איחרו את המועד: סוכות אצל השומרונים

לפנות בוקר (ב') כשרובכם ישנתם שנת ישרים, יצאו מאות שומרונים מבית הכנסת המרכזי בהר גריזים, אל עבר קצה ההר המקודש להם, כדי לקיים את טקס העלייה לרגל, הנערך מדי שנה בחג סוכות. לפי החישוב השומרוני של לוח השנה העברי, שנת תשע"ב הייתה שנה מעוברת. לכן בהר גריזים מתקרבים חגי תשרי אל קצם רק בימים אלה.

<<היכנסו לעמוד הפייסבוק של ynet יהדות>>

• דתייה עם טלית? עינת ברזילי מזהירה: בקרוב תגדלי זקן 
  

הדת השומרונית מבוססת על התורה בלבד, מתוך עיקרון כי יש לקיים את החומש כפשוטו - ואינה מקבלת את התורה שבעל-פה. בתפילתם פונים השומרונים לעבר הר גריזים המקודש להם, ולא לעבר ירושלים.

בלוח השנה השומרוני ארבעה מועדים: פסח, ראש השנה, יום כיפור ושמיני עצרת - ושלושה חגים: חג המצות, חג השבועות וחג הסוכות. הר גריזים מסמל עבור השומרונים את הר הבית – המקום שבו ניצב בית המקדש, ההר שבו נערכה עקידת יצחק, ו"גבעת עולם" – המקום שממנו הושתת העולם.

דירה בהר גריזים לימות החג

השומרונים מונים כיום כ-750 בני אדם בלבד, רובם גרים בקריית לוזה שבהר גריזים - בתחומי הרשות הפלסטינית, וחלקם מתגוררים בחולון. "אנחנו מקפידים לא לנסוע בחג, אבל לצורך קיום המצווה, אנחנו שוכרים נהג שאינו בן העדה", מסביר לי אחד המתפללים, תושב חולון, שהגיע להשתתף בטקס. בבית הכנסת, המזכיר בצורתו מסגד - מסתופפים מאות מבני העדה. אחר מהם, אף הוא תושב חולון, מספר לי כי כרבים מבני העדה, יש לו דירה בהר גריזים המשמשת אותו רק בימי החג. "הדירה פה כפולה בגודלה מזו שבחולון, ועולה פחות מחצי", הוא מגחך.

שוכרים נהג שאינו בן העדה. בית הכנסת בהר גריזים(צילום: איתן אלחדז)

האם כך נראו בני ישראל? שומרונים בהר גריזים(צילום: איתן אלחדז)

אל ההר המשקיף אל שכם, עושות את דרכן שורות שורות של מתפללים לבושים לבן, עטויי כפתנים וכיפות. גם כמה צלמים, בהם שני פלסטינים משכם, מתלווים אל הדרך, מנסים ללכוד תמונות של הריטואל הקדום. אני עובר בתוך הנחיל האנושי, ותוהה האם כך נראו בעבר בני ישראל כשעלו לרגל לירושלים? שני בחורים שחולפים על פני ומשוחחים בלחש על פרופיל הפייסבוק של אחד מהם, משיבים אותי אל ההווה באחת.

שיחה על פרופיל הפייסבוק השיבה אותי אל ההווה(צילום: איתן אלחדז)

קדושת חמשת חומשי תורה. השומרונים עולים לרגל(צילום: איתן אלחדז)

"לפי המסורת שלנו כולנו שייכים לישראל, שהרי בתנ"ך לא מצוינת המילה יהודי", אומר לי ניסים. הוא מספר כי אחיו נפל במסגרת שירותו הצבאי: "אנחנו מאמינים בשירות שווה לכולם, ואצלנו לא תיראה הדרת נשים".

אווירה של שבת באוויר

במסע חולפים העולים לרגל בשלוש תחנות, שבהן התרחשו אירועים היסטוריים רבי משמעות לפי אמונתם של השומרונים: מקום האבנים – הנקודה שבה הציב יהושע בן נון את 12 האבנים בהיכנסו לארץ ישראל. התחנה השנייה היא המקום שבו עמד "אוהל מועד", והשלישית - שבה גם תם הטקס - המקום שבו ביקש אברהם אבינו לעקוד את בנו יצחק. שם פוצחים כל המאמינים בשירה ובתפילה בשפה המזכירה ארמית. לבסוף, כאות לתום הטקס, מרים החזן ספר תורה כסוף, ושירת המאמינים מתגברת.  

ספר התורה השומרוני - והמקום שבו התרחשה עקידת יצחק(צילום: איתן אלחדז)

כשהטקס מסתיים, נקראים האורחים לשבת בסוכות הבנויות בתוך הבתים. המנהג החל במאה ה-16, כשהעותומאנים ששלטו באזור התנכלו לסוכות של השומרונים. בעדה מפרשים את הציווי "ולקחתם לכם פרי עץ הדר" כפירות הדורים, כלומר בעלי הוד, והם מקשטים את סוכותיהם ב"סכך" העשוי מרימונים, תפוחים ופירות נאים אחרים.

פירות בעלי הדר. סוכה שומרונית(צילום: איתן אלחדז)

אפרת לוסקי, דתייה-לאומית מאשדוד, מוצאת את החוט המחבר בין היהדות לשומרונים, והיא אף זיהתה חלק מהתפילות. "אני מרגישה שהייתה פה אווירה של שבת באוויר", היא אומרת.