ג'ורג' מייקל בהופעה: אין זכר לדלקת הריאות
למרות שהחלים מדלקת הריאות שגרמה לאשפוזו, ג'ורג' מייקל החליט לקצר את מסע ההופעות החדש שלו וסיים אותו בהופעה בלונדון שהוכיחה: לא רק שהוא בריא, קול הנשמה הבאריטוני שלו עמד ללא כל מאמץ במבחן, וריגש את הקהל במשך שעתיים
הפעם הראשונה בה ראיתי את ג'ורג' מייקל בהופעה היתה באפריל 1992 במופע הפרידה לפרדי מרקורי באיצטדיון וומבלי. מייקל שר עם קווין את "Somebody To Love" והוכיח לעשרות האלפים שהיו שם שהוא היחיד שיכול להזכיר באיכויותיו הקוליות את אלו של האליל שהלך לעולמו. הפעם האחרת היתה עשרים שנה אחרי, ביום רביעי האחרון.
"סימפוניקה", מסע ההופעות הראשון של מייקל עם תזמורת סימפונית, הוזנק לפני למעלה משנה, אולם נאלץ להידחות שכן הזמר בן ה-49 התמודד עם מחלת ריאות קשה שכמעט הביאה למותו. גם כשהוא כבר התאושש לאט לאט, היה חשש גדול שאחד מקולות הנשמה הלבנים הגדולים ביותר בדורו לא ישמע על הבמות עוד.
אז עכשיו הוא חזר. אחרי שנים של שתיקה מוזיקלית ושערוריות מין וסמים, חווית 'כמעט המוות' שלו הספיקה כדי שהוא ינער את הקורים וייחדש את מסע ההופעות שנקטע בשל סיבוכיו הנשימתיים של הזמר. המופע שהתקיים בארלז קורט בלונדון הפך להיות גם המופע האחרון כרגע בסיבוב הנוכחי.
לפני כשבועיים הוציא הזמר הודעה לעיתונות בה אמר כי למרות שהוא חשב שהשיבה לבמות תעזור לו בהשתקמות, הוא טעה. לא קל לו והדבר מלווה בפחדים ומתחים עצומים הפוגעים, כרגע, בבריאותו הנפשית. כל הופעות ההמשך באוסטרליה ובארצות הברית בוטלו עד להודעה הבאה, אולם את ההופעות בלונדון, עיר מגוריו, התחייב מייקל לקיים כמתוכנן.
רעשים של מכונות הנשמה שהתערבבו עם כלי המיתר של התזמורת הסמפונית פתחו את הערב כשמייקל שר את White Light, הסינגל החדש שלו, איתו גם הופיע בטקס הנעילה של האולימפיאדה. "ויש בי עוד כל כך הרבה שאני רוצה לעשות. עם המוזיקה. האם זו היתה המוזיקה שהצילה אותי? או הדרך שהתפללת עבורי? בכל מקרה, אני מודה שאני בחיים", הוא שר. כל דאגה שהקול שלו השתנה במהלך השנים או שנפגע כתוצאה מהמחלה היתה חסרת בסיס. קול הנשמה הבאריטוני שלו עמד ללא כל מאמץ במבחן של הופעה בת שעתיים.
הוא הגיע לצלילים הגבוהים בקאבר ל"Wild Is The Wind", שיר המיוחס לדיוויד בואי, והרגיש בטוח מספיק לשיר בליווי כלים עדינים בלבד את הבלדה "You Have Been Loved", אותה הקדיש לאמו ולדודתו סלמה ולכל מי שאי פעם איבד מישהו יקר. הרגע היחיד בו כיסו אפקטים אלקטרוניים את הקול שלו היה בקאבר לשיר "True Faith" של ניו אורדר, בו סמך מייקל על אפקטים מיוחדים שיחדדו את השירה שלו. "זהו שיר על התמכרות", הוא אמר לקהל המשולהב, "משהו שברור שאין לי שום מושג לגביו".
מייקל חילק את הערב באופן כמעט שווה בין קאברים ליצירות שלו. את השירים הלא מקוריים שתיארו איזשהו מסע של הזמר במוזיקה שנגעה בו במהלך חייו, הוא שר עם המון לב ונשמה. השירים נעו מ"My Baby Just Cares For Me", שיר סווינגי, דרך "Feeling Good" של נינה סימון ו"רוקסן" של סטינג ועד לימינו ל"רולטה רוסית" של ריהאנה ו"Going To Town" של רופוס ווינרייט.
לפני ששר את האחרון דיבר מייקל בגנות השמרנות האמריקנית. "נישואים חד מיניים נמצאים בכותרות בתקופה האחרונה. המילה נישואין היא לא רלוונטית. יש לנו את אותן הזכויות. אנחנו אינטליגנטים מידי כדי להיתלות במילה נישואין ובשמרנות הדתית שמתלווה אליה. יש לנו את הזכויות האזרחיות שלנו. בואו נריע לקהילה הגאה", הוא צעק והקהל הצטרף אליו במחיאות כפיים ושריקות מחרישות אוזניים.
אבל היו אלה יצירות המקור של מייקל אליהן הקהל הגיב בצורה הכי מתלהבת ומופגנת. השיר הקצבי "Star People" והשיר חסר הזמן "A Different Corner" הציגו את ההגשה המושלמת של הזמר ואת קול הקטיפה הייחודי שלו, הגורם לך להרגיש כאילו אתה רוחץ באמבטיית דבש.
כשמייקל שר "Father Figure", נדמה היה שכל הקהל עוצר נשימתו וחוזר לשנת 1988 ולפעם הראשונה בה שמע את השיר הענק הזה. ב"Waiting For That Day" שהוסיף לו את מילות השיר של ה"אבנים המתגלגלות" "You Can't Always Get What You Want", מייקל זז על הבמה עם תנועות האגן הידועות שלו ומחיאות הכפיים הקצביות שכל כך מזוהות איתו וגרם למאות מעריצים בקהל העומד על רגליו לרוץ במעברים אל קדמת הבמה.
החלק האחרון של הערב, ההדרן, כלל את השירים "Amazing", "I'm Yor Man"
ו"Freedom", חגיגת ניינטיז במיטבה. בכלל, מייקל נראה מעולה. הוא שמור היטב, לא רזה כפי שיצא מבית החולים לפני שנה, מלא אנרגיות וחיוניות. אם אכן עובר עליו משהו אז המשהו הזה לא הופיע על הבמה באותו הערב.
אז נכון שהוא לא שר אפילו שיר אחד של "וואהם", וגם לא את "לחישה פזיזה" שאחראי על הזנקת קריירת הסולו שלו - אבל נראה שמייקל עבר כברת דרך ארוכה מספיק מאז ימי הספידו הלבנים והקוקטיילים בבריכה של "קלאב טרופיקנה" כדי לא לשיר אותם, וגם כדי שהקהל יקבל זאת בהבנה.
בכלל, היה במראה של מייקל עם משקפי השמש הידועים שלו, הלבוש בחציו הראשון של הערב בחליפה שחורה מחוייטת ובחציו השני בחליפה סגולה, משהו מאוד מוכר. תחושה של חזרה הביתה. מן זכרון ישן וטוב כאילו פגשת שוב בחבר ותיק וקרוב, שלא משנה כמה זמן לא התראיתם תמיד תאהבו אחד את השני - ותמיד, אבל תמיד, יהיה לכם מאוד כיף ביחד.
