כשחמאס מריח את הדם של אבו מאזן

ביקורו ההיסטורי של אמיר קטאר, השייח חאמד בן-חליפה אל-ת'אני, ברצועת עזה, הציב בעמדה קשה במיוחד את נשיא הרשות הפלסטינית אבו מאזן. השליט הקטארי, מבכירי מנהיגי העולם הערבי, חיבק את ראש ממשלת חמאס איסמעיל הנייה - וכלל לא בא לרשות לפגישה עם אבו מאזן. הצעד התקדימי מגיע אחרי הבחירות המוניציפליות שנערכו בשבת האחרונה בגדה המערבית והפכו לפארסה - ללא השתתפות חמאס. לפיכך נדמה שמצבם של אש"ף ותנועת הפתח ששולטים ברשות הפלסטינית ממשיך להידרדר.

דיווחי חדשות נוספים ב-ynet:

חמאס: ישראל נוקמת בנו בגלל ביקור אמיר קטאר

פיצוץ מפעל הנשק: ישראל שותקת, סודן מאיימת

ד"ר עידו זלקוביץ' מהחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ומרכז עזרי לחקר איראן והמפרץ הפרסי באוניברסיטת חיפה, מסביר כי בזמן שממשלת חמאס לא הצליחה עד שלשום להמריא ולזכות במעמד של מייצגת העם הפלסטיני בפני מדינה ערבית חשובה, הקלף המרכזי של אש"ף היה למעשה הקונצנזוס: "אנחנו הארגון שמייצג את כלל הפלסטינים בפני העולם הערבי והקהילה הבינלאומית. כעת, התהפוכות של האביב הערבי והשפעות חיצוניות מאפשרות לחמאס לצבור יותר ויותר מעמד מייצג בעולם האיסלאמי, והפחד של אש"ף - שנשלט על-ידי תנועת פתח היריבה - הוא שייהפך בלתי רלוונטי".

אל-ת'אני מתקבל בהדרת כבוד ברצועה(צילום: רויטרס)

"אש"ף בראשות אבו מאזן קיבל מכה אנושה למול חמאס", אומר תאל' (מיל') שלום הררי, לשעבר יועץ לענייני ערבים במשרד הביטחון וחבר במכון לחקר הטרור במרכז הבינתחומי בהרצליה. הוא מזכיר שביקור שליט קטאר הוא הראשון מאז השתלטות חמאס על הרצועה ב-2007, ולכן החגיגה של הנייה כפולה: פעם אחת מול אבו מאזן - שטוען שהוא הנציג החוקי והיחידי של העם הפלסטיני - ופעם שנייה מעצם הביקור.

"מדובר בשליט חזק מאוד בעיקר בגלל חולשת הליגה הערבית, חולשת סוריה ומצרים - מה שהופך את קטאר לכוח עולה באמצעות המיליארדים שלה ובאמצעות רשת אל-ג'זירה. וזהו בעצם הניצחון הגדול של הנייה", אומר הררי.

לנטרל את ההשפעה האיראנית על חמאס

איראן הייתה בשנים האחרונות אחד הערוצים הכלכליים החשובים ביותר לשרידות של הישות החמאסית ברצועת עזה, לדברי זלקוביץ'. "עצם העובדה שמגיע אמיר קטארי שהוא שליט סוני, זה מסמן איזשהו רצון להפחית את התלות הכלכלית בין חמאס לאיראן השיעית, כלומר יש מצד הקטארים קריצה לאיראן שאומרת 'גם אנחנו שחקנים פה'".

בדיחה בקלפיות

גם הבחירות המוניציפליות ברשות בשבת החולפת מראות עד כמה הפיצול שריר וקיים ולא ניתן כרגע לגשר מעליו - למרות ההסכמים בין אבו מאזן למשעל וההבטחות לממשלת אחדות ובחירות כלליות. עצם העובדה שלא היו בחירות של ממש, ואנשי חמאס לא השתתפו בהן ולא אפשרו את קיומן בעזה, מסביר זלקוביץ', מראה על הניתוק משלטון הרשות בגדה. הבחירות היו בעצם פתח נגד פתח. 

תא"ל (מיל') שלום הררי מספר ששמע מפעיל פלסטיני שעוד לא קרה במזרח התיכון כדבר הזה - שתנועה אחת מביסה את עצמה. "הרי החמאס החרים את הבחירות והתוצאות היו נוראות כי פתח התחרה עם עצמו". לדבריו, מתוך 1.2 מיליון בוחרים הצביעו רק 277 אלף, ומתוכם רק 36 אחוזים בחרו ישירות בפתח, שהיא התנועה שמובילה את אש"ף ואת הרשות הפלסטינית. "זה הפך להיות בדיחה".

"המאבק הוא למעשה על הלגיטימיות - מי הנציג החוקי היחיד של העם הפלסטיני? כשחמאס אומר שגם בבחירות הקודמות ב-2005 הם לקחו 70 אחוז בבחירות לעיריות, כלומר כבר אז זה היה בדיחה", מסביר הררי.

טורפים מריחים דם

אז מה כל זה אומר לגבי ישראל? כשאבו מאזן מוחלש נוצרות כמה בעיות, סבור הררי: "המדינות התורמות שולחות לו הרבה פחות כסף - קטאר למשל תרמה יותר לעזה על חשבון הרשות, כך שמבחינה כלכלית הם במצב לא טוב. מבחינת הבחירות, המועמדים של אבו מאזן הפסידו למועמדים עצמאים בשלוש ערים גדולות: ג'נין, שכם ורמאללה, שהיא המרכז של הרשות. החולשה שלו מזמינה טורפים שמריחים דם כמו החמאס בגדה והחזית העממית".

כשאבו מאזן חש חלש, מתחילות מה שהררי מגדיר "הצגות של אנטי ישראל" כמו הפגנות והפרות סדר. "הפתח נמצא בחולשה כרונית כבר תקופה ארוכה. זו תנועה שאיבדה את דרכה. ברגע שנגמר המאבק המזוין נגד ישראל זה הוריד את ה'סקס-אפיל' של הפתח בצורה משמעותית, כך שגוברת התחושה שהעסק לא פועל כמו שצריך".

גם זלקוביץ' טוע שהקיפאון המדיני או חוסר היכולת להגיע להבנה משותפת מול ישראל - בנוסף למשבר הכלכלי -

יחייבו את אבו מאזן "לנקוט צעדים אגרסיביים יותר, כלומר לנתב את הזעם הפלסטיני החוצה. הוא מוצא עצמו נדחק לפינה ולא מצליח לספק את הסחורה. הוא למעשה מפסיד פה פעמיים וככל שחמאס יתחזק, יתחזקו כיסים של אי שקט בגדה המערבית".

במגמה של התערערות שלטון אבו מאזן ואש"ף, גדל הסיכוי להתפרצויות אלימות נגד ישראל, בעיקר ביהודה ושומרון. לדברי זלקוביץ', "חמאס אולי דווקא תנסה לשמור על שקט, אבל היא גם מחויבת למאבק המזוין נגד ישראל על בסיס האתוס של הג'יהאד. כלומר היעדר אופק מדיני והמחאה החברתית לצד קריסת הכלכלה הפלסטינית, יוצרות עבור ישראל יותר סיכונים מאשר סיכויים".