בזמן שתלמידי יא'-יב' בארץ מתמיינים ליחידות צה"ל, בני אותם גילאים בקנדה מתקבצים ליריד אוניברסיטאות מיוחד, שנערך במרכז הועידות של טורונטו בשדרת ברמנר 222. באירוע התארחו נציגים מקמפוסים שונים מכל רחבי אונטריו רק כדי לפתוח בפני עשרות אלפי התלמידים את האופציות העומדות בפניהם להשכלה גבוהה.

יעברו עוד שלוש עד ארבע שנים לפחות עד שיריד בצורה די דומה, במרכז הירידים בתל אביב, יעסיק את משתחררי צה"ל העתידיים. שם יתנפלו על הסמלת או הסמל-הראשון עם מגוון הצעות לפסיכומטרי, עבודה מועדפת, אופציות למסלול משתלם בבנק, בחברת הסלולר ובקופות החולים, וכמובן מגוון אוניברסיטאות, מכללות וקופונים מכל סוגי הצבעים והמינים.

אין ממה לפחד. סטודנטים ישראלים בקנדה

אחרי שיצאו הסמלת והסמל הראשון ממרכז הירידים עם הלם תרבות ושלל שקיות מלאות ניירת שמתיימרת להיות הכיוון הנכון בשבילם בחיים, מגיע יום השחרור שבו צריך להחליט מה לעשות. זאת בהנחה שעדיין לא שוריין כרטיס טיסה ישיר לדרום אמריקה, תאילנד, ניו-זילנד או יעד אקזוטי אחר.

אם כן, הגיע היום ונבחרה החלטה לא רגילה, לעזוב הכל בארץ וללמוד בחו"ל, ולא סתם בחו"ל– בטורונטו, קנדה. למה דווקא כאן? מה סטודנטים ישראלים לומדים? איך הם מסתדרים? גוני אלטר וגלעד פורצקי הסכימו לחלוק איתי את המידע הזה וגם כמה טיפים לישראלים ששוקלים לימודים בקנדה.

גוני אלטר, בת 23 מרמת השרון, נמצאת בטורונטו כבר שנתיים. מיד לאחר השחרור מהצבא, לאחר תקופה של קבע כקצינה, נחתה גוני בטורונטו למטרת לימודי אנגלית.

לאחר כמה חודשים של קורסים ב-ESL) - English as a Second Language) הבינה שלא מיצתה את השהות בקנדה והחליטה להישאר ולהמשיך ללימודי תואר במנהל עסקים בקולג' "ג'ורג' בראון". כעבור שנה בקולג' הרגישה צורך לרענן ולאתגר את עצמה ועברה ללימודי פסיכולוגיה באוניברסיטת "יורק", שם היא לומדת כעת.

גלעד פורצקי, בן 28 מנתניה, נמצא בטורונטו כבר חמש שנים. לאחר תהליך הגירה הגיע לקנדה למטרת לימודים. גלעד החל את דרכו בלימודי תכנות באוניברסיטת "יורק", הבין שהוא מחפש כיוון אחר ועבר ללימודי ניהול מערכות מידע וזאת השנה השלישית שלו לתואר.

למה קנדה?

גוני: "לימודי אנגלית ב-ESL התאפשרו לי באוסטרליה, ניו-יורק וטורונטו. אוסטרליה הייתה לי רחוקה מידי, באותה תקופה אחי היה בניו-יורק אז רציתי להיות קרובה אבל לא מידי, וטורונטו נראתה אידיאלית מהבחינה הזאת".

גלעד: "התחלתי תהליך הגירה לפני כמה שנים עם המשפחה שלי אבל בסוף הם החליטו להישאר בארץ ואני החלטתי לעבור ולנסות לראות איך ילך לי".

אז ירדתם מהמטוס ולאן הגעתם?

גוני: "סידרו לי מהלימודים דבר שנקרא 'Home Stay', שזה משפחות שמארחות סטודנטים, מעין משפחות מאמצות שנבחרו על ידי בית הספר. הם נותנים לך חדר וארוחת בוקר וערב. היה לי חדר בבית של משפחה אבל סבלתי שם ואחרי שבוע עברתי למשפחה אחרת ושם היה לי ממש טוב. הבעיה היא שזה סידור שהוא לא משתלם כלכלית אבל היתרון שלו זה שהוא בטוח ומאפשר נחיתה קלה. אחר כך כבר עברתי לדירה שכורה, ושם גרתי עד ממש לא מזמן, כמעט שנתיים. בתקופה ההיא הכרתי את החבר שלי, ולפני חודש עברנו לגור יחד".

גלעד: "בהתחלה הייתי קצת אצל חברים. כשהתחלתי ללמוד גרתי שלושה חודשים במעונות, שזו הייתה טעות. שילמתי המון כסף לדירת סטודיו קטנה מאד. זה אמנם קרוב לאוניברסיטה אז חוסכים בתחבורה ציבורית אבל זה לא באמת משתלם. אחר כך עברתי לדירה עם חברים וקניתי אוטו".

איך הסתדרת עם השפה?

גוני: "זה היה תהליך לא פשוט. הגעתי עם רמת אנגלית נמוכה במטרה לשפר אותה, אז לקחתי קורסים ב-ESL ועבדתי קשה כדי לעלות ברמות ולהשתלב. כמובן שגם מאד עזר לחיות פה, כי כל מה שמקיף אותך הוא באנגלית אז את חייבת להתמודד עם זה, אין ברירה, את חשופה לזה".

גלעד: "למרות שבאתי עם רקע (לימודים וסבתא מורה לאנגלית) היה קצת קשה בהתחלה, וזה מפחיד כשאתה חושב לעצמך ללמוד בשפה זרה. כשהגעתי הבנתי שאין הרבה התערבבות; ישראלים נשארים עם ישראלים, סינים עם סינים וכן הלאה. צריך לצאת החוצה כדי לדבר, אז עובדים בחוץ וככה תופסים את האנגלית. בכל אופן, כדי להיות רגוע לקחתי כמה שיעורי אנגלית לפני שהתחלתי את התואר, ותוך כדי גיליתי שהאקדמיה פה לא דורשת הרבה מבחינת השפה, ונהוג לגלות הבנה כלפי זה היות ויש הרבה מהגרים".

איך הסתדרתם מבחינה כלכלית? שכר לימוד?

גלעד: "אם אתה אזרח קנדי אז יש הלוואה לסטודנטים שנקראת OSAP) Ontario Student Assistance Program). זו הלוואה לכל התואר שמתחילים להחזיר אותה כשמסיימים את הלימודים (חצי שנה ראשונה בלי ריבית) ואחר כך בריבית נוחה יחסית. וחוץ מזה עובדים".

גוני: "לא פשוט, בגלל שאני סטודנטית בינלאומית עולה לי בערך פי שלוש מסטודנט מקומי. אני עובדת ב'הלל' וב'כחול לבן' ומלמדת עברית, וזה לא משאיר הרבה זמן אבל מסתדרים".

איך מצליחים לשלב את הלימודים והעבודה עם החברים, בן/בת הזוג, חיים?

גוני: "אני לא. כלומר, אני גרה עם בן הזוג שלי אז זה מסתדר, אבל אין לי ממש זמן לחברות, אני לא רואה טלוויזיה, לא יוצאת יותר מידי, אין חיים. זו תקופה כזאת".

גלעד: "לשלב לימודים ועבודה בשנה הראשונה זה קצת קשה אבל אם משווים את זה לכמות הקורסים שעושים בארץ לעומת פה אז השיטה היא אחרת. בכנות, אפשר ללמוד ולעבוד, יש יותר חופש, אתה בוחר לעצמך את כמות הקורסים כך שאפשר לסדר את זה עם עבודה חלקית לפחות.

לחברים מוצאים זמן בין לבין. ארוסתי נמצאת בארץ, ואנחנו מבקרים אחד את השניה כל כמה חודשים, מתמודדים עם הפרשי השעות והמרחק דרך אמצעי התקשורת, שלמזלנו יש היום בשפע".

איך ההורים מגיבים לזה שאתם פה?

גלעד: "אני בן יחיד, אז קשה. אני טס לפחות פעם בשנה, בחורף, ואם מתאפשר אז גם שוב בקיץ".

גוני: "ההורים שלי מעודדים את זה. הם חושבים שזה צעד נכון, בין אם זה רק לחוויה של לחיות כמה שנים לבין אם לחיות ולגור פה כי זה מקום קצת יותר בטוח. וגם אחי הגדול גר פה, אז זה די מרגיע".

איך מתמודדים עם החורף והמנטאליות פה?

גוני: "החורף הראשון שלי פה היה קשה; השלג הגיע לי עד הברכיים ויש לי זיכרון רע וטראומתי מהקור, למרות שהשנה היה פחות נורא. עם המנטאליות דווקא ממש נעים לי. יש פה משהו פחות אגרסיבי מהארץ ואני אוהבת את זה. בהתחלה זה הדהים אותי לראות איך אנשים עומדים פה בתורים למשל, לא דוחפים, כל הזמן מתנצלים, ועכשיו אני כבר רגילה – תופסת את עצמי מתנצלת ותוהה על מה".

גלעד: "החורף קשה, מושלג וקר. אבל מתמודדים, זה מזג האוויר - זה מה יש. עם המנטאליות קל מאד להסתדר; לא דוחפים אותך, אין בלגן בכביש, אתה רגוע יותר. אבל אין פה השתלבות יותר מידי. כל החברים שלי פה ישראלים, כל אחד מתחבר עם הקבוצה שלו. גם באוניברסיטה – אתה מתחבר עם ישראלים, אולי גם קצת יהודים".

יש לכם מעורבות באירגוני סטודנטים חברתיים או פוליטיים?

גוני: "כשהייתי בקולג' הקמתי את הקלאב של "אינטרן" (מטעם ארגון 'הלל'). זה מועדון שמטרתו להכיר ולחבר בין יהודים וישראלים בקמפוס, לעשות אירועים משותפים וחגים. יש את זה בכל קמפוס ו'בג'ורג' בראון' לא היה, אז אני הקמתי אותו בסמסטר שעבר, וזה היה די מרגש. יחסית לזה שאני לא הרבה זמן פה זה הישג יפה".

גלעד: "אני משתתף בפעילויות הסברה נגד האירגונים האנטי-ישראליים בקמפוס. יש למשל 'קלאב' של סטודנטים מאד פעיל נגד-ישראל שנקרא SAIA) Students Against Israeli Apartheid). לפעמים אתה עובר לידם, והם מציבים בקמפוס מן חומה כזאת שנראית כמו גדר ההפרדה עם שלטים ותמונות, ומציגים את עמדתם בצורה די אקטיבית. אז אני או אחרים באים, אומרים את הדעה שלנו ומסבירים את נקודת המבט הישראלית. זה נושא רגיש, וזה לפעמים גורר אמוציות והרבה אנשים מתאספים, ונוצר מעין דיבייט כזה. אני אוהב את זה. מה שקורה בדרך כלל הוא אחד משני דברים: או שאתה מביא אותם להודות בכך שהם אנטישמים או שאתה פשוט מסביר ונותן את הצד שלך, נותן תשובה לכל שאלה או טענה שמציבים מולך. אני מאד מעודכן בפוליטיקה, זה נושא שמאד חשוב לי ויש לי תשובה לגבי כל נושא שעולה. זה גורם לך להבין הרבה דברים, כמו שלא יהיה שלום בקרוב. אבל זה חשוב לעשות את ההסברה הזאת. יש הרבה מאד ישראלים או יהודים שעוברים ליד דבר כזה ומתעלמים, ואני לא מאמין בגישה הזאת. אני חושב שצריך לעמוד מול זה, ואני מרגיש שזה חלק מהמחויבות שלי".

מה נראה לך שהיית עושה בארץ אם לא היית פה?

גוני: "אחת הסיבות העיקריות שבגללן לא חזרתי לארץ אחרי שסיימתי את קורס האנגלית היא כי רציתי לעשות משהו שונה. אם הייתי בארץ בטח הייתי עושה מה שחברות שלי ברמת השרון עושות היום, שזה לסיים צבא, לנסוע לדרום אמריקה, למלצר, לעשות פסיכומטרי ולהיכנס ללימודים ב'בינתחומי' בהרצליה. זה מה שהיה קורה, זה המסלול. ורציתי משהו שונה. זאת ה-סיבה שנשארתי פה, להוציא מעצמי דברים אחרים. לא יכולתי להרשות לעצמי להיות משעממת, ואם הייתי בארץ הייתי נשארת ממוצעת, ולא רציתי את זה, רציתי משהו אחר. כרגע, אני מרגישה שאני ממלאה את כל הפוטנציאל האפשרי שבי, וזה בזכות העובדה שיש לי חופש לגלות דברים ולמתוח את הגבולות של עצמי".

גלעד: "הייתי לומד. אבל הייתי מפספס הזדמנות להיות אזרח פה. הייתי מאבד את זה. ואני מאד גאה שאני אזרח של שתי המדינות האלה (ישראל וקנדה). אני מוצא יתרונות בשתיהן".

אחרי סיום התואר חוזרים הביתה?

גלעד: "כן. למרות שמפחיד קצת לחזור לארץ אחרי שמתרגלים לכאן. אחרי חמש שנים כאן לא יהיה פשוט לעזוב. יש לי פה חיים, חברים טובים".

גוני: "אני עדיין לא יודעת, זה עוד רחוק לי. כל המשפחה שלי בארץ, פרט לאחי שגם נמצא פה בקנדה, והחברים שם, זה קשה לעזוב את כולם. מצד שני, אני חושבת שבשלב זה אפילו יהיה לי קצת מוזר לחזור אחרי קצת יותר משנתיים פה".

לסיכום, נראה שבין אם אתה סטודנט בינלאומי ובין אם אזרח ישראלי-קנדי, ההתמודדות היא אמנם לא קלה אבל האתגר משתלם ואפילו הופך לנוח. גוני וגלעד מוכיחים לנו שאין ממה לפחד; ללמוד באנגלית זה לא קשה כמו שחשבנו, מצליחים לשלב עם זה עבודה, את החורף הקר שורדים וברגע שמצאת דירה עם שותפים אתה בדרך הנכונה להסתדר.

ההמלצה שלהם לישראלים שרוצים לבוא ללמוד פה היא להתחבר עם ישראלים; גלעד: "יש פה קהילה, כולם מכירים את כולם וזה נותן הרגשה של בית במקום שיכול להיות לפעמים מאתגר, יש עזרה הדדית וזה תמיד טוב".