי
האמון בשחקן הישראלי ממשיך להיות נמוך והצעירים עדיין מחפשים את עצמם. המאמנים הדואגים לג'ובים מתרפסים בפני הנהלות חומרניות, שמצידן מתרפסות בפני הנהלת מכבי ת"א ושלטונות המס. עידו אשד על פתיחת העונה בליגת העל
לכאורה יש מספר סיבות לעליצות. הפועל ת"א חוזרת לליגה, אילת מותחת את מפת הכדורסל, חיפה בנתה את רוממה מחדש, ואחרי שנתיים צולעות מצליחה המינהלת להעמיד שוב 12 קבוצות בריאות בליגת העל.
ים שערים בעמודי התקצירים של ynet ספורט:
- השואו של ארנשואו, הספתח של עטר / תקצירי ליגת העל
- הוולה של איבנוביץ', הבומבה של קסורלה / תקצירי הליגה האנגלית
- ואל תחמיצו את השער המצחיק של המחזור בבלגיה
אז למה אין שמחה אמיתית? למה זה מרגיש שממשיכים לרמות אותנו? התשובה טמונה במקום בו מתנגש הכדורסל הישראלי עם התפיסה השגויה, לפיה ריבוי זרים משפר את הליגה, משיג יותר חסויות וכסף ומעלה את הרמה. אם תרצו, הכל מתנקז לקו התפר העובר בין הזר הרביעי לישראלי השלישי.
בהתחשב בהסכם שאומר שבעונה הבאה כולם יחזרו לשחק לפי החוק הרוסי, מטרידה מאוד הבחירה של 11 הקבוצות חוץ ממכבי ת"א לשחק
השנה עדיין עם ארבעה זרים על המגרש. ויותר מטרידה ההסכמה לאפשר למכבי לרשום שישה זרים בטופס, אחרי שכבר הוחלט על חמישה.
אל תגידו "זה רק זר אחד נוסף", כי זו הכנה לקיץ הבא ולעוד 11 זרים כאלה. וגם השנה במכבי, זה אומר שאחד משני שחקני העתיד של המועדון, איתי שגב או עידן זלמנסון, אפילו לא יתלבש בחלק מהמשחקים. כל כך מעט אמון בשחקן הישראלי.
הישראלים הבכירים בכל קבוצה לא נפגעים. מליאור אליהו, רביב לימונד ועידו קוז'יקרו נמשיך ליהנות בכל מקרה. אבל איפשהו באמצע הספסל, יושבים
אלה שלפני הפריצה. שכבר הראו שיש להם את זה, אבל עדיין צריכים לפנות זמן מגרש לזרים שהם בגילם, בשלב דומה בקריירה, עם כישרון זהה ולפעמים פחות, אבל בעלי דרכון אמריקאי והטבת מס. שיבואו, יתגלחו וילמדו על חשבון משלם המיסים, וימשיכו לתחנות אחרות. והם, הצברים, יישארו כאן וימשיכו לנסות.
בעונה שעברה החליף איל שולמן למשחק אחד את ג'ו קרופורד הפצוע בראשון לציון, נתן הצגה של 22 נקודות וניצחון במלחה, אבל הקיץ הוא המשיך לנדוד והגיע לנתניה. עמית שמחון, מלך השלשות של האולסטאר, שינה משחקים עם הידית שלו בכל קבוצה אליה הגיע, וגם הוא נאלץ להמשיך לחפש, העונה בגלבוע. ליאור שגב הוא רכז מחונן נדיר במחוזותינו, והעונה יקווה לדקות במקום או ליד פול סטול בחיפה. יש עוד דוגמאות רבות.
עוד ב-ynet ספורט:
- אלי טביב מנסה לרכוש את בית"ר
- פורטוגל שוב הביסה את נבחרת הנוער
- כדורסל: מנהל קהילתי "יובלים" ייאמץ את בית"ר
אלו לא רק דקות המשחק, אלא כמות הקרדיט שאתה מקבל. בשנייה שאתה טועה אתה רואה בזווית העין את הזר החדש קופץ מהספסל להחליף אותך.
ובאותו רגע אתה חוזר שנה אחורה. תרד לספסל עם הטעות הקטנה שעשית, ולא תהיה לך הזדמנות לתקן אותה היום.
עוזר המאמן הנחמד יעבוד איתך באימון, ותחזור על הפעולה הנכונה חמישים פעם. אבל זה לא כמו לתקן במשחק. והזר שרק יצא מהקולג' ישתולל, יזרוק איירבולים, יעשה חורים בהגנה, אבל יקבל מחיאות כפיים מהמאמן. פה קבור הכלב.
בידי מי נמצאת התשובה? רוב מאמני הליגה הם מאמני נבחרות צעירות בעבר בהווה ובעתיד. אבל הם דואגים לג'וב ולהתרפס בפני הנהלות חומרניות,
שמצידן מתרפסות בפני מכבי ובפני שלטונות המס, רק לשמור על סטטוס קוו. המנהלת מאלילה זרים ואפילו מארגנת להם תחרויות שירת ראפ, רק שירגישו בבית. התפיסה הזו, שהונהגה על ידי הקומישינר העוזב, אבנר קופל, צריכה להשתנות.
ואולי הדרך היא יו"ר מנהלת חדש, שאינו נציג הקבוצות אלא מייצג את האוהדים, אותנו, שרוצים שינוי מלמטה, בצבעי כחול-לבן. אבל הכלבים נובחים ושיירת הזרים עוברת. איך זה ישתנה? HOW, HOW?
לתגובות: eshed.basket@gmail.com