שתיקת הרבנים: אני משיח? למה לא
הם אלילים בעלי כוחות על, ומוכתרים למשיחים בחייהם ובמותם. מילא החסידים השוטים, אבל שתיקת הרבנים הנערצים מעודדת את התופעה. משפחת אבוחצירא, הרב פינטו והרנטגן נמנים כולם עם רבנים שעשו הון גדול מהערצה עיוורת של חסידים
צדיק באמונתו יחיה, וחסידים שוטים הסתובבו בנינו עוד מימיי מסכת סוטה, שם מובהר כי דווקא מי שמדקדקים במצוות עלולים למצוא את עצמם עושים שטויות איומות ונוראות. בשפת הדיבור, החסיד השוטה הוא מי שנוהה אחרי רבו בהערצה עיוורת.
ייתכן שלרב יצחק יש המוני חסידים, ואחד מהם הוא שוטה גמור - שלא לומר אוויל משריש - שההערצה העבירה אותו על דעתו, וגרמה לו לפתוח דף אינטרנט ובו שבחיו האמיתיים והמדומים של הרב. אבל לא זו הבעיה. אידיוטים יש בינינו ותמיד היו, אבל לא כל אידיוט יכול לכתוב כך, וגם לקשר את הכתוב לארגון של הרב שאוסף תרומות להמשך פועלו.
חסידים שוטים יותר מאי-פעם
וכאן, תסלחו לי, מתגלה בעיה חמורה שהרב אמנון יצחק הוא חלק ממנה: רבנים רבים וטובים ומצוינים מוכנים לא רק לסבול את החסידים השוטים שלהם, אלא גם לרמוז להם במעשה או במחדל שזה בסדר גמור להתייחס לסמכות הרוחנית כאל סופרמן וספיידרמן גם יחד, פלוס הכלאה של קדוש נוצרי ומיקי מאוס בעל תכונות על-אנושיות.
אם באמת הולך ופוחת הדור, אז גם החסידים בדור הזה שוטים יותר מאשר אי-פעם. סביב רבנים רבים מדי מצטופפים מעריצים במספרים הולכים וגדלים, מבלי שהרבנים הללו יאמרו: "חלאס, אני רק בן אדם, כמוני כמוך, כולנו נבראנו בצלם ותפסיקו כבר עם מחוות ההערצה. תלמדו תורה או שתעשו קצת מצוות". במקום זה, נוצרה בישראל שכבה של רבנים שנישאים על גלי ההערצה למחוזות שהם לא צריכים להיות בהם בכלל.
כי הרי הערצה לא נגמרת במילים. היא מתרגמת לשקלים, ורצוי גם לדולרים. ייתכן שצאצאי הרב אבוחצירא הם באמת
גדולים בתורה ובמצוות, אבל להערכה המגזין "פורבס" החצר שלהם שווה 1.3 מיליארד שקל. הכסף הזה לא הגיע מיגיע כפיים, מייצור מוצרים חיוניים לזולת או מתמלוגים על יצירות ספרותיות בתחום ההלכה. הכסף הוא ביטוי של הערצה, ובאורח פלא בדורנו הוא משמש לא רק למצוות ולמעשים טובים, אלא גם לצבירה של הון, להתחככות עם השלטון והסגידה לאלוהי הממון.
החצר של אבוחצירא לא לבד. הרב פינטו, הרנטגן: כולם נמנים עם רבנים שעשו הון גדול מהערצה עיוורת של חסידים. עיני לא צרה במי שמרוויח את כספו ביושר, יהיה עשיר ככל שיהיה. אבל יש הרבה יותר מטעם לפגם באנשים שמציגים את עצמם כסמכויות רוחניות, והופכים את תורתם לקרדום לחפור בו, וכשהם חופרים הם מוצאים רק זהב.
הרב פינטו גר בבית ענקי שאותו קיבל במתנה מאחד החסידים שלו. זו הייתה עסקת נדל"ן שעלתה לחסיד עשרה מיליון שקלים, וזו העסקה היקרה ביותר בתולדותיה של העיר אשדוד. זו הערצה וזה מחירה, ומי שחושב על הרב כעל סמכות רוחנית, צריך לשאול את עצמו האם טוב ונכון היה שהרב - בלי כל קשר לחשדות המועלים נגדו כעת - יאמר לחסיד שלו: בכסף הזה אני יכול להאכיל המון רעבים, לחתן המון יתומים ולעשות מלא מעשים טובים של מתן בסתר.
למה הם שותקים?
לא תמיד מלווים גילויי ההערצה בכסף מזומן. הרב אלישיב זצ"ל חי בצניעות מופלגת, כך על פי חסידיו. זה לא מנע מהם להתייחס אליו כאל נציגו של הקדוש-ברוך-הוא עלי אדמות, בדיוק כפי שנהגו חסידי הרב כדורי במורה הרוחני שלהם, ובדיוק כפי שהלובביצ'רים הכתירו את רבם למלך המשיח, דבר שנחשב בעיניי יהודים אחרים לכפירה של ממש, ואפילו לעבודה זרה.
טוב היה לוּ רבנים וגדולי תורה היו מתנערים באופן מאורגן מגילויי הערצה כלפיהם, שאין להם דבר וחצי דבר
עם מעמדם התורני, חוכמתם ונדיבותם. כשרבנים רוצים, הם מתארגנים המהירות נגד תופעות שנראות להם מסוכנות, כמו למשל האינטרנט יימח שמו. כשהם שותקים לנוכח גלי הערצה גואים, הם מגלים את דעתם שכך טוב ונוח להם, לחיות מכספי מעריצים ולהשתכשך במי האפסיים שבהם הם הופכים לקדושים, למורמים מעם ואפילו למשיחי שקר.
לפני שנים אחדות ביקר הדלאי לאמה בישראל, וכדרכו הקדים שלום וקידה קטנה לכל אדם כדי להתבונן בזולת בגובה העיניים, ואף העניק את ברכתו למבקשים, בלוויית צעיפי קאטה לבנים, כמיטב המסורת הבודהיסטית.
אפשר היה להעריץ אותו בשקט ובנימוס מבלי שהוא עצמו ינסה לרכב על הגל הזה, ומתוך שהוא זוכר תמיד את מקומו הנכון בין בני אנוש. לכמה מרבני ישראל יש עוד מה ללמוד ממנו.
לפנייה לכתב/ת 
