קרבי זה הכי, אחותי
מהילדות בפרברי לוס אנג'לס, דרך האב הנוקשה ועד השליטה המוחלטת לאורך השנים בטניס העולמי. סרינה ו-ונוס וויליאמס הוכיחו שהן הגדולות מכולן, עד שיחליטו לתלות את המחבט
בימים אלה סרינה וויליאמס משחקת בטורניר המאסטרס המסכם של השנה באיסטנבול, בו משתתפות 8 הטניסאיות הטובות בעולם. ההנחה הרווחת היא שהיא גם תזכה בו, כי לאחרונה זה מה שהיא עושה.
יורוליג - כל הכותרות:
- טיול בצפון: צפו במכבי ת"א עושה בית ספר לשאלון
- גם ריאל חגגה על חשבון פנרבחצ'ה - ועוד במשחק חוץ
- חדש באתר: "Ten בראש" - עשר שאלות לקיינר מדלי
- "פסק זמן": תכירו: גיאורגי שרמאדיני - הענק העדין
- יוגב אוחיון - הגרסה המשוחררת/מליניאק על ניצחון מכבי בשאלון
ויש גם כדורגל:
ונוס וויליאמס זכתה השבוע בטורניר לוקסמבורג עם ניצחון בגמר על הרומנייה מוניקה ניקולסקו. זה היה התואר הראשון שלה מאז 2010. כן כן, אולי לפני שנה-שנתיים אפשר היה לחשוב שהגיל, הפציעות והמחלות יסיימו את עידן האחיות וויליאמס, אבל הן עדיין איתנו - דומיננטיות, חזקות, מושלמות. וכשהן משחקות ביחד, אין מדליית זהב אולימפית שלא תימס בפניהן.
המספרים אדירים: לסרינה יש 15 תארי יחידות בגראנד-סלאם, ועוד 13 בזוגות. היא מחזיקה גם בארבע מדליות זהב אולימפיות. לוונוס, מן
הרקע שלהן כבר הפך למיתוס. כילדות קטנות בשכונת קומפטון הידועה לשמצה בלוס אנג'לס, ונוס (כיום בת 32) וסרינה (31) עברו אימונים נוקשים אצל אביהן ריצ'רד, שהדריך אותן בהתמדה ובעיקשות. באחת הכתבות עליהן אף נטען כי היו נוהגות למהר ולשכב על המשטח בכל פעם שנשמעו יריות. האב נשאר מעורב תמיד בחייהן של הבנות, גם כאשר עברו בגיל 11 ו-10 בהתאמה להתאמן באקדמיה מקצוענית, ממנה הוצאו לאחר מכן על ידי האב.
כנערות אי אפשר היה לפספס את הכישרון שלהן, אבל הכל התפרץ כשנכנסו לסבב. ונוס התנסתה במספר טורנירים מאז שהייתה בת 14, ובגיל 17 עשתה
את הבכורה שלה בגראנד-סלאם. בצרפת ובווימבלדון זה לא ממש הצליח, אבל בהופעה הראשונה שלה באליפות ארה"ב הפתוחה היא הגיעה משום מקום ועלתה עד לגמר, שם הובסה על ידי מרטינה הינגיס. היא עברה עוד שנתיים של התחשלות והגעה לשלבים הגבוהים לפני שהשתלטה על הסבב - ב-2000/01 היא זכתה פעמיים ברציפות בווימבלדון ובארה"ב, ובשנתיים שלאחר מכן הגיעה לגמר ב-5 מבין 8 הגראנד-סלאמים, למרות שלא זכתה באף אחד מהם.
הסיבה לכך היא אחותה הקטנה. סרינה התחילה לשחק בסבב כבר בגיל 13, וב-1999, בזמן שאחותה עדיין חיפשה גראנד-סלאם ראשון, הנערה בת ה-18 זכתה באליפות ארה"ב. לאחר מכן הגיעה ההשתלטות המוחלטת של השתיים על עולם הטניס. זוכרים את אותם חמשת הגמרים שוונוס הפסידה? בכולם זה היה מול סרינה, כאשר בדרך הן קובעות שיא ונפגשות בגמר של ארבעה גראנד-סלאמים רצופים.
כתוצאה מכך, גם הדירוג הושפע. ב-2002 הן היו שתי הראשונות בעולם. השליטה הייתה מוחלטת - אבל לא החזיקה מעמד. כמעט בו זמנית, האחיות חוו ירידה, לא מעט בגלל פציעות קשות. ונוס התמודדה עם פציעה בשרירי הבטן, סרינה החמיצה שמונה חודשים בגלל ניתוח בברך. ב-2003 הן גם עברו טראומה, כאשר אחותן למחצה יטונדה נרצחה. פתאום היה קשה יותר מול הצעירות החדשות, פתאום הניצחונות לא באו בקלות. ביחס אליהן, ההישגים לא היו משמעותיים - ונוס זכתה בווימבלדון ב-2005, סרינה לקחה את אוסטרליה באותה שנה.
למעשה, אפשר לומר שוונוס מעולם לא חזרה לאותה רמת דומיננטיות של תחילת שנות האלפיים. היו לה הבלחות. היא חזרה לצמרת, הוסיפה לעצמה ב-2007/8 את שני תארי היחידות האחרונים שלה בגראנד-סלאם, שניהם בווימבלדון. היא אפילו עלתה ב-2010 בחזרה למקום השני בעולם (נחשו אחרי מי). אבל זה כבר לא היה אותו הדבר.
הפציעות החלו להציק, הרמה הייתה אחרת, ובשנה שעברה היא חשפה מה מפריע לבריאות שלה - תסמונת סיוגרן, מחלה אוטואימונית שגרמה לה לסבל רב. ונוס סיפרה: "לא יכולתי להניף את ידי מעל לראש. לא הייתה לי תחושה בידיים. הן היו נפוחות ומגרדות". החשש היה שתיאלץ לפרוש, אבל כאמור, הצליחה לחזור למגרשים השנה. בגראנד-סלאמים זה לא הלך, אבל אולי הזכייה בלוקסמבורג מוכיחה שעדיין יש לה את זה.
לעומתה, נראה שסרינה היא שוב אותה טניסאית. כמו לאחותה, יש לה עוצמות שלא מוכרות בטניס הנשי. לפני המאסטרס, היא סיימה את העונה עם זכייה בווימבלדון ובארה"ב, כשבאמצע הגיע הזהב בכפול באולימפיאדה - בפעם השלישית עם ונוס בזוגות, ובפעם הראשונה ביחידות - מה שהפך אותה לשחקנית היחידה בהיסטוריה, גבר או אישה, שמשלים גולדן גראנד-סלאם (זכייה בזהב אולימפי ובכל ארבעת התארים הגדולים), גם ביחידים וגם בזוגות. למרות שנכון לעכשיו היא מדורגת רק 3 בעולם, אחרי ויקטוריה אזרנקה ומריה שראפובה, קשה שלא להרגיש שהיא הטניסאית הטובה מכולן.
אבל כמו ונוס, המסע הזה לא היה פשוט. אחרי השנים החלשות יותר, החזרה שלה הייתה מוצלחת בהרבה והיא שמרה על מעמדה כאחת הטניסאיות המובילות, אבל מה שקרה לה בשנים האחרונות לא היה פשוט. היא קרעה גיד אחרי שדרכה על שברי זכוכית במסעדה במינכן, מה שגרם לה להחמיץ טורנירים גדולים ב-2010.
אף פעם לא היה קל לשתי האחיות. הן עוף נדיר בענף בתור אפרו-אמריקאיות, מה גם שהאישיות שלהן על המגרש תמיד דמתה לסגנון המשחק - כוחנית מאוד, בלתי מתפשרת. הן לא מקבלות בשקט החלטות של שופטים, צועקות, נלחמות. אבל אלה הן, לטוב ולרע. הן גם דעתניות מאוד, כפי שהוכיחה ונוס כשתמכה בשחר פאר אחרי פרשת טורניר דובאי.
והן כבר הרבה מעבר לספורטאיות - הן אייקונים בארה"ב. מעצבות אופנה, מתרועעות עם סלבריטיז, רווקות מבוקשות. אפשר לאהוב אותן או לא לקבל אותן, אבל אי אפשר להתעלם מהן. זה התחיל עוד במאה הקודמת, אבל ב-2012 האחיות וויליאמס הן עדיין כוח בטניס העולמי. ושום מחלה או פציעה לא תמנע מהן להמשיך עד שיחליטו לפרוש בעצמן.
לפנייה לכתב/ת 
